הדבר שתרם לי הכי הרבה בהתמודדות עם הגירושין

"הגירושין היכו בי כמו רעם ביום בהיר. הפסקתי ללכת לעבודה, הסתגרתי בחדר והוצאתי את נשמתי בבכי". ארי בלוך מצא את הדרך להתמודד עם גירושין טראומטיים והיום הוא מעביר את זה הלאה

ארי בלוך

לא עשיתי טיול להודו אחרי השירות הצבאי. בעצם לא עשיתי טיול בכלל. אבל החיים מעניינים ומפתיעים, ובשנת 1999, בימי בועת האינטרנט העליזים, נסעתי לשם לראשונה להקים בית תוכנה. נשביתי בקסם המקום וכיזם מאז ומעולם, התלהבתי גם מגודל ועושר הפוטנציאל והאפשרויות. מפה לשם, גרתי 12 שנה בהודו, 5 מתוכם בפורמט משפחתי. בננו הבכור היה בן שנה כשעברנו לשם ולאחר שנתיים נולדה אחותו. כמו שאומרים אצל ההודים: "עכשיו המשפחה שלמה". החיים התנהלו בשגרה רגילה, שעבורי זה אמר בעיקר לעבוד קשה והרבה. זה מה שהכרתי, זה מה שידעתי, וכמובן הרגשתי שזה גם התפקיד שלי והאחריות שלי כלפי המשפחה. על פני השטח הינו משפחה למופת. היה לנו בית נחמד, הילדים הלכו למסגרות, היתה לנו עוזרת/מטפלת, טיילנו פה ושם, מעולם לא רבנו והכל תיקתק. אך מתחת לפני השטח החלקנו במדרון החלקלק המכרסם בכל כך הרבה זוגות, יוצר רגשות עכורים, פעמים רבות לא מדוברים, וזורע זרעים של הרס וחורבן.

הסטטיסטיקה לא פסחה גם עלינו וביום בהיר אחד הכל התפוצץ, למען האמת באופן בלתי מתוכנן בעליל. התפרים שהחזיקו את מיכל הזוגיות שלנו התפקעו, הכל התפזר על הרצפה באופן שלא היה סיכוי להדביק מחדש.

הגירושין היכו בי כמו רעם ביום בהיר. כמו משאית שנכנסת ברכב שעומד ברמזור בעוצמה מאחור בעוד הנהג (הקלולס) ממתין לאור הירוק. הלם מוחלט. הסימנים היו שם כמובן, אבל ראיה לאחור ובדיעבד היא תמיד 6:6. בזמן אמת לא יכולתי לראות. הייתי עיוור וחסר מודעות, ושרוי בתוך הכאב וההתמודדות שלי.

התכנסתי בתוך עצמי. הפסקתי ללכת לעבודה, הסתגרתי בחדר והוצאתי את נשמתי בבכי חסר מעצורים (אבל היי, לפחות רזיתי 10 קילו על הדרך). אחר כך עוד ניסיתי לשנות את המצב, לטעון, לשכנע, לבקש. אבל בסופו של דבר צריך שניים לטנגו וצריך לקבל את הדין. לאחר חודשים ספורים קיפלנו את הבית וחזרנו ארצה, להתמודדות, לפרק את החיים הקודמים ולבנות אותם מחדש.

גירושין זה חרא של עסק, גם עבור מי שהתגרש יפה כמונו (בלי עו"ד או משפט, משמורת משותפת מלאה וכו'). סערת הרגשות עזה ומטלטלת. האכזבה, הכאב, ההכחשה, האובדן, ההתמודדות עם מצבי חיים חדשים ועוד. איך אומרים? לא פשוט ולא קל (טוב נו, קשה, קשה מאוד).

מתוך המקום האפל שהייתי שרוי בו, מתוך הדיכאון, העצב והבלבול, עלו בי שני רצונות מאוד חזקים. האחד, להבין מה קרה. והשני, להשתנות. עשיתי הרבה מאוד דברים כדי לקחת את עצמי בידיים, להתמודד, ולעלות על מסלול צמיחה. עשיתי הרבה מאוד עבודה פנימית, עבודת מודעות והתפתחות, למדתי, הכרתי את עצמי מחדש, פתחתי פצעים ישנים והתחלתי אורך חיים חדש לגמרי, פנימית וחיצונית.

מכל הדברים הרבים שעשיתי, הדבר שתרם לי הכי הרבה היה תרגול מדיטציה ולימוד הדהרמה, תורת הנפש הבודהיסטית (פילוסופיה/פסיכולוגיה בודהיסטית אם תרצו). היא אפשרה לי לשאת את הכאב, להבין אותו, להתמודד איתו ולצלוח אותו באופן יותר טוב מאשר הייתי מצליח בלעדיו. לא אגזים אם אומר שהיא הפכה אותי לאדם אחר, לדעתי גירסה טובה יותר של עצמי. ללא ספק יש לה תרומה מכרעת ביחסים שלנו כהורים בנפרד, יחסי עם ילדי ועם העולם בכלל.

לאחר שעזבתי את ההייטק כעיסוק (עדיין טכנולוג בנשמה), פניתי לעולמות אחרים הקשורים יותר לצמיחה, שינוי, ומימוש הפוטנציאל האנושי. המדיטציה, מיינדפולנס והדהרמה הם חלק משמעותי מכל זה, ואני מלמד נושאים אלו במגוון הקשרים, בהם גם התמודדות עם גירושין.

והדבר הנפלא ביותר בכל זה, שזו מתנה שקיבלתי מאם ילדי. מתנה יקרה מכל יהלום. ועל כך, אני מוקיר לה תודה אין קץ והערכה רבה.

—————————

ארי מעביר ביום שני ה 31/7 הרצאה בנושא "דהרמה, גירושין ומה שביניהם – התרגול כבסיס לריפוי". >> לפרטים על ההרצאה לחצו כאן

ארי בלוך
יוצר מרחבי שינוי וצמיחה ואדם לא שגרתי. אבא לשני ילדים בהורות משותפת, בעבר מעולם ההייטק כיועץ ומנכ"ל חברת סטארטאפ וכיום יוצר מרחבי שינוי וצמיחה ומחבר בין חומר ורוח. מנחה מעגלי הקשבה, מורה למדיטציה, ומאמן ריצה. בעל תואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני במנהל עסקים. גר מעל עשור בהודו, רץ מרתון וטריאתלט חובב, מצייר וכותב.