Saloona

» נשים נגררות למאצ'ואיזם. כהן

אני יכולה לדמיין את המחשבות והתגובות שיתקבלו אחרי קריאת הדעה הזו, האשמות כמו שמרנות, פוריטניות, ארכאיות, אפילו שוביניזם – לא יפתיעו אותי. בעצמי התפלאתי שהדברים צפו אצלי, כמו בעבעו זמן רב. ואין ברירה, אני חושבת שיש לומר זאת, שמוטב לברר האם חשיפת חיי המין שלנו בפרהסיה, בעיקר מאז כניסת האינטרנט כמדיום המוני לחיינו משרתת אותנו, מועילה לנו. את הגברים והנשים, ואולי בעיקר את הנשים.

הבלוגים, מדורי היחסים במדיה המקוונת וגם הרשתות החברתיות גררו אחריהם גם את המדיה המרכזית בשיח הזה נטול הגבולות והטעם הטוב על סקס, כותבים ובעיקר כותבות מתחרים ביניהם על עומק האקסהיביציוניזם שאליו יצללו בפומבי. הערטול שבדיון הפלסטי-קליני כמעט, בוטה, גס ומחוספס, כמו הישראליות הנדושה והקלישאית, המאצ’ואית. וכן, גם נשים נגררות לשם בכתיבה על מין.

בעיני זה מביא הרבה דברים רעים ליחסים בין המינים, לפוליטיקה שלהם וגם לערך האנושי במערכת היחסים האינטימית, כי הפרהסיה הזו מחרבת אותו פעמים רבות. מנכרת את הסמוי, האינטימי, הלא מדובר, האישי, הופכת אותו למוצר.

נשים הובילו קו של כתיבה משוחררת מעכבות וחושפנית על מין כחלק ממאבק פמיניסטי על קולן. זה לא חדש, ובארץ זכורה קארין ארד כמי שפתחה את תיבת הפנדורה הזו. היא ואחרות שחררו נושאים טעונים מאוד לשיח הציבורי ברשת ובעקבותיה במדיה, הדרישה לשיוויון בסיפוק מיחסי המין, לביטוי לקולה של האשה כנוכחת במין ובעלת תפריט משלה בתוכו, כל זה היה חיובי מאוד לנושא הפמיניסטי. אבל זה הלך הרבה יותר רחוק, החדווה הפרועה לדבר על זה, לספר לרשת, לדון בגדלים, בטעמים, במבוכה הטבעית מתכונות גוף מסוימות, הובילה את השיח על מין למקום מכניסטי, ושוב, צרכני ומנוכר. האם באמת הדיון על מין אנאלי ויתרונותיו מסב יתרון מסוים למערכות היחסים שלנו מלבד ההנאה השטחית שבפרובוקציה? או השאלה האם לקיים מין קבוצתי? על גדלים ומפרט איברי המין? מבלי להרגיש כמעט הובל שיח על מין וקשר למישור פורנוגרפי שהולך ומקצין. אני מתרשמת משיחות עם חברים/ות וגם מהתבוננות בחלק הרגשי של הכתיבה על יחסים שהמגמה הזו לא משפרת את מערכות היחסים שלהם, להפך.

וזה לא שאני גרה בבית זכוכית וזורקת אבנים, אני מדברת גם על טורים שמתפרסמים באתר שאני עובדת בו, בסלונה. זה כמובן עניין של טעם, ויש רבים שרואים בתוכן הזה בידור, אפילו שיקוף ומקור להזדהות. אבל אני חושבת שיש משהו מגרה ומלהיב באפשרות להחזיר את השיח על המין למקום מצועף, אינטימי וחיישני, שנטשטש, שנכסה קצת, ובעיקר שננתק אותו מהכתיבה הטכנית וגרפית. יש משהו סקסי מאוד בקצת בושה.

>> לכל הטורים של ריקי כהן