"ביום שבו תקרא לי אבא": סיפור מטלטל

בספר על חיי משפחתו של אביעד פרידמן יש רגעי משבר וקושי לצד צחוק ושמחה, רגעי דחיה וחוסר סובלנות יחד עם רגעי קבלה והכלה והכל עטוף בהמון רגישות ואהבה

אביעד ואברומי פרידמן (אלבום פרטי)

אני אוהבת לטוס ולקרוא. הפעם לקחתי איתי את הספר "ביום שבו תקרא לי אבא" של אביעד פרידמן. אני שונאת לבכות והפעם כל הדרך מתל אביב לסן פרנסיסקו בכיתי.

אז רגע לפני הבכי, גילוי נאות. אני מכירה היטב את הפרידמנים.

בתחילה חשבתי כי מכיוון שאני מכירה את אברומי, הילד האוטיסטי שעל דרך גידולו ואופן ההתמודדות של המשפחה נכתב הספר, זה יהיה נחמד לקרוא סיפור מוכר. כבר שמעתי את הסיפור של הרופא המאבחן שאמר למשפחה "הילד הזה לא ידבר ולא ישלוט בצרכיו, אל תטפחו תקוות", כבר הכרתי את אברומי שבגיל 10 שאל אותי "איפה אתם גרים" וכשעניתי לו "ברחוב סוקולוב" הוא מיד אמר לי את שמות הרחובות המקיפים אותנו, איזה אוטובוסים עוברים ליד הבית שלנו ואיפה בדיוק יש תחנה.

שמעתי את קולו הנסדק של אביעד האב, כאשר דיבר בשבת הבר מצווה של אברומי. הכרתי את חנה האם (שאותה אני מעריצה), את ארבעת הילדים האחרים שלכל אחד מהם יש לי רגש מיוחד.

וטעיתי.

טעיתי שחשבתי שזה יהיה "סיפור נחמד" – זה סיפור מטלטל.

הספר מגולל את סיפור המשפחה כמו החיים עצמם. רגעים של משבר וקושי לצד צחוק ושמחה. רגעים של עצב ותהום עמוק לצד רגעי אושר, רגעים של דחיה וחוסר סובלנות יחד עם רגעי קבלה והכלה והכל עטוף בכל כך הרבה רגישות ואהבה.

אביעד פרידמן ובנו אברומי, סיפור מטלטל (אלבום פרטי)

בחירה לא בחירה

החברה וגם סיפורי אגדות מלמדים אותנו "ללכת אחרי הלב" לעשות מה שטוב לנו ורובנו מקבלים החלטות על סמך האג'נדה הזו. לא כך אביעד פרידמן.

אביעד רצה להניע מהלכים משפיעים בחברה הישראלית, הוא רצה להביא עולים חדשים, לקדם תהליכים חברתיים, לשנות את השיח בחברה ועוד המון דברים טובים.

אבל כשהבן שלו אובחן כאוטיסט הוא הבין שבמשרות ממשלתיות הוא לא יוכל לממן את הטיפולים שלהם הבן זקוק. אז הוא הלך לעשות עסקים מניבים. בספר הוא מתאר איך הוא יושב בפגישה עסקית ומחשב כמה שעות טיפול שווה העסקה. לצערנו המדיניות היא שילד כמו אברומי מקבל 3 שעות טיפול בשבוע כאשר האיבחון מורה על 50 שעות טיפול, ובשביל זה צריך לעשות עסקים ולא ללכת אחרי הלב.

הספר גם מתאר את ההרים שאביעד מזיז, ולמען האמת זה החלק הכי מעצבן וכואב בתהליך הזה.

אביעד מספר על שיחת טלפון עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון ועם לימור לבנת, על קשרים עם יולי אדלשטיין, על חברות עם שי פירון ועוד שמות שכל מי שקצת קורא עיתונים מכיר – כל ה"ניים דרופינג" הזה הוא במטרה לסייע לאברומי לקבל טיפול שיעזור לו להתקדם. ועכשיו החלק הכואב והמעצבן, מה עושים הורים שאין להם כזה תקציב והשם היחיד שהם מכירים זה דוד מהמכולת?

 אביעד נלחם גם עבור זהורית ולימור (אלבום פרטי)

בכי וצחוק

ממש בתחילת הספר (עמוד 38) אביעד מספר על ליל הסדר כשאברומי היה בן 4 והוא ציפה שהילד ישתתף כמו כולם. אברומי נלחץ רץ לחדר, נשכב על הרצפה ובכה. אביעד הלך אחריו נשכב על הרצפה ובכה יחד איתו. אני בכיתי גם.

כאמור, אני מכירה את אביעד – הוא לא קורץ מהחומר של אנשים שנשברים, אבל כשאתה רואה את הבן שלך וחווה איתו את הדחיות והתסכולים – גם אנשים חזקים בוכים.

בספר יש כמה רגעים שמעלים חיוך, כאשר אביעד מתקשר לאברומי ושומע את הבן שלו מכריז "תחנת הרצליה" – מתברר שהילד, שאוהב ונוסע המון בתחבורה ציבורית, התחבב על נהג הרכבת וזה נתן לו להכריז על התחנות.

גילוי נאות

את הפרידמנים הכרתי בשנת 2007 כאשר הצטרפתי לבית הכנסת שהם היו בין מוביליו. בשנת 2009 כאשר ביקשנו לערוך סעודת קידוש בבית הכנסת או מחוצה לו – נענינו בשלילה ואף הובהר לנו באופן חד משמעי כי אם הקידוש יערך מקומנו לא שם יותר. הקידוש נערך ואנחנו נותרנו ללא קהילה להשתייך אליה.

אביעד וחברים טובים נוספים החליטו לפרוש מאותו בית כנסת. נאמר לי כי אביעד אמר: "כי אם זהורית ולימור לא יכולות להתפלל כאן, גם אני לא יכול להתפלל כאן" – כך היה וכך נולדה קהילת יחד, קהילה דתית אורתודוקסית וליברלית.

לקחת משהו לדרך

בכל הרצאה, בכל סיפור ובכל שיחה אני מנסה לקחת לי משהו לדרך. מהספר הזה אני לוקחת משפט שאני מאמינה בו.

"אנו, הורים לילד מיוחד, לא יכולנו להשלים עם יחס מפלה כלפי אנשים. אם אנו דורשים מכולם להתייחס לאברומי ככל בני האדם, איננו יכולים להחליט כי יש אנשים שאינם זכאים ליחס שווה רק בגלל נטייתם המינית. נטיה מינית שונה, ממש כמו ילד מיוחד, היא דבר שנולדים איתו, לא בוחרים אותו. בעולמו של הקדוש ברוך הוא צריך להיות מקום לכל מי שברא. בכל דרך ובכל צורה"

למה?

אביעד שואל בספרו כמה וכמה פעמים: למה? למה אנחנו, לשם מה? מה המטרה? ולרוב התשובה שלו היא אמונה גדולה באלוקים. מבחינתי התשובה הנוספת היא, כדי שתלמד, כדי שתעשה מקום. בזכות אברומי העולם טוב יותר.

לכו לקנות את הספר, תהיו אנשים טובים יותר ותעשו מקום.

הספר ביום שבו תקרא לי אבא מאת אביעד פרידמן

זהורית שורק
יקירת הקהילה הגאה, נשואה ללימור ואמא לשניים. לסבית, מרוקאית, דתיה, ציונית, אשת חינוך ופוליטיקאית, יו"ר המטה הגאה ומועמדת לכנסת ה-20 מטעם מפלגת "יש עתיד"