לפעמים המקומות הכי טובים נמצאים רחוק מהעין, כמעט במסתור וצריך להתאמץ כדי לחשוף אותם. אם תצאו מהמרכז ותסעו לקיבוץ שמרת, בין עכו לנהריה, מחכה לכם המסעדה הכי ביתית שיש. במסעדת "שותא", בניהולה של לאה אוצ'רי ובלה חנן השפית, תקבלו לא רק מנות טעימות להפליא מהמטבח הגרוזיני אלא יחס אדיב, תחושת אינטימיות ורצון עז לטוס לגרוזיה בחופשה הבאה שלכם.
מסעדת "שותא" קיימת כבר 6 שנים ובראשה עומדות שתי נשים גרוזיניות מיוחדות במינן שבגיל 50 אזרו אומץ, פתחו בקריירה שנייה והקימו את המסעדה המצליחה. מספיק לשמוע את סיפוריה של לאה כדי להבין שקל זה לא היה, במיוחד לאור כך שהגיעה מעדה בה לא נהוג שנשים עומדות בראש העסק. גם לפתוח מסעדה, היכן שפעלה המחלבה המיתולוגית מראשית ימיו של קיבוץ שמרת, לא עבר חלק לגמרי. "היה להם מאוד קשה לעכל אותנו", מספרת לאה. "כי הם קיבוץ שמרני והיתה פה מחלבה, רפת לידנו. הכל היה חורבה . בנינו מבנה והתחלנו מקטן. וזה היה כמו לידה ראשונה. היינו נאיביות בהתחלה".
גם בחירת השם טומנת בתוכה פואנטה למביני עניין. "'שותא' זה שם של משורר גרוזיני וזה הפך לבדיחה פנימית שלנו, כי אנשים מחפשים את מר שותא וכשאני אומרת שאני הבעלים הם מדלגים עלי ומחפשים את הגבר שמנהל את העניינים. זה שם שמסמל נצחון קטן מול המאצ'ואיזם הגרוזיני".
מהרגע שנכנסנו פנימה עטפה אותנו תחושת חמימות יצרית בצבעי כחול, אדום וחום. הריהוט האקלקטי, השולחנות והכסאות עץ השונים והמגוונים, לצד ציורים יפים, מראות ותמונות שנבחרו בקפידה, הופכים את המקום ללא סטנדרט ומזמין במיוחד. ברקע מתנגנת מוזיקה גרוזינית ולאה תמיד נמצאת מאחר והמסעדה היא ביתה השני. המנות הנפלאות הן באמת לא המנה העיקרית – היחס החם הוא העיקר. "ההצלחה של מקום קשורה באנשים ולא תמיד באוכל", מספרת לאה.
בעולם בו כולם נמהרים לאנשהו זה נחמד לעשות פאוזה, לשבת על יין ולשמוע מלאה איך הכל התחיל. "הרעיון הגיע מכך ששותפתי חלמה על מסעדה. לי לא היה חלום כזה. אותי מעניינים אנשים. בהתחלה היא היתה סגורה על כך שנקים מסעדה איטלקית וזה לא הלך אז החלטנו ללכת על מסעדה גרוזינית בצפון. הבנו שלא נשרוד את העיר הגדולה כי היא מצריכה שירות אחרת ולהיות זמין 24 שעות סביב השעון. רצינו לפעול בנחת, אנחנו לא צעירות".
בניגוד למנהלי מסעדה אחרים, ללאה ולבלה אין חלומות לפתוח עוד מסעדה ולשכפל את נוסחת המקום. מבחינתן, שתיהן חייבות להיות במסעדה כל הזמן. העובדה שהן מושקעות כל כך במקום מוכיחה את עצמה. האוכל שמוגש בהשראת היער השחור בגרוזיה, מושפע מטעמי הבית של שתיהן, ישר קלע לטעם הקהל. "לא כיוונו לקהל מסוים ולא באים לפה רק גרוזינים", היא מחייכת.
ואכן, קשה לא להתאהב במנות הביתיות. אמנם הן יצאו מהמטבח קצת מהר מדי אבל מעבר לכך אין תלונות. רק קולות הנאה. בן זוגי ואני הזמנו מספר מנות מובחרות מהתפריט: סלט ירקות, סלט סלק, לחם, מנה גרוזינית מיוחדת, אנטריקוט, קציצות ולקינוח – מנה מיוחדת שמאפיינת את המקום. הכל היה עשיר, ססגוני, יצרי ובדיוק מה שהייתם מצפים ממסעדה שמנותיה מוגשות בתשוקה ובאופן אישי. אני התאהבתי בקציצות המעולות ובסלט הטרי במיוחד. פשוט תענוג קולינרי. האם אחזור? אולי אחכה עד שהסופה תחלוף אבל אני עוד אשוב.
סלטה, סלט ירקות
צ'ארהלי, סלט סלק
חינקלי במילוי בשר עגל טחון
לחם ומטבלים
צ'יצ'וס גובדח קציצות
רוסתבלי אנטריקוט
חצ'אפורי צ'ורצ'חלה, הקינוח
** הכותבת, יסמין לוי, היא המשנה לעורכת סלונה ואורחת המקום שנהנתה מאוד