"הילד המיוחד שלי חי בעולם בו לא מקבלים מיוחדים"

"הקושי שלו עוצמתי ונושך. כל יום נושך. נושך אותו – ופוצע אותי. ואני, אמא אוהבת ומתפללת שהכאב שלו יזרום ממנו החוצה", מספרת עו"ד לדיני משפחה, אביבית מוסקוביץ

כל מסע גירושין חורט פצעים גלויים וסמויים בנפשם של ההורים והילדים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שמראש זקוקים להגנה רחבה יותר, וכעת, כשהבית  מתפרק, ההורים חשים רגשות אשמה כפל כפליים. כך ניתן מהמונולוג קורע הלב של חלי, אימא לילד בעל צרכים מיוחדים שנאלצה, למרות הכל לפרק את המשפחה:

"נישואין זה מורכב ועדין. יחסים סימביוטיים בין שני אנשים שאוהבים. נישואין זו צעידה בין טיפות החיים והאושר. סלילה מסלול הצלחה לבית משותף. גירושים זה מורכב, גס ומחוספס, שבר ביחסים שאיבדו איזון בין שני אנשים שפעם אהבו והיום כבר לא. צעידה בין ביצות טובעניות וסלילת מסלול היחלצות מאותם חיים אומללים שרצו פעם להיות מסלול של אושר והצלחה, לתוך עולם שהפך לכאוב וכבוי.

ילדים להורים מתגרשים הם החיסור בין הרצון הטוב, השאיפות והתקווה של הנישואין למציאות העגומה, ההזויה והשורפת שבגירושין. הילדים של ההורים הגרושים הם סך ההפרש בין האהבה האינסופית שלנו לילדים פחות השנאה האינסופית בין בני הזוג. הילד שלי לימד אותי מהי נקודת השיא במושג אהבה ונתינה. בהורות למדתי מהו ביטול עצמי אמיתי, וכמה אושרי תלוי באושרו, שלוותי נשענת על שלוותו, שמחתי נטענת מחיוכי והגשמתי נבנית מביטחונו.

ילד להורים גרושים צילום שאטרסטוק  plantic

בגירושי למדתי את ההפך. כמה אושרו תלוי באושרי, שלוותו נשענת על שלוותי, חיוכי נטען משמחתי ובטחונו נבנה מהגשמתי.

ילד להורים גרושים כלוא בתוך עולם של אמוציות שמרססות אותו כמו ממטרה ומרטיבות את כל כולו. גם אצל אימא וגם אצל אבא. בית הוא עוגן, בטחון ובנייה. בית הוא שקל, מלטף, עוטף. בית הוא קונכיית ההגנה שדלנו מהעולם. ילד להורים גרושים כלוא בתוך בית כזה שהתנפץ לשני בתים, בין שני הורים, בין שתי משפחות, ולפעמים אף לא עוגן אחד בין שניהם.

הבן שלי הוא ילד מיוחד. מיוחד בשבילי – ומיוחד בעולם. הוא לומד במסגרת מיוחדת עם כללים מיוחדים. יש לו גננת מיוחדים וחברים מיוחדים. והוא חי בעולם עם הורים גרושים מאוד לא מיוחדים. הילד שלי האהוב שלי מיוחד. אבל חי בעולם בו לא מקבלים מיוחדים. נדרס ונדחק על ידי שני הורים עם גירושין לא כל כך מיוחדים, עד שאפשר לומר שהבן שלי עם מיוחדות כפולה. מתמודד כל יום עם המיוחדות שלו ועם חוסר המיוחדות שלנו.

שאטרסטוק צילום:  שאטרסטוק  plantic

הקושי שלו עוצמתי ונושך. כל יום נושך. נושך אותו – ופוצע אותי. ואני, אמא אוהבת ומתפללת שהכאב שלו יזרום ממנו החוצה. יתנדף ויעזוב אותו בשקט. כמו כספית יזדחל וישחרר אותו מההחלטות שלנו ומהמחיר שככפינו עליו. הבן שלי, האושר הזה, לפעמים הוא נראה לי כמו נשק על אוטומט, שיורה לכל כיוון וכל הזמן. והאצבע על ההדק היא לא אחרת מאשר אצבע הורית, והוא יורה ועייף. כל כך יורה וכל כך עייף, וצועק תנו לי לנוח.

ואני בדופק מהיר רצה אליו מבוהלת, רוצה להקל עליו ולסגור לו כבר את הנצרה. הולכת הצידה ונושמת לרגע נשימה עמוקה, ואז חוזרת להתחלה. מה בעצם רציתי? מה המטרה? מה היעד? אה, כן, נזכרתי. אני בונה לנו מסלול חיים טוב יותר, של אושר ושקט ושלווה פנימית. אני סוללת את הדרך שלנו בן שלי, בדם, יזע והרבה הרבה דמעות, אבל זו הדרך של מלך, והבן שלי הוא המלך אני חושבת לעצמי.

בן אהוב שלי, אתה המלך! ואני לוקחת אותנו לעתיד אחר. משננת לעצמי, קצת סבלנות ואורך רוח, אני  מבטיחה שמכאן זה יהיה הרבה יותר טוב. ינסוק לשמיים וימריא לחיים אחרים וטובים. ואני אומרת לו, לבן שלי, עם ליקוי הראייה שכל כך מקשה עליו לראות את העולם, תסתכל על האור.

הוא כבר פה בפתח הדלת. האושר נכנס ומציף אותנו באורו".

המונולוג נלקח מתוך הספר 'מה מרגישים כשמתגרשים' – דרך ההתמודדות הרגשית והמעשית עם מסע הגירושין, מאת עו"ד אביבית מוסקוביץ, בעלת משרד לדיני משפחה וד"ר נעמי כהן.