אוכל הרחוב הכי טעים של ילדותינו

פעם, לפני שהגיעו מסעדות השף ורשתות המזון המהיר, אכלנו אוכל רחוב. פשוט, טעים, שאוכלים בעמידה ונזהרים שלא לכלכך את החולצה. מאכלי הרחוב הכי טעימים של פעם, ומתכון בהשראתם

סטייק בפיתה

זוכרים את המנות שאהבתם לאכול ברחוב בילדותכם? בדרך חזרה מהתנועה היינו עוצרים להשביע את הרעב, דוחים את הקץ ונעצרים לעוד כמה דקות של שיחה ואכילה בצוותא לפני שכל אחד הלך לביתו. במקרה שלי, הטחינה שטפטפה על הבגדים תמיד הסגירה מה אכלתי ואיפה.

הפאסט פוד של פעם דווקא היה בריא באופן יחסי. ארוחה מלאה בפיתה. פחות שומן, יותר ירקות. השילוב של חלבון עם דגן יוצר חלבון מלא, שילוב מהשמיים.כל מנה כזו מתקשרת אצלי בזיכרון הקולינרי עם שתיה אחת קבועה. אצלי זה סוג של התניה – אני חייבת בירה שחורה. מה הקשר? בירה נשר! קראנו לה בירה, למרות שאין בה אלכוהול. כששתינו אותה הרגשנו מבוגרים הרבה יותר, וגם היום, כל שלוק ממנה מזכיר לי טעמים של ילדות ודוכני פלאפל.

מלך הרחוב: הפלאפל

מלך הפלאפל של ישראל (צילום: הגרגרנית)

בראש מאכלי הרחוב של ילדותי עומד הפלאפל. אצלי ברור שהוא מתקשר ישר לפלאפל התאומים. פיתות טריות, סלט ירקות, חמוצים וכדורי פלאפל. עמדתם יותר משניה – קיבלתם כדור פלאפל חם וריחני לנשנש בינתיים. מנת פלאפל או חצי מנה, אוכלים בעמידה תוך הטיה קדימה של הגוף. אין דרך לאכול אותה באופן אלגנטי.

בפיתה או בלאפה, תמיד נאהב שווארמה

בפיתה או בלאפה תמיד נאהב שווארמה (צילום: הגרגרנית)

שווארמה היא מאכל רחוב שהגיע אלינו מטורקיה וקיבל חיים משלו בארץ הקודש. לעד האף יזכור ריח השווארמה שבכניסה לדיזינגוף סנטר. אני חושבת שהם הפעילו מאווררים במיוחד כדי לפזר את הריח באוויר, מה שהפעיל בשניות את בלוטות הרוק! החיתוך של הבשר מתוך עמוד השווארמה היה טקס בפני עצמו. והשאלה הנצחית, שמחלקת את האנושות לשניים- אז מה אתם, אנשי הלאפה או הפיתה?

באים, מנגבים הולכים

חומוס מטמטם חומוס (צילום: הגרגרנית)

חומוס הוא סוג של מאכל השייך לכל העמים היושבים באזור המזרח התיכון עוד מאז ימי התנ"ך.מצידו של בן זוגי אפשר להתחיל לנגב כבר לארוחת הבוקר. כשאוכלים חומוס בחוץ זה בדרך כלל מהסוג של "אוכלים, הולכים". לא באנו ליהנות. יש לנו משימה לאומית ונעמוד בה בכבוד.

בייגלך חם

אי אז לפני כך וכך שנים, היתה מאפיית בייגלס נהדרת ברחוב פינס בת"א. כל גיחה לאיזור הצדיקה ביקור קצר. אחת עשרה או שתיים עשרה בלילה, די חשוך בתוך המאפיה החום והאור מגיעים מתוך התנור. אפשר לבחור – עם מלח או עם שומשום, בייגל חם-רותח. לועסים במרץ באמצע הלילה, והריח מלווה אותנו עוד חצי דרך.

מתכון: סטייק בפיתה, זוכרים?

סטייק בפיתה של פעם (צילום: הגרגרנית)

גולת הכותרת הקולינרית של אותה תקופה (ככה בקלות אני מסגירה את הגיל) היה הסטייק בפיתה. סוג של פיוז'ן קולינרי של התקופה ההיא. מצד אחד, הסטייק, מנת מסעדות עילית שלא אוכלים כל יום ומצד שני, הפיתה, הכי פושטית שיש. ביחד עם טחינה, מדובר בזיווג משמיים.

אז כדי שלא נישאר רעבים מכל ה"חיים שכאלה" הקולינריים שפרשתי פה לפניכם, בואו נאכל משהו. ברור שבפיתה!

סטייק בפיתה\1 מנה

החומרים

• 1 פרוסת שייטל

• 1 כפית שמן זית

• 1 פיתה טריה (חפשו את הפיתות התימניות, אלו שעושים בעבודת יד).

• טחינה תוצרת בית

• סלט ירקות טרי – עגבניה ומלפפון חתוכים עם שמן זית ולימון

• פרוסות בצל לבן, עם קצת סומאק וכף חומץ

• מלפפונים חמוצים

• בקבוק בירה נשר מאלט

אופן ההכנה

1. על מחבת מרחו שמן זית. כשהיא חמה מאוד, הניחו עליה את פרוסת השייטל וטגנו דקה. הפכו לצד השני וכבו את האש. מכיוון שפרוסת הסטייק דקה, חשוב שלא תתייבש (אחרת תאכלו סוליה בפיתה).

פרוסת שייטל (צילום: הגרגרנית)

2. הכינו טחינה – טחינה גולמית, קצת מים, הרבה מיץ לימון, לפחות שן שום, קצת מלח. בזז בזז בבלנדר יד וזה מוכן. אני אוהבת להוסיף לתערובת גם פטרוזיליה, לקבלת טחינה ירוקה.

3. חתכו את קצה הפיתה ומרחו אותה מבפנים בטחינה שהכנתם.

סלטים בצד (צילום: הגרגרנית)

4. הכניסו בזהירות את פרוסת הסטייק לפיתה והוסיפו מעל קצת סלט ירקות וכמה פרוסות בצל.

5. שפכו עוד קצת טחינה מעל כדי להרטיב את כל העסק ברוטב הנהדר ופתחו גדול את הפה!

ביס גדול (צילום: הגרגרנית)

צילומים: הגרגרנית

הגרגרנית
מאז שאני מכירה את עצמי, אוכל מעניין אותי. להכיר, לגעת, להריח, לבשל, להאכיל ולאכול. בבלוג "הגרגרנית" אתם מוזמנים לקרוא את המחשבות שלי בנושאים הקשורים לאוכל, אבל לא רק.תמצאו אותי כאן: http://hagargeranit.wordpress.comמוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם: hagargeranit