בעלה של ניקול ראידמן נחלץ להגנתה

אחרי הסערה שעוררה ניקול ראידמן כאשר דחפה לידה של נכה שטרות של 200 ש"ח לעיני המצלמות, בעלה, האוליגרך מיכאל צ'רנוי, מגיב: "אני מרגיש פגוע מאוד"

קשה היה להתעלם מאחד הסרטונים היותר מביכים שנראו לאחרונה במחוזותינו, בו המעושרת ניקול ראידמן דוחפת, לעיני המצלמות, צרור שטרות של 200 שקלים לידיה של מפגינה בהפגנת הנכים. טוב שלא עטפה אותה גם במעיל פרווה של בבון, כי בכל זאת, החורף מתקרב. זה היה רגע מביך עד כאב, כמו לומר לאותה מפגינה המומה, "קחי, קחי, תקני לך משהו יפה, רק תתגלגלו מפה". הרשת לא נותרה אדישה ואינספור גולשים גינו את התנהלותה המשפילה.

המעשה של ראידמן שטרות גרם לחנה עקיבא, הנאבקת לשיפור תנאיה לטווח הארוך, להרגיש כמו אחרונת הקבצניות. היא נלחמת לקצבה ולא לצדקה. ראידמן, אולי חמושה בכוונות טובות, התנהלה בחוסר טאקט במקרה הטוב ובאופן בזוי במקרה הרע. זו היתה יהירות במסווה של נדיבות, חוסר הבנה מוחלט של הבעיה ואי יכולת להביט לעבר האופק. עקיבא וחבריה למאבק אינם זקוקים לחופן שטרות. הם זקוקים לפתרון אמיתי.

22491704_1185140014921428_7759959620032471078_n

בראיון שנערך עם עקיבא, בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, הודתה: "הרגשתי הכי למטה שאפשר". היא הוסיפה שהיה לה קשה לקחת את הכסף. "התחננתי לא לקחת, זה הרגיש כמו קיבוץ נדבות". אבל תחושותיה לא מעניינות את ראידמן, שרואה במצב הלא נעים שנוצר רק את עצמה ("זה כמו יריקה בפרצוף") ולא מבינה למה גולשים רבים התקוממו עליה ברשת. לא מדובר בשיפור תנאי הנכים שעומד לנגד עיניה אלא בשיפור תדמיתה, כמי שחולמת להפוך בבוא היום לגולדה. לא פחות.

מי שנלחץ להגן על ראידמן הוא בעלה, מיכאל צ'רנוי. נעזוב לרגע את העובדה שמדובר בפרסונה שנויה במחלוקת, אוליגרך עם עבר מסתורי מאוד, ונתמקד בתגובה שמסר ל"וואלה סלבס", ב"עלבון" שלו: "אחרי כל מה שעשיתי למען מדינת ישראל, אחרי כל התרומות שנתתי בסתר – אני מרגיש פגוע מאוד", אמר צ'רנוי והוסיף, "התגובות מאוד העליבו אותנו, אלו תגובות שמורידות את כל החשק לעזור ולתרום למדינה הזו ולמוסדות שזקוקים לכסף".

ניקול ראידמן ומשפחתה

צ'רנוי, זה נשמע כמו "אוי אוי אוי". אתה תתגבר על העלבון כי אתה יודע, תרומות מוכרות לצורכי מס ואין סיכוי שאף אוליגרך יפסיק לתרום, כולל אתה. לא ברור מה וכמה שטרות תרם צ'רנוי לישראל אבל כתורם, ודאי הוא יודע שרצוי להזרים כספים לגופים הנכונים באופן כזה שיכול להעניק להם מזור אמיתי אבל הנכים אינם מבקשים תרומות בסתר אלא קצבאות ראויות בגלוי.

חוץ מזה, אין לו מה להרגיש פגוע. פגוע על מה? שהיא לא לקחה את הכסף ושתקה? שלא היללנו את ראידמן ולא אפינו לה עוגה בצורת שטר? היחידה שיכולה להרגיש פגועה היא עקיבא, שחוותה על בשרה איך זה מרגיש לעמוד מול המצלמה, חשופה מול אדם שיש לו יותר כסף מכל הנכים ביחד. צ'רנוי וראידמן היקרים, הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות והאמת היא שאינכם חייבים דבר אבל אם כבר החלטתם להושיט יד, תזכרו שיש בידיכם מספיק כוח, השפעה וקשרים על מנת להזיז בארץ כמה הרים. לפחות גבעה קטנה. רוצים לעזור לנכים? סיפורם נגע ללבכם? עזרו להם באמת כדי שיוכלו לחיות בכבוד גם בעתיד. מבטיחים לפרגן לכם.

ולקינוח, עוד דמות שלא בדיוק בקיאה בחיי עוני ושיצאה בזעם להגן על ראידמן ואף לדרוש התנצלות דווקא מחנה עקיבא, על ה אפשר לומר רק דבר אחד: אמרח לי מי הן חברותייך ואומר לך מי את