"הבן שלי מת בדיוק כמו שהיה רגע לפני, חי"

"כשיהונתן שלי הלך לעולמו שמעתי כל מיני הסקות לסיבת המוות שלו. בני אנוש זקוקים לסיפור שיסדר להם את התמונה ותגובות רבות נובעות מפחד גדול". שרונה אפרת חושפת את האמת על אובדן בנה האהוב

מאת: שרונה אפרת

טוב זה בוער ממני החוצה עכשיו.
אני כותבת את כל זה כי זה כואב מאוד.
הלוואי ואנשים יקראו יפנימו וישימו לב אילו מילים יוצאות להם מהפה.

כשיהונתן שלי הלך לעולמו בסביבה הקרובה שמעתי כל מיני רעיונות/הסקות לסיבת המוות שלו.

סיפור אמיתי אחד:
זמן שבעה, אני יושבת בחוץ עם חברים מפטפטים, חבר מגיע אלי כועס ועצוב מספר לי שהסתובב במדרחוב ושמע מישהו מדבר על זה שמצאו את הבן שלי עם מזרק לוריד. כלומר מנת יתר.
כלומר מת מסמים.
וכל זה בשבעה.
האמת שאני לא יודעת מה עזר לי להמשיך לנשום ולהתרכז באהבה שיש לי ושעטפה אותי מכל כיוון.

שרונה אפרת צילום אלבום פרטי

סיפור אמיתי שני:
בוקר, אני בדרך החוצה עם תמר חברה שלי לחפש סלע \אבן למצבה של ג'וני.
בדיוק מקבלת ווטסאפ ממישהי שלימדתי פעם בקנטרי השכונתי (העברתי שם פעם שיעורי אמנות), היא כותבת לי שהיא ועוד עובדת מהקאנטרי רוצות לבוא לרגע להביא משהו לילדים וללכת. הן ממש בסביבה, חשבתי לעצמי בטח איזו עבודה שהכינו בחוג קרמיקה יפה מצידן, התלבטתי ואמרתי לעצמי הן מנסות ככ הרבה פעמים אז יאלה שיבואו.
הגיעו הבנות. הביאו מתנה עטופה מצומת ספרים. דיברנו קלות אמרתי תודה ומשום מה אל אף שהמתנה יועדה לילדים שלי התחלתי לפתוח אותה, אני מסירה את העטיפה, רואה כרטיס ברכה ולא מאמינה לנגד עיניי.
טייטל בסגנון 'מדריך להתמודדות עם התאבדות' לא זוכרת בדיוק.
אני זוכרת אותי עומדת בסלון ולא מאמינה. הלם.
אני אומרת להן אבל הבן שלי לא התאבד!
הן לא ידעו איפה לקבור עצמן אחת עונה לי בגמגום 'אה זה מתאים לכל התמודדות עם מוות'.
'ואת מקסימום יכולה להחליף'. שוק מוחלט.

כל זה בזמן שתמר באוטו המונע מחכה לי שנצא לנסיעה../ לבחור אבן.
נפרדתי מהן. דחפתי את הספר באיזשהו מקום מהר ונכנסתי לרכב.
לקח לי רבע שעה לספר לתמר. היא חטפה ג'ננה. אמרה לי עם דמעות בעיניים 'מה זה'? צריך לתבוע אותם'. אמרתי לה את מי תתבעי?!
צלצתי לאותה אשה, מייד היא התנצלה וביקשה סליחה. אמרתי לה שאני בשוק.
היא אמרה שזה מה שמסתובב בקאנטרי ושהיא ממש מצטערת זה היה נשמע לה כל כך ודאי.
שאלה אותי מה היא יכולה לעשות כנגד הטעות שנעשתה, אמרתי לה שתלך ותפיץ אהבה בקאנטרי וחבריו.
אני מודה לאינטואיציה שהובילה אותי לפתוח את ה'מתנה' ושחסכתי את זה מילדיי האהובים.

אשה ותינוק יצירה של שרונה אפרת

זוכרת שכשהגענו למקום עם האבנים.
יצאתי מהאוטו.
חלצתי כפכפים הרגשתי את האדמה, עשיתי כמה תנוחות ומתיחות של יוגה.
לקחתי אוויר ללב ולריאות, נשמתי עמוק כמה נשימות עד שחזרתי לעצמי.
היה לי חשוב להתרכז ביהונתן באהבה באבן שאבחר עבורו.
מצאתי לו אבן בזלת מדהימה מיפן.

לכל מספרי הסיפורים באשר הם שזקוקים לסיפור לפני השינה כדי להרדם.
'לי זה לא יקרה' , 'הרי בחור צעיר ממה יכול למות'?
שאלון אמריקאי: סמים\אלכוהול\התאבדות.
אז זהו שלא!
שום אופציה לא נכונה!
מפחיד אה?
יכול לקרות גם לנו, אה?

בני אנוש זקוקים לסיפור.
לסדר להם את התמונה.

אני חושבת.שתגובות כאלו ודומיהן נובעות מפחד גדול. מחוסר היכולת להתמודד ולהכיל.
איך שלא נסתכל על זה מוות הוא חלק מהחיים. החברה המערבית לא נותנת מספיק מקום לשיח פתוח על המוות כמו על החיים.

הבן שלי מת בדיוק כמו שהיה רגע לפני, חי. יהונתן התאמן באופן קבוע בחדר הכושר של הקאנטרי ביום שישי הגיע לאימון וקבע עם חבר שיתאמנו יחד בשבת אך כיוון שנדם ליבו לא הופיע. מוקירה תודה ענקית לאנשי האור האוהבים התומכים המחבקים.

ברגע אחד החיים יכולים להשתנות. ברגע אחד פשוט.
המיסתוריות של החיים והמוות.

יהונתן ❤
ילד נדיר.
מוות נדיר .
נשמה נדירה.
אהבה נדירה.

** הכותבת, שרונה אפרת, העלתה אתץ הפוסט המרגש במקור בדף הפייסבוק שלה