איזה מזל שאני בחיים

שתי נשים נמצאו מתות. אחת שהיתה קורבן לאונס קבוצתי ואישה בזנות. בחדשות בקושי תשמעו על זה

איזה מזל שנולדתי איפה שנולדתי, איזה מזל שגדלתי איפה שגדלתי, ושבמקרה לא קרו לי אלף ואחת דברים שהיו יכולים להסיט את מסלול החיים שלי לכיוון אחר.

איזה מזל שאף אחד לא נגע בי כשהייתי ילדה, שאף אחד לא דחף לי סם אונס לכוס באחת ממיליון הפעמים שיצאתי, או ניצל את היותי שיכורה כלוט כדי לקחת אותי למקום שלא רציתי להיות בו.

איזה מזל שאני לא איזו מהגרת, או אימא חד הורית, או סתם צעירה שמצאה את עצמה בלי הכנסה ומצאה את הפיתרון היחיד שיכלה. איזה מזל שאני לא נערה שנאנסה באכזריות ונאלצה להתמודד עם ההשלכות של זה, על כל גווני האשמת הקורבן, והפוסט טראומה שזה כולל.

איזה מזל שאני לא אישה בזנות שנאבקת לצאת מהעולם הזה שנקלעה אליו בעל כורחה.

איזה מזל שאני לא צריכה משהו שיטשטש את ההוויה שלי בעולם הזה כל כך כדי שאוכל לקום בבוקר ולשרוד עוד יום. איזה מזל שיש מי שדואג לי אם אני מגיעה למקומות האלו, שלא אדרדר למדרון.

אין לי שכל, יש לי מזל. הרבה מזל. לא לכל הנשים יש מזל.

איזה מזל שאני בחיים

שתי נשים נמצאו מתות, נערה שהייתה קורבן לפני מס' שנים לאונס קבוצתי, ואישה בזנות שגרה בדירה של סלעית. יהי זכרן ברוך. בחדשות בקושי תשמעו על זה.

ברכה ברד
סטודנטית למדעי המדינה, מייסדת ויו"ר תל-אביביות, מנהלת בקבוצת שיח-פמיניסטי ואקטיביסטית פמיניסטית