איך לשנות את החשיבה לגבי דיאטה?

"אני בת 62", אמרה לי הבוקר אישה מקסימה, "זה כבר מאוחר מדי לשנות, זה האופי שלי, מה לעשות". אז מי שמאמין שלא ניתן לשנות – בוודאי שלא יעשה ואפילו את המאמץ הקטן ביותר. בשביל מה, זה הרי נידון לכישלון

"צריך לעבוד על הראש, זה הכול בראש", אומרים רבים. אבל איך בדיוק עושים זאת? איך משנים את הראש?

ראשית, בואו נבין. אנחנו ממש לא משנים את הראש, אנחנו שואפים לשנות את הדרך בה אנחנו חושבים, מרגישים ובסופו של דבר מתנהגים.

"אני בת 62", אמרה לי הבוקר אישה מקסימה, "זה כבר מאוחר מדי לשנות, זה האופי שלי, מה לעשות". אז מי שמאמין שלא ניתן לשנות – בוודאי שלא יעשה ואפילו את המאמץ הקטן ביותר. בשביל מה, זה הרי נידון לכישלון.

"אני ממש לא רוצה לשנות את האופי, אבל אולי כדאי לעבוד על כמה מהמחשבות שמחבלות בתהליך", הצעתי.

בואו נבדוק את המחשבות שהתקבעו אצלנו במשך השנים ומעניין לראות כיצד המחשבות האלה בעצם מכוונות אותנו להתנהגות מסוימת. מעניין לבדוק אם שינוי במחשבה היה מביא להרגשה ולהתנהגות שונה.

הפתרון של הטבע לדיאטה (צילום: שאטרסטוק)

ובואו נראה כמה דוגמאות:

אחת המחשבות המסוכנות ביותר היא ה"אם כבר". אם אכלתי משהו שהוא לא נכון (לדעת מי?), לא מתוכנן – מיד עולה אותה מחשבה נוראית שצריך להוציא מחוץ לחוק – "זהו, הרסתי, אם כבר אכלתי, אז קדימה…" מאיפה זה מגיע? מניסיון החיים, ממחשבה נוספת שקשורה באיך לדעתנו צריכה להיות דיאטה. אז מה עושים? מעלים את המחשבה הזו למודעות ובודקים אותה. בואו נשאל את עצמנו האם יש הגיון במחשבה הזו? ובאופן מלאכותי משנים. זה כמובן לוקח זמן כמו כל תהליך אחר,עד שהמחשבה החדשה הופכת להיות לחלק מאיתנו – אבל זה אפשרי. וכך, אכילת עוגייה, ביס מבורקס לא פותח את הסכר והופך לצונאמי שמאיים להטביע את כל ההישגים.

"אל תאמרי לי שירדתי" אמר לי אחד המשתתפים בסדנא. ומדוע? כי ברגע שמגיעה המחמאה הראשונה, ההתייחסות הראשונה לירידה, מיד עולה המחשבה "זהו, ירדתי, אפשר לאכול היום ללא כל תכנון". המחשבה הזאת מביאה להרגשת שאננות, חזרה לדפוסים הקבועים ולאכילה בלתי מבוקרת. ושוב, מעניין לבדוק את שורשי המחשבה הזאת. אפשר להירגע, אני לא מתכוונת שיש צורך להיכנס לטיפול פסיכולוגי ארוך טווח , באופן מלאכותי, מעמידים מול המחשבה הזאת, מחשבה מתוקנת כמו למשל "איזה יופי שירדתי, אבל תמיד אצטרך לשים לב לאכילה שלי, ואני הרי רוצה להמשיך לרדת".

טעיות בדיאטה. צילום: שאטרסטוק

ונמשיך בקו הזה "לא ירדתי השבוע, זהו, חבל על הזמן", מוכר, לא כן? זו נקודה שגורמת לרבים לנטוש את התהליך מתוך ייאוש וחוסר אמונה. ושוב, בואו נעמיד מול המחשבה הזו מחשבה מקדמת שתעזור לנו להמשיך בתהליך.

"אני רק חושבת על דיאטה, ומיד מחסלת חבילת עוגיות…" סיפרה לי יערה בת ה-39.מאיפה זה מגיע? מדוע ההתנהגות היא כל כך הרסנית ולא מקדמת. כשבקשתי ממנה לתאר את המושג דיאטה, ללא היסוס אמרה "עונש, חסך, לא לאכול דברים טובים, חסה ומלפפונים…"ואם זו המחשבה על מה שמחכה לה, האם זה מפתיע שהתגובה ההתנהגותית הייתה לברוח לכיוון העוגיות? לא הגיוני? אבל כל כך אנושי!!!  אז מה עושים? מנסים לשנות את החשיבה לגבי דיאטה, איך דיאטה צריכה להיראות. וברגע שהיא שיננה "אין מותר ואסור. הכול מותר – כולל מתוקים" החרדה ירדה וחפיסת העוגיות שרדה…

"אני צריך לרדת 30 ק"ג" – איך מרגיש אדם שאומר זאת לעצמו? יתכן ואדם אחד יאמר לעצמו – "זה בסדר, ייקח זמן, אני מסוגל", ואילו האחר יאמר "כל כך הרבה ק"ג, למי יש כוח להתמיד? אולי בגיל 80 אהיה רזה…" ולמי לדעתכם יש סיכוי להצליח?

ומהי המחשבה שפגעה בתהליך שלך?

** הכותבת היא רחל גרנות, שפיתחה תוכנית ייחודית לאכילה – “לאכול ולרזות עם רחל גרנות” לפיה מותר לאכול הכל ולהתיידד עם האוכל. התוכנית זמינה גם באינטרנט. גרנות היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה בארה”ב ועוסקת בנושא מזה שלושה עשורים. כתבה טור במוסף “שלך” בעיתון ידיעות אחרונות. היא פרסמה שני ספרים בנושא: “לאכול ולרדת עם רחל גרנות” ו-”מועדון המנצחים”, שנכתב יחד עם סמדר שיר

טלפון ללקוחות אונליין / בירורים / קביעת תורים : 073-207-2207

צילום: שאטרסטוק
רחל גרנות
פיתחה תוכנית ייחודית לאכילה - "לאכול ולרזות עם רחל גרנות" לפיה מותר לאכול הכל ולהתיידד עם האוכל. התוכנית זמינה גם באינטרנט. גרנות היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה בארה"ב ועוסקת בנושא מזה שלושה עשורים