» והם חיים ומשתמשים באושר עד עצם היום הזה

שמעתם פעם על האישה שהיו לה שניים? מעשה שהיה כך היה…

לפני שנים רבות חי מלך שלא הייתה לו אישה. השרים והיועצים היו מודאגים מאוד, כי אם לא יישא המלך אישה, איך יהיה לו יורש? (טוב, זה סיפור ישן אז הנחות היסוד בהתאם). הם טרדו את מנוחתו ללא הרף עד שנאלץ להסכים וקבע מן תנאי כזה "אני אנשא רק לאישה שיש לה שניים".

כרוזים יצאו לרחבי הממלכה. לא רחוק מן הארמון חיה אישה ענייה ולה בת שהגיעה לפרקה. היא הבינה שנפלה לידיה הזדמנות פז, קראה לבתה, הסבירה לה את העניין ושלחה אותה לארמון. "אם יבקש המלך לבדוק תבואי אלי ואדריך אותך" הוסיפה האם.

האישה הצעירה הגיעה לארמון המלך. השומרים חסמו את דרכה משום שהייתה לבושה בסחבות. "אני האישה שיש לה שניים" אמרה, והדרך נפתחה בפניה כשהשומרים מלווים אותה במבטים משתאים. היא נעמדה לפני כס המלכות, קדה קידה לפני המלך ואמרה את מה שצוותה לומר. המלך היה כל-כך מופתע שירד מהכס, ניגש אליה, הושיט לה יד כדי שיהיה לה קל יותר לקום מהקידה ושאל, "באמת?"

"כן" ענתה במבט מבויש. הם נישאו ברוב הדר ופאר ואחרי החתונה ביקש המלך לראות. "בוא ננסה את האחד ואם יישא חן בעינינו נסתפק בו ונשמור את השני להזדמנויות מיוחדות". הם ניסו וניסו ימים רבים והכל היה בסדר, עד שיום אחד הוזמן המלך לכנס מלכים בממלכה רחוקה. "שלושה שבועות אהיה רחוק מכאן, בלעדייך, אולי זו ההזדמנות המיוחדת לה חיכינו?" האישה הצעירה חיכתה לאפשרות הראשונה לחמוק מתוך הארמון לבית אימה וסיפרה לה על ההסתבכות.

זו נתנה בידה קופסה קטנה, שמה בתוכה ציפור עוד יותר קטנה, סגרה את הקופסה ואמרה, "תני לו את זה ואמרי לו להשגיח טוב טוב על האוצר היקר". ההוראות הועברו כלשונן, המלך יצא לכנס ולאורך כל היום הראשון ישב בישיבות מלכים, שמע הרצאות מלכים ואכל סעודות מלכים. לעת ערב הגיע לחדרו המלכותי, התרחץ, נכנס למיטה ואז נזכר בקופסה. "או!" חשב לעצמו. הוא פתח את הקופסה בזהירות וברגע שהמכסה הורם התעופפה מתוכו הציפור הקטנה ונעלמה דרך החלון במהירות כל-כך גדולה, שהמלך לא הספיק לראות דבר. הוא רק ישב שם, חרד עד עמקי נשמתו. איך יספר לאשתו האהובה שאיבד את השני שלה?

שלושה שבועות עברו, המלך חזר לארמון, פגש את השרים והיועצים, מסר בידיהם את כל החומר שקיבל בכנס, חילק הוראות ולעת ערב פגש את אשתו, שציפתה לו בקוצר רוח כדי לשמוע מה היה עם השני. בדיוק מהרגע הזה הוא חשש. הוא הנמיך את האורות בחדר, לבש את הפיג’מה המלכותית הכי יפה שלו, השתרע על המיטה בעדינות וביקש ממנה להתקרב אליו.

היא נענתה ברצון, התקרבה, ישבה לידו ושאלה "אז איך היה עם השני?" המלך נפל על ברכיו, לקח את ידה ובקול מלא צער אמר, "אני לא יודע איך לספר לך את זה אבל איבדתי אותו" והמשיך וסיפר לה את כל פרטי המעשה כשעל פניו הבעה מעוררת חמלה. היא הקשיבה לו בתשומת לב, אפשר היה לראות שהסיפור גורם לה אי-נחת. בסופו של עניין אמרה, "זה באמת חבל. זה היה הדבר שבזכותו הייתי מיוחדת ובזכותו נישאנו. חבל. ממש חבל. אבל איזה מזל שיש לנו את הראשון ואנחנו יכולים להמשיך ולהשתמש בו?" ואם הם לא מתו מהחום, הרי שהם חיים ומשתמשים באושר עד עצם היום הזה.