ביקורת הסרט: ''מסתור''

בליהטוט דיאלוגי מרשים, המפגש של שתי הנשים בדירה הסמיכה, הופך בהדרגה לדרוך ומרתק במיוחד. "מסתור" של ערן ריקליס מעוצב כמותחן אבל הוא מציע גם חשיבה פילוסופית מעמיקה

בשנת 2014 עת יצא סרטו הקודם של הבמאי ערן ריקליס, כתבתי לו את הביקורת שהתפרסמה, כאן בסלונה, כמכתב אישי. הביקורת נפתחה ב״ערן שלום״. מאז חלפו כמה שנים, בהן למדתי לא מעט על האיש והאגדה הקולנועית והבנתי ש״שלום״ הוא שם שני ומאפיין לערן, בחיפוש אחר הגדרתו כבמאי ואחר נקודת החוזק, המאפיינת את סרטיו, בגלוי או בסמוי. ולא בכדי, חיכיתי בציפייה רבה לצאתו של ״מסתור״. סרטו החדש התמקם כבר משלב ההגות, למקום בו נשים וזהויות פוגשות את הבמאי. המפגש הזה, סיקרן אותי. ואכן, לא התאכזבתי כלל. בסרט החדש נותן ריקליס מובן חדש למסתור- מצד אחד הצורך להסתתר ומצד שני המסתורין שבבסיס הצורך הזה אבל לצד זה, קיים גם אלמנט נוסף, המצטרף ונשזר באלו, והוא אלמנט המסכה או באופנה המטאפורי, הזיוף.

בסיפור מתח מובנה ומלוהק לעילא, רוקח ריקליס את ה״חוליה״ ספרה של שולמית הראבן, ליצירה וויזואלית נקייה ווירטואוזית, שבאחיזתה, המובנים השונים של ״קצה״. דמויותיהן הנשיות של הסיפור, נדחפות בהדרגה מותחת גבולות, לקצה היכולת, קצה השפיות, קצה העולם, קצה האובדן ועוד. אם החיסרון האנושי טמון בגעגועים, למה שהיינו ולא ישוב או בחיזיון הזיכרון האלמותי, שרודף אחרינו עד סוף העולם, הרי שריקליס מפענח באופן ייחודי ומדויק את המקומות האלו וטומן בהם דימויים רגשיים, במתחים פיזיקליים נשיים וזהותיים כאחד.

ליאור אשכנזי צילום יחצ

נעמי רמון (נטע ריסקין) היא סוכנת מוסד שנשלחת למשימה יוצאת דופן, לשמור על אישה מסתורית בשם מונה (גולשפיטה פרהאני). מונה היא משת״פית מביירות, שהעבירה מידע מסווג לישראל וכעת כשנחשפה, עליה להימלט בבהילות מארץ מוצאה לדירת מסתור בהמבורג (גרמניה). כדי למחוק את עברה, היא עוברת ניתוח פלסטי שנועד לאפשר לה לעטות זהות חדשה ולצאת לחיים חדשים. אך האם זה אפשרי למחוק את העבר רק בגנות הסכנה? האם לא היה בו, בעברה, אמת כלשהי, שנזנחה לאחור, אך תמשיך לרדוף אותה למשך שארית חייה? ובמפגש בין שתי הנשים הזרות, בדירה הנידחת, נחשף גם הפן המוחמץ של ממשות פוטנציאל האימהות של שתיהן.

נטע ריסקין צילום יחצ

״מרחב האפשרות שתתקיים דיאלקטיקה של התשוקה, שההתענגות תהיה בלתי צפויה: שלא ייפול הפור מראש, שיתקיים משחק״ כותב רולאן בארת ומדייק את האופן בו ב״מסתור״, כשששתי נשים נעמדות בעל כורחן מול מציאות משותפת, צף העבר כעשן סמיך וחונק. נדמה כי דירת המסתור הזו, היא סוג של בועה נשית, ביחס לעולם הגברי החיצון, בו הכל קודח ומתקתק ורווי סכנות. ולרגע נדמה, שהכל משחק. אבל התשוקה בין השתיים, יוצרת עונג ביחס לדיאלקטיקה המתנהלת ביניהן, הרבה בזכות המשחק המצוין והכניסה לדמויות בהדרכתו המיומנת של ריקליס.

סרט מסתור צילום יחצ

עבור נעמי, שזה לא מכבר התאלמנה מבעלה ומנסה להרות באופן מלאכותי, קיימים פערי מידע גדולים ביחס למונה, האישה המסתורית. כשראש המוסד גד (בגילומו של ליאור אשכנזי) ממנה אותה לתפקיד, הוא מבטיח שמדובר במשמורת קלה. שבועיים התאוששות של מונה, בדירת מסתור ותו לא. אלא שהשבועיים האלו הולכים ונעשים מהמתישים בחייה, אך הם גם אלו שישנו את אחיזתה בעבר.

עבור נעמי, החשדות והפקפוק הם כלי הנשק המיידיים. ואילו מונה, לא מתלבשת אפילו פעם אחת. נדמה כי גם במציאות החדשה שבפתח, מונה לא התעוררה מהתרדמת או שהיא במעין הזיה תמידית. ההחלטה להשאיר אותה כמעט תמיד בבייבי דול וכותנות שינה, היא החלטה מנומקת, כי אנחנו דרוכים תמידית, אולי הלילה הסוער בחייה עוד רגע פה? והלילה הסוער אינו אלא מרדף ובריחה ונואשות. הוא לא הסקס הפרוע שיוביל לחיים חדשים. היא מחכה לסערה, אבל באדישות עייפה, שמגבירה במקביל את אי השקט של נעמי ומוסיפה לחרדותיה.

מסתור סרט צילום יחצ

ושימו לב לעוד היבט מעניין נוסף, שכבר הזכרתי בעבר, ביחס לסרט הזה, בין ריפליקה לריפליקה מסתתרות שתיקות רועמות. השתיקה נדמית כטקסט מתוזמן, שמחדד את המבטים, את התחושה המתמדת שמישהו תמידית דולק בעקבותיך. בליהטוט דיאלוגי מרשים, המפגש של שתי הנשים בדירה הסמיכה, הופך בהדרגה לדרוך ומרתק במיוחד. הסרט מעוצב כמותחן אבל הוא מציע גם חשיבה פילוסופית מעמיקה על כל אחד מהרגעים בו.

טריילר:

[youtube bxo0Ttw nolink]

כוכבים- 5

מרלנה- עובר בענק! שתי נשים שמוליכות את העלילה באופן מרתק וכובש.

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי