איך להתגרש ולמצוא אהבה

"את חוקי הג'ונגל בעולם הסינגלס לא הכרתי ולכן, בתמימותי, נתקלתי בחיות נדירות להפליא שאיימו לטלטל את חיי ולהרוג את האופטימיות שבתוכי", מספרת ורד רוזס-דמאיו, שהוציאה בימים אלה את הספר "סופות יולי"

בחורה עם מחשב נייד

מאת: ורד רוזס-דמאיו

לפני כעשר שנים, בעלי ואני החלטנו לפרק את החבילה ולהתגרש. ניסינו הכל וזה לא עבד. שנינו רצינו להיות מאושרים, לחיות בזוגיות טובה ולא להתעורר כשכבר מאוחר מדי. בערב יום כיפור, הוא ארז את חפציו ועזב לדירה אחרת. אני לא אשכח את אותו בוקר שחצי מהבית נותר ריק, הילדה בת השלוש קדחה מחום וישבה על כיסא במטבח עם דמעות בעיניה, לא מבינה על מה ולמה הקרקע נשמטת מתחתיה. רגשי האשמה החלו לחלחל. את פוגעת בילדה שלך, את מפרקת את המשפחה רק בגלל שאת רוצה להיות מאושרת, עד כמה אפשר להיות אנוכי? אבל בעצם, ניסינו הכל, הלכנו לייעוץ זוגי, השתדלנו שהאוירה בבית תהיה טובה, אבל בפנים בפנים, שנינו הרגשנו שבלתי אפשרי להחיות משהו שכבר מת מזמן.

תוך חודש, לו כבר היתה חברה. ואני? כל חברותיי היו עמוק בתוך הזוגיות, החיתולים וניגובי הקקי. הבדידות היתה חברתי הטובה ביותר. "אמא, אני אוהבת את החברה של אבא, היא קנתה לי שרשרת של 'הלו קיטי' ומחר שלושתנו הולכים לספארי," אמרה לפתע ילדתי בת השלוש. הרגשתי את הדקירה בלב. הוא כבר הסתדר, אפילו הבת שלי מעדיפה להיות איתו, הוא כבר מתחיל לבנות משפחה ואת לבדך. ניערתי מיד את המחשבות שרק גרמו לי לשקוע עוד יותר והחלטתי שאת האגו אארוז ואזרוק לבוידעם. וכך, נוצרה חברות נדירה ביני לבין החברה של האקס שלי. נפרדתי לשלום מהבדידות והיא דאגה לצרף אותי לחוג החברים הרווקים שלה אשר פתחו בפניי עולם חדש מלא הרפתקאות והזדמנויות. נזרקתי מעולם ה"עקרות בית נואשות" לעולם שכולו "סקס והעיר הגדולה".

ורד ורמון סופרת

את חוקי הג'ונגל בעולם הסינגלס לא הכרתי ולכן, בתמימותי, נתקלתי בחיות נדירות להפליא שאיימו לטלטל את חיי ולהרוג את האופטימיות שבתוכי. לא פעם, נותרתי שבורה לרסיסים כשחברותיי עובדות שעות נוספות לאחות את השברים. את אמא ואשת קריירה. אינך יכולה להתפרק כך. "זה עולם קשה ומנוכר וכדי להגיע לאחד והיחיד, עליך ללמוד "לשחות" במים עמוקים מאוד", אמרתי לעצמי שוב ושוב. לא לאבד תקווה ולא להיכנע, מכל דמות שפגשתי, הפקתי לקחים בעיקר איזה גבר אני לא רוצה להכניס לחיי והמשכתי קדימה באופטימיות. קל? רק על הנייר. אין לתאר את הרגשת הדחייה והספקות לגבי הדימוי העצמי שלך כאשר דווקא אותו בחור שאת רוצה, אותו בחור שכבר מצהיר, "אני אוהב אותך", בוגד בך ונעלם כלא היה. ואז כל שהיה, מתגלה כבדיה.

שוב להתחיל הכל מהתחלה. שלא לדבר, על כוחות הנפש, האנרגיה והלוגיסטיקה שעלייך לגייס כאם חד הורית ואשת קריירה. אספתי את עצמי והחלטתי, הבת שלי תלמד שלא כל מכשול בחיים מפרק אלא דווקא מעצב. המאנטרה שהידהדה בראשי, "יש לך עקמת, גם את לא היית יוצאת עם אחת כמוך. אישה יפה בגב עקום", התחלפה ב"יש לך את העקמת הכי ישרה בעולם, כל אחד והעקמת שלו". וכך המשכתי במסע האישי שלי עם התקווה בכיס בצמוד ללבי.

סופת יולי

עברו השנים. טרפתי את החיים. כל יום שעובר אינו חוזר, אמרתי לעצמי שוב ושוב. אך הנפילה הכואבת עוד היתה עתידה לבוא. משבר בעולם ההייטק, אבטלה וכמובן, זוגיות אין. את לא סתם חד הורית אלא חד הורית מובטלת. הכיס עם התקווה כבר החל להיקרע. הבת שלי הביטה בי בעיניה הכחולות ואמרה, "אמא, כתבתי לך איגרת ברכה. אני מאחלת שתמצאי עבודה וזוגיות שאת רוצה ושלי יהיה אח או אחות". אז תפרתי מהר את הכיס בחוט ומחט והבהרתי לעצמי שהמושג פרופורציה אינו קיים רק במשפט תאלס במתמטיקה והמשכתי עם הפנים קדימה. כיס התקווה היה כבד מהרגיל, הפעם נוספו אליו שיעורים מהחיים. הפעם אני מתרכזת בחיים, מפסיקה לחפש אהבה, היא כבר תמצא אותי. הזכרתי לעצמי שעדיף לחיות לבד מאשר להיות בודדה בזוגיות. יש כאלה שיעשו הכול ולו רק שיהיה להם שלט על הדלת 'כאן גרים בכיף…' ויש כאלו שלא יתכחשו לשקר ויילכו בדרך הקשה. אני לא מתפשרת, סבלנות וזה יגיע.

למדתי שאני שווה בזכות עצמי, לא העבודה והקריירה הנוצצת או גבר יגדירו את מי שאני ואת יכולותיי. מתוך האבטלה, החלטתי לעשות צעד גדול ולהיפגש פנים מול פנים עם העקמת ולעבור טיפול שיקומי כואב ובלתי מתפשר. היום כבר לא אתכווץ כשאביט במראה ואפגוש את גבי העקום. וכך, באמצע החיים, חלקי הפאזל החלו להתחבר לאט לאט. נעניתי בשימחה להזמנתה של קולגה מספרד מהעבודה החדשה, לבלות סוף שבוע תוסס בברצלונה. קיוויתי שבכלל אזהה אותה בשדה התעופה. אך לאלוהים היו תכניות משלו. "אחי קופץ לבירה היום אחר הצהריים", היא אמרה. לא שיערתי בדעתי שנסיעה זו תחרוץ גורלות, אפילו בדמיוני הפרוע לא תיארתי שזאת תהיה אהבה ממבט ראשון ושהגבר הלטיני הזה, יהיה בעלי. הרי דברים כאלו, קורים רק בסרטים, לא? רציתי את האגדה, וקיבלתי. מזל? גם. ניצול הזדמנות? חובה! כן, זו היתה אהבה ממבט ראשון אך עם אפס סיכוי להמשכיות. אם לא הייתי שומרת את כיס התקווה, הסבלנות, האופטימיות ושיעורי החיים איתי כל הזמן, זו היתה יכולה להיות הרפתקאה חד פעמית. ובזמן שכולם צחקו ודאגו להזכיר שהכל רק בזבוז של זמן, אני ידעתי בדיוק שזה הגבר של חיי ושאין מצב שאחמיץ הזדמנות זו למרות הקושי. כעבור כמעט שנתיים, כששכבתי בבית החולים לצד התינוקת המלאכית שלנו, יחד עם בעלי ובתי הגדולה, הבנתי שאגדות כן מתגשמות. עובדה.

דבר אחד אני יודעת. יש אנשים שמלווים את החיים, אך אני בחרתי לחיות אותם. לטוב ולרע.

** הכותבת, ורד רוזס-דמאיו, עובדת בהי-טק כאנליסטית פיננסית בכירה, נשואה בשנית ואם לשלוש בנות. מחברת הספר "סופות יולי" שיצא בימים אלו ועוסק בדיוק במציאת אהבה אחר פרידה.