Saloona

» נפאל, אנשי דת מקומיים

עברו ארבעה ימים ולנו זה נראה כבר כמו חודש. הספקנו לצבור כל כך הרבה חוויות, מראות, ריחות וצלילים. הכול מתערבב עם המשימות והאדרנלין, עד שאיני יודעת אם המנזר המדהים היה היום והרפטינג אתמול או להפך. ננסה לעשות קצת סדר.

חגיגות הדאסן לאלה קאלי

היום הוא היום השמיני של חג הדאסן- חג מרכזי בתרבות הנפאלית שמוקדש לאלה קאלי. זו האלה החזקה ביותר שלהם והיא ידועה בחיבתה לדם, עובדה שתורחב בהמשך. בחג שנמשך 15 ימים, כל יום מוקדש לאל או לסימבול אחר, והיום הזה מוקדש למכשירים החשמליים… נשמע לכם פגאני ומגוחך? גם אני חשבתי, עד שבדיוק ביום הזה קרס לי המחשב כמו שלא קרס מימיו, והפך לעוד תיק כבד שאני צריכה לסחוב. המכשירים החשמליים בתרבות הזו מסמלים את הדרך ליצירה ופוריות, ובעיקר מתפללים שהמכשירים יעבדו, כי הם עוזרים להביא כסף. כך, למשל, ראינו בצידי הדרך מכוניות ואופנועים מרוחים בדם מקושטים בפרחים ושאר אבקות בוהקות, כשקטורת ריחנית לצידם. באותו רגע הצטרפתי לתפילה ההינדית ופיללתי לתחיית המחשב שלי.

התמונה שמצטיירת לנגד עינינו בימים האלו, במיוחד לאור הפסטיבל שנחוג כאן, היא מופלאה: האנשים לבושים בבגדים חגיגיים וצבעוניים, מקושטים בכתמים אדומים בוהקים על ראשם כברכה לפוריות ושגשוג, הילדים יפהפים, ולעתים קרובות נוצר קונטרסט עז בין הלכלוך לבין בגדיהם המצועצעים, שקשה לומר אם זה מדהים או מרתיע. ההרים מקיפים אותנו ושדות האורז הצהובים זועקים שיקטפו אותם. ככל שאנו מתרחקים מהעיר קטמנדו, הנופים המדהימים והעצומים האלה נפתחים ונפרשים לפנינו.

הבוקר נפתח בשרפת גופות

הבוקר שלנו התחיל בשריפת גופות. על גדות נהר בגמטי, למרגלות מקדש פאשיפטונט הקדוש, נערכה המשפחה לטקס. הסבתא שנפטרה עטופה בכתום, מונחת לעיני כל, מחכה בדממת מוות לנעילת חייה. אחרי שפוזרו הפרחים, האבקות והכסף, הגיע האדם המרכזי בטקס – הילד הצעיר ביותר במשפחה. תפקידו להקיף את הגופה שבע פעמים ולהדליק את האש. ככה זה פה. החיים לא נגמרים כשמישהו מת, יש המשכיות. לנו, 24 נשים מערביות, היה לא קל.

אבל לא היה לנו זאת לדוש ולפתוח דיונים פילוסופיים, כי מיד קיבלנו את המשימה הבאה- לאתר את "הסדואים". אלו הם הנפאלים המבוגרים שעברו את שלושת שלבי החיים (לפי האמונה ההינדית), וכעת נמצאים בשלב האחרון, שמאופיין בפרישות מחברה ועבודה. הסדואים חיים ביערות או ליד מקדשים, ולבושים בבגד המסורתי בצבע כתום.

חצי שעה מאוחר יותר כבר היינו רכובות על אופניים, במסע של 15 קילומטרים בעמק קטמנדו בינות הכפרים וההרים. עבורי אלו היו רגעים אמיתיים של התחברות למקום. השקט והאדרנלין בקומבינציה מושלמת, בתוך נוף שלא חשבתי שאראה בגלגול הזה. מסחרר.

רפטינג בנהר הטריסולי

את הערב והלילה בילינו ב- beach CAMP של בחור נפאלי צעיר שחי עם אשתו השוויצרית ובתם הקטנה, באוהלים כחולים על חול קווארצי לבן ומנצנץ לאור הירח. צוות ‘שרפה’ היה אמון על הפעילות בערב, ודאג להשיב אותנו לחיק היהדות בשישי בערב בהדלקת נרות, ברכות ושירים. אחרי כל כך הרבה מקדשים בודהיסטים, לא היה אכפת לנו קצת אלוהים.

בבוקר, בעוד אנחנו מנסות להחזיר את העצמות והשרירים למקומם אחרי שינה באוהל ומסע אופניים, נחתה עלינו המשימה הבאה- רפטינג בנהר הטריסולי. עמנואל המדריך בסירה כבר ברך אותנו ב"סבבה אחותי" ויצאנו למסע במים סוערים. כמה כיף, כמה צרחות, קשה לספור כשאת רטובה עד לשד עצמותיך מהגשם והשפרצות הגלים, כן גם מנפילות למים (התייבשת נעמי?).

עכשיו לילה, בדרכנו לרכס אנפורנה עצרנו לארוחת ערב ושינה. את ההרפתקה עם נהג המונית כבר אשמור לעצמי, רק אומר שנראה לי שהוא הזדהה עם כל הבעלים שהשארנו בארץ: שלוש נשים לחוצות ברחוב, מנווטות ימינה שמאלה, מי לא היה מתבלבל, גם אם זו העיר שנולדת בה וחיית כל חייך.

בקרת נזקים וסיכום

1. לעולם תנו כבוד לאלים, גם אם יש להם ראש של פיל ו-8 ידיים. המחשב שלי עדיין מחכה להחייאה.

2. קבוצת ‘שרפה’ ניצחה במשימה הראשונה (למרות שאנחנו הגענו ראשונים. יש להקים ועדת חקירה לאלתר).

3. הנשים בקבוצה מדהימות. באמת גדולות מהחיים. לא רק האתגרים האישיים והדינמקה הקבוצתית, אלא הסיפורים ששמעתי מהן על החיים שלהן. מפאת צנעת הפרט לא אוכל לפרט, אבל יש ביניהן שאיבדו ילד, בעל, התמודד עם מחלת סרטן, גירושים קשים ועוד. והן כולן מלאות חיים, מעוררות השראה וכבוד.

מתוך הבלוג של אפרת רייטן

לכתבות נוספות במתחם wxtrip בנפאל

תמונות: צוות wxtrip