''איך ניצחתי את הטרשת הנפוצה''

"אחרי הבדיקות המפתיעות פניתי להומאופת שלי וביקשתי ללמוד את זה כדי שאוכל לעשות את זה עבור אחרים" מספרת מור קריאף. "היום אני בת 37, כבר שתים עשרה שנים ללא התקפים וללא כל סימן מהטרשת"

 מאת: מור קריאף

מי ידע שחרם יכול לגרום למחלה קשה? לפני 15 שנים, אם היו אומרים לי שסטרס הוא הגורם מספר אחת למחלות לא הייתי מאמינה, אבל היום אני יודעת שזה לגמרי נכון. כל פעם שהגוף נכנס לסטרט מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת ונכנסת למצב של "תקוף או ברח", הורמון הקורטיזול מופרש והגוף נמצא במצב שבו נתונה תשומת הלב רק לאיברים שהגוף זקוק להם להישרדותו. מה קורה אם המצב הזה נמשך יותר מכמה דקות? שבועות? או חודשים? מה שקורה זה שהגוף מותקף במקומות שאותם הזניח בזמן הסטרס, במקומות שהיו חלשים.

כשעשו עלי חרם בכיתה י"א, הייתי כמה חודשים בסטרס קשה. הרגשתי שהשאירו אותי לבד בעולם, כל החברים הפסיקו לדבר איתי, קיללו אותי וגם זרקו עלי אבנים כשהתחשק להם. את הכל שמרתי בבטן. ואז בטיול השנתי כשהגוף שחרר קצת מהסטרס המחלה תקפה ולא יכולתי ללכת. איבדתי שיווי משקל והובהלתי לבית החולים באמבולנס. לאחר אשפוז של שבוע בו חשבו שאני עושה את עצמי בשביל לקבל תשומת לב, שיווי המשקל חזר וגם אני חזרתי לחיים ולשנתיים רגועות מהתקפים. חשבתי שהגרוע מכל מאחורי.

מור קריאף צילום סיגלית ריבוא

ואז, בצבא, חודש אחרי שנפגעתי בתאונת דרכים, הגיע התקף נוסף. ואחרי ששלחו אותי לקב"ן שאישר שאני בריאה בנפשי, עשיתי את בדיקת ה-MRI ובדיקות נוספות, שאישרו שאני חולה בטרשת נפוצה. שוחררתי מהצבא וטופלתי בבית החולים תל השומר בתרופה הניתנת בהזרקה לווריד שדורשת אשפוז יום אחת לשישה שבועות. עברתי שנה קשה בה היו עוד חמישה התקפים, כל התקף נמשך בין עשרה ימים לשבועיים ואחריו עוד כמה שבועות של התאוששות.

בשלב הזה הבינו שצריך להחליף תרופה כי הראשונה לא הייתה יעילה ורצו להעביר אותי לזריקות עצמיות יום יומיות. רופא המשפחה שלי באותה תקופה היה מטופל אצל הומאופת, ולמרבה ההפתעה הוא זה שאמר לאבא שלי שייקח אותי להומאופת, כי אין לי מה להפסיד. ביקשתי לחכות עם התרופה השנייה ולנסות הומאופתיה. אין לי מושג מהיכן גיבשתי את האומץ ועד היום אני מודה עליו, והתוצאה היתה: מצבי השתפר בצורה מופלאה. כבר לא הייתה עייפות, נגמרו הכאבים, מצב הרוח חזר, וחמש שנים אחרי תחילת הטיפול כשעשיתי שוב את בדיקת ה-MRI, הרופאים לא האמינו שיש פחות נגעים ממה שהיו לפני כן.

מור קריאף צילום סיגלית ריבוא

ההומאופתיה שינתה את חיי, ואחרי הבדיקות המפתיעות פניתי להומאופת שלי וביקשתי ללמוד את זה כדי שאוכל לעשות את זה עבור אחרים. היום אני בת 37, כבר שתים עשרה שנים ללא התקפים וללא כל סימן מהטרשת. אני מטפלת בהומאופתיה קלאסית ועוזרת למאות אנשים להחזיר לעצמם את הבריאות, ולהשתחרר מכבלי המחלות. מבחינתי אני בן אדם בריא. בכל בוקר כשאני פוקחת את עיניי אני אומרת תודה על המתנה הגדולה שקיבלתי.

במהלך שנות ההכשרה והטיפול שלי למדתי כלים רבים, שהעיקרי מביניהם הוא הומאופתיה קלאסית ובו אני עושה את השימוש העיקרי. אך אני תמיד אומרת שללא התפתחות אישית ועבודה פנימית מאוד עמוקה לא הייתי מגיעה להישגים אליהם הגעתי. אם נחזור רגע לסטרס ולקשר שלו למחלה, היום אני יודעת לזהות מתי הגוף שלי נכנס למצב מלחיץ או לתקופה לחוצה, ויש לי את הכלים להירגע ולהתנהל נכון בתוך הזמנים המאתגרים. אני אוכלת נכון, עושה ספורט והכי חשוב מקשיבה לגוף שלי ולמה שהוא מבקש ממני. בכל יום אני מקפידה להביא את הגוף שלי לרגעים שבהם המערכת הפרא סימפטטית עובדת ומשחררת את ההורמונים שגורמים לריפוי ולחיזוק הגוף.

** מור קריאף היא חלק מערך התמיכה של "עמותת הבית לחולי טרשת נפוצה"

https://mshome.org.il/