אינטואיציה אימהית היא מושג חמקמק וקשה להגדרה, זו התחושה הפנימית שהילד צריך אותנו והיא חלק בלתי נפרד מהקשר בין אם לילדה. היא אינה רציונלית, אי אפשר למדוד אותה מחקרית, או להוכיח את מנגנון הפעולה שלה ועם זאת, היא שם, בבסיס. יש אנשים שלא יבינו את זה, או שיבטלו את זה כתחושה או חרדה, אבל כל אמא יודעת בדיוק למה הכוונה ב"אינטואיציה אימהית".
על הרגע המדויק בו האינטואיציה האימהית מתעוררת קשה להצביע, אצל אחת זה התחיל בהיריון ואחרת גילתה אותה כשהילד חגג 3, אבל זה כנראה טבוע בנו גם אם אנחנו לא שמות אליה לב. שנים של ניסיון אנושי מוכיחות שזו תחושה שיש להקשיב לה ויש לה את הכוח לשנות כאשר לא מתעלמים ממנה. אינטואיציה אימהית היא הרבה מעבר להיכרות עם הילד, היא פנימית יותר, לא מצריכה מילים ומסייעת לנו להיות אימהות טובות וקשובות יותר.
שני סיפורים, אינטואיציה אימהית אחת
"הייתי כמה שעות אחרי הלידה של בני הבכור, הלידה עברה בקלות יחסית, רפאל ינק מיד אחרי, בעלי ואני היינו מאושרים," מספרת לירון מרמת גן. "אני לא יודעת להסביר את זה, אבל היתה לי מין תחושה שמשהו מציק לו, אני אמנם לא רופאה אבל הרגשתי בתוכי שאני צודקת וצריכה להתעקש. ריפלוקס מיד עלה לי לראש, רק שאני לא האדם לאבחן. כשראיתי שהצוות הרפואי לא מבחין בבעיה, פשוט הצפתי אותה והתעקשתי, ככה כמו שאני פחות מ- 24 שעות אחרי הלידה. לא יודעת להסביר את זה, פשוט לא היה לי ספק. ברור שהרופאים ניסו בהתחלה להרגיע אותי, אבל הקשבתי לקול שבתוכי ולא הפסקתי להתעקש. זה נגמר באבחון ומתן תרופה בחודשים הראשונים עד שהכל הסתדר."
אצל קרן מגבעתיים האינטואיציה האימהית נכנסה לפעולה מוקדם. "הרגשתי שאני בהיריון עוד לפני האיחור. כשביקשתי מהרופא בדיקת דם לגילוי היריון, הוא הסביר שזה שלב מוקדם מדי לבדוק ושמוטב שנחכה עוד כמה שבועות. היה לי ברור שהוא צודק, אבל לא ממש היתה לי סבלנות לחכות. מיד קניתי בדיקת היריון ביתית והתשובה השלילית לא שינתה את התחושה הפנימית הברורה שהיתה לי. חיכיתי בסבלנות עוד שבוע, הבדיקה הביתית היתה חיובית והרופא אישר את בדיקת הדם. התוצאה החיובית הגיעה, הייתי מאושרת כי עכשיו היה לי אישור רשמי למה שהרגשתי – אני אמא, אמנם לעוברון פצפון בבטן, אבל אמא."
האינטואיציה האימהית שהחלה עם ההיריון, המשיכה גם הלאה. "כשיונתן היה בן חודשיים, הוא קם חסר מנוחה, לא היה לו חום אבל הרגשתי שמשהו לא תקין. אחר כך שמתי לב שהוא לא רוצה לינוק מצד אחד ושולח יד לכיוון האוזן. צלצלתי לאמא שלי שאמרה שאין מה ללכת לרופא. הייתי מתוסכלת כי היה לי ברור שיש שם משהו, אבל מה את יכולה להגיד לרופא? יש לי תחושה? יום אחרי הילד קדח, כמובן שהרופא פסק – דלקת אוזניים."
הסיפורים האלה הם חלק משרשרת אינסופית של סיפורים על אינטואיציה אימהית חוצי עולם וזמן. זו האמא שמתעוררת כמה שניות לפני שהתינוק שלה מתעורר והאמא שיודעת כשהילד שלה מרגיש לא טוב עוד לפני שהמדחום מראה זאת. אלה גם הסיפורים הקטנים על אימהות שמבינות את הילד שלהן ומה הוא רוצה בכלל בלי מילים, הידיעה שהילדה חזרה מבית הספר וכל מה שהיא צריכה זה חיבוק, כל הרגעים הקטנים שאימהות מרגישות מבפנים עוד לפני. נכון, אין לזה עדיין הסבר, לא ברור בדיוק מאיפה היא צצה, אבל עובדת קיומה לא מוטלת בספק. ואם היא קיימת, כנראה שצריך אותה.
אימהות היא לא מדע
לא הכל נופל תחת ההגדרה "אינטואיציה אימהית", זו לא מילת קסם. מה שברור, מעל לכל ספק, הוא שצריך להקשיב לה ולברר את הנושא בכלים מתאימים ובהתאם לעובדות בשטח, בטח לא להתעלם ממנה. תחושת הבטן הזו מצדיקה בירור ולא, היא לא הופכת אותך לחרדתית או היסטרית. החלטות אימהיות לא נעשות אך ורק על בסיס אינטואיציה, אבל האינטואיציה הזו יכולה לכוון למציאת הפתרון הנכון. כי לשאלה מהי אינטואיציה אימהית, התשובה הפשוטה היא – חלק בלתי נפרד מלהיות אמא.