Saloona

» פעם הם היו פותחים עבורך אפילו את הדלת של הטרקטור

אני אגש ישר לעניין: אני מאוד לא מרוצה מהגברים של היום. הם לא משהו בכלל. ברובם אין בכלל את כל המרכיבים הנחוצים, אבל גם למעטים שיש, משהו לא עובד שם. זה כמו עוגה, ששמים בה את כל המרכיבים הכי טובים ומשהו מתפקשש: או שהיא נופלת, או שהיא עשויה מידי, או לא עשויה מספיק ובסופו של דבר את נשארת עם עיסה חסרת טעם, ומה הטעם בזה? יהורם גאון שר: “אח איפה איפה הן הבחורות ההן?” כמה טיפוסי זה שגברים יערגו לבחורות של פעם, בעוד אנחנו נצטרך להסתפק בגברים של היום.

חזק, הגון ופשוט כמו קפה שחור

עכשיו, אני אדם שאוהב להבין דברים. קשה לי להסתדר עם דברים שאני לא מבינה ואפרופו דברים שאני לא מבינה, אף אחד לא הצליח עד היום להסביר לי מהי תורת היחסות. אז ישבתי עם עצמי וניסיתי להבין ועדיין לא הצלחתי, אבל הצלחתי להבין, אני חושבת, מה הבעיה. באופן יחסי כמובן. בתור קיבוצניקית לשעבר, ברשותכם אשווה את בעיית הגבר החדש לתהליך אותו עבר הקיבוץ. מי מכם שאינו בקי בקורות החיים של המוסד הקיבוצי, להלן הסבר קצר וממצה: פעם הקיבוצים היו מבוססים על ערכים מאוד פשוטים: שיוויון ושותפות. ארוחת בוקר כללה מרכיבים מאוד פשוטים: ירקות, גבינה, ביצים וקפה. לביצים קראו חביתה או מקושקשת ולא איזה שם שאין לו שום קשר לביצה, סלט היה סלט ולא איזו ערמה של עלים ירוקים שעולה 50 ש”ח, קפה היה פשוט ומסוג אחד וגבינה הייתה 5 אחוז עם שמיר או בלי שמיר. אנשים היו פשוטים ובעיקר הגונים ואכפתים. נרוץ קדימה לקיבוץ המופרט. אין כבר ארוחות בוקר, שוויון ושותפות נשמעות כמו מילים מהמאה הקודמת, ולמי בכלל אכפת מה קורה? ככה גם היו הגברים של פעם – הגונים, פשוטים, קפה שחור חזק וביצה מקושקשת בבקשה. הם היו פותחים לך את הדלת של הטרקטור, למרות שלא הייתה דלת, לוקחים אותך לגורן ולא מעיזים אפילו לנשק אותך, מחזירים אותך לחדר ובגלל שלא היו טלפונים, אז הם פשוט היו מגיעים אליך לחדר לשאול אם אפשר לראות אותך גם היום אחרי שהם מסיימים בפלחה.

דפוקים, מתוסבכים, לא מסוגלים

היום הם משתפים אותך בכמה הם אוהבים מציצה ואחרי שזה קורה הם לא ממש משתפים אותך למה הם לא התקשרו. הם פותחים לך את הדלת לבית שלהם או שלך ואחרי זה פותחים אותך, הגינות וכבוד הן מילים שבכלל לא קיימות בלקסיקון שלהם, הם בטוחים שאלו מילים לועזיות שהם לא מבינים והם (וזה ציטוט של כמעט כולם): “דפוקים, מתוסבכים, לא מסוגלים” או עוד מילים מטופשות לחלוטין. אני לא אוהבת לעשות הכללות, כי עדיין קיימים הגברים של פעם, הטובים האלה, שגם אם את לא האחת, הם אומרים לך את זה הכי יפה שאפשר. אני אולד סקול, אני חושבת שגבר צריך לחזר אחרי אישה וגם אם הוא לא מעוניין, שיהיה גבר ויגיד לה את זה. היום אפילו לא צריך להתאמץ, פשוט שולחים סמס, אך בעוד הם שואגים בערבי שירה בציבור איפה הן הבחורות ההן, הם לרגע לא עוצרים וחושבים איפה הם הבחורים ההם. אז אני אשאג במקומם ובשבילכן, למרות שווקלית, אין לי את היכולת הזאת: איפה הם לעזאזל הבחורים ההם שגם אם הזדיינתם ולא בא להם יותר, הם מתקשרים אליך יום למחרת ואומרים לך שלא בא להם לזיין אותך? יאללה, שילכו להזדיין.

צילום: The Retronaut, פליקר

מתוך הבלוג של עפרי ארבל