''אתה הילד שביקשתי''

"המחשבה שלא יהיו לי ילדים משלי הייתה לי קשה מנשוא ובגלל שאני רווקה המדינה לא נותנת לי את האופציה לאמץ ומכאן הבנתי כי עלי להתנדב בעמותת 'חיבוק ראשון'", מספרת רווית רויכמן ופותחת את הלב

מאת: רווית רייכמן

אני רווית רייכמן, עוד חודש אהיה בת 51, רווקה ללא ילדים וגרה בפתח תקווה. איך זה שאין לי ילדים משלי אתם שואלים? את כל חיי חייתי כאשה מן המניין, עד שהבנתי שמשהו לא תקין קורה בגופי. אובחנה אצלי מחלה נדירה, עד כדי כך נדירה שלרופאים לקחו כ 15 ניתוחים עד שהבינו כי שורש הבעיה נמצא קרוב לרחמי וכי עלי להיפרד מהשחלות והחצוצרות שלי ואיתן גם להיפרד מהתקווה ללדת ילדים משלי.

זהו היה הניתוח הכי קשה מבחינה נפשית, ההכרה בעובדה שלא אוכל להביא ילדים בעולם גמרה אותי ומיד כשהשתחררתי קעקעתי על ידי את המשפט 'אתה הילד שביקשתי, שעליו תמיד חלמתי, הייתי בשירות קבע כ-25 שנה, שירתתי כרס"רית מטבח, בזמן השירות סבלתי מכאבים חוזרים ונשנים ובגלל שהיה כל כך קשה לאבחן את המחלה שלי נוצר אצל הצבא חוסר אמון לגביי מה שגרם לי להחליט כי עלי להשתחרר ולהתחיל את חיי האזרחיים.

ווית רייכמן צילום אלבום פרטי

לאורך כל השירות הצבאי לא הייתי בקשר טוב עם משפחתי ומצאתי את עצמי לבדי במסדרונות בתי החולים פעם אחר פעם, הרגשת בדידות ועצבות שגרמה לי להבין כי אני לא היחידה ובטוח יש עוד מאות אנשים כמוני ולכן החלטתי להיות ליצנית רפואית וכך היה, הלכתי ללמוד את הקורס והיום אני רכזת ליצנים ראשית בעמותת שמחת הלב.

רוח ההתנדבות נושבת בי עוד מימי הצבא, תמיד היה בי את הרצון לשמח אנשים וגם היום כשיש לי יום נטול אנרגיה אני לובשת את מדי הליצן והולכת לבית החולים.לפני שנה וחצי אבי נפטר, הוא היה מאושפז בבית החולים במצב קשה מאוד, והיה לי ברור כי עלי לשים את בגדי הליצן וללכת לשמח אותו אך לראשונה בחיי הבנתי כי אני לא מסוגלת לשמח אדם אחר כשאני בעצמי נמצאת בעצב גדול.

היום אני מנהלת את המטבח בעמותת 'לשובע' כבר 6 שנים. החוויה עם חסרי הבית כ"כ עוצמתית עבורי שאני מעדיפה להיות איתם בחגים ושבתות מאשר עם משפחתי שלי. בכל יום שישי ששרים 'שלום עליכם' אני מוצאת את עצמי עם דמעות בעיניים ומאושרת על הזכות שניתנה לי- לתת.

אמנם אין לי ילדים משלי אך כל הסועדים שלהם אני עוזרת רואים בי כאמא, לא מזמן הם הכינו לי גביע וכתבו עליו 'רוית רייכמן- האמא של כולנו' הם השאירו אותי ללא מילים ועם כל כך הרבה נחת ושמחה. הקשר ביני לבינם הוא חזק מן הרגיל ולקחתי על עצמי את המשימה לנסות להגשים להם כמה שיותר חלומות.

רוית רייכמן צילום אלבום פרטי

המחשבה שלא יהיו לי ילדים משלי הייתה לי קשה מנשוא ובגלל שאני רווקה המדינה לא נותנת לי את האופציה לאמץ ומכאן הבנתי כי עלי להתנדב בעמותת 'חיבוק ראשון'. בכל פעם שאני הולכת לחבק תינוק אני מרגישה שהוא חלק ממני. תמיד קיים אצלי פרדוקס עמוק שנהיה קשה יותר עם הזמן: הפרידות מהתינוקות מאוד קשות לי אך מנגד אין מאושרת ממני כי מצאו בית לתינוק הקטן. אימצתי לעצמי מנהג- בכל פעם שאני מקבלת תינוק אני שרה לו את השיר של ג'יין בורדו: 'איך אפשר שלא להתאהב בך?' וכשמגיע הזמן להיפרד אני שרה את השיר פרידה של דקלה.

יש לי את הזכות, אני אומרת כל יום תודה על האפשרות לתת. היום אני יכולה להגיד שאחרי שנים רבות של כאבים ניתוחים ואכזבות אני מסתכלת במראה ואוהבת את עצמי. הנתינה בשבילי היא במקום הראשון וזה הדלק שלי לחיים.

כל יום מרגישה סיפוק שונה וחדש ומודה על כך. בימים אלו יוצאת האגיס בשיתוף פעולה עם עמותת חיבוק ראשון, הם מבקשים להעלות לרשתות החברתיות תמונה של חיבוק עם הבייבי שלכם, ולתייג #כוחו_של_חיבוק ועל כל תמונה שעולה האגיס תתרום 5 שקלים לעמותת חיבוק ראשון. אני אומרת – כל עוד יש לכם את האפשרות לתת בכזו קלות – תעשו את זה. תהיו מאלו שמעניקים, בכל דרך.

** הכותבת היא רווית רייכמן שמצאה את יעודה בעמותת חיבוק ראשון