תשדירי הבחירות: מיצגים סקסיסטיים

החברה התרגלה לפגיעה בנשים, הפגיעה בנשים היא פגיעה שקופה ולא מובחנת, החברה הפכה קהת חושים לפגיעה בנשים. השופט רובינשטיין הקל ראש במופע נוסף, כי מה זה עוד אישה מתפשטת בטלויזיה?

15/01/2013
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS
»

מאת רעות כהן, הפוסט: "דברים שההמנון לא יכול לסבול" פורסם בבלוג 'ראומה - בלוג עם תודעה'.

שלוש ההחלטות שקיבלה לאחרונה ועדת הבחירות לכנסת ה-19 בענין פסילת תשדירי תעמולה של מפלגת בל"ד, מפלגת כלכלה ומפלגת ש"ס והמסר שיוצא משלושת החלטות האלה ביחד, יכולים לשקף לנו את המציאות שבה אנו חיים וחיות.

להזכיר, התשדיר של בל"ד נפסל מראש משום שועדת הבחירות החליטה כי הוא "משמיע באופן מעוות ומגחיך את התקוה המנון מדינת ישראל" (להחלטה ב-PDF). לא רק זאת, אלא שמפלגת בל"ד פנתה בשנית לועדת הבחירות וביקשה לשקול בשנית את הפסילה, אולם  ועדת הבחירות עמדה על החלטתה, וקבעה שמדובר בביזוי ההמנון (להחלטה ב-PDF). אגב, מילות ההמנון לא שונו כלל, הן פשוט הושרו בערבית והמנגינה עצמה שונתה למנגינה ערבית. אם ניתן לכל מרכיב ערך, חשבון פשוט יראה שמה שמבזה כאן את ההמנון הם המרכיבים הערביים בלבד, אבל זה כבר לדיון אחר (כמו גם הדיון בענין אפקטיביות של פסילת תשדירים בעידן היוטיוב).
הנקודה החשובה שלי היא שהתשדיר הזה נפסל מראש.

לעומת התשדיר של בל"ד, התשדיר של ש"ס "כוכבית גיור" (לא ניתן להם להנות מהפניה, רק נזכיר כי מדובר בתשדיר שבו נראית כלה עם מבט רוסי כבד, לצד חתן מזרחי שמתפלא על כך שהיא לא סיפרה לו שהיא לא יהודייה)  והתשדיר של מפלגת כלכלה "הבחורה המתפשטת" (כנ"ל, רק נזכיר שמדובר באישה שמתפשטת בתשדיר) – שני אלה לא נפסלו מראש. הם נפסלו רק לאחר פניות המוניות של מפלגות כלשהן, כלל הציבור וגופים בחברה האזרחית.

השופט רובינשטיין, שעומד בראש ועדת הבחירות, מציין בהחלטתו בענין תשדיר מפלגת כלכלה כי מראש היה בתשדיר טעם רע וולגריות, והוא התלבט בענין הפגיעה לרגשות הציבור שיכול לגרום התשדיר הזה, אבל חשב שהציבור יוכל להתמודד עם זה משום שהוא נחשף לחומרים דומים כאלה יום יום. בענין אחד הוא צודק – ביזוי של נשים קורה יום יום, רק צריך להסתכל בפרסומות, בטלוויזיה ובשלטי חוצות כדי לראות שהשימוש בנשים כמוצר הוא אינו נחלתה של מפלגת כלכלה בלבד.

קהי חושים לפגיעה בנשים

האם זוהי סיבה להכשיר את התשדיר של מפלגת כלכלה? האם העובדה שאנחנו מוצפות במסרים סקסיסטיים אומרת שהם פחות פוגעניים? פחות הרסניים? יותר ראויים? לא. אלא שהנימוק הזה מסמל בדיוק את הכוח המנרמל שיש למיצגים סקסיסטיים בחברה. כבר שנים שפמיניסטיות טוענות שמיצגים כאלה הם מזיקים ומנכיחים את הנשים כמוצר ותו לו. והנה, ועדת הבחירות אומרת לנו שחור על גבי לבן – החברה התרגלה לפגיעה בנשים, הפגיעה בנשים היא פגיעה שקופה ולא מובחנת, החברה הפכה קהת חושים לפגיעה בנשים. החשיפה של השופט רובינשטיין לחומרים כאלו 'יום יום' גרמה לו להקל ראש במופע נוסף. כי מה זה עוד אישה מתפשטת בטלויזיה? ממה עושות ענין?

מה שועדת הבחירות מפספסת כאן הוא שדווקא במציאות שבה החברה הפכה לקהת חושים, תפקידה של ועדת הבחירות הוא לא להמשיך להקהות את חושיה. דווקא במציאות כזו, מתחדד הצורך בכך שרגולטורים ושומרי הסף של הדמוקרטיה לא יאשרו מיצגים סקסיסטיים כאלה או לכל הפחות עליהם לצאת כנגדם באופן שלא משתמע לשתי פנים.

השופט רובינשטיין מציין כי ההחלטה להוריד את התשדיר (הוא אינו משתמש בטרמינולוגיה של פסילה) נפלה אצלו רק אחרי שקיבל את התלונות, ורק אחרי שהובא לתשומת ליבו כי הנוער נחשף גם כן לתשדירים הללו. לא ברור לי כיצד הנימוק הזה מתיישב עם זה שמלכתחילה הוא סבר כי הציבור יוכל לעמוד בתשדיר כזה ולכן לא פסל מלכתחילה. נדמה לי שגם נוער נכלל בציבור וגם הוא נחשף, ואולי ביתר שאת, לחומרים מסוג כזה ביום יום.

בענין התשדיר של ש"ס, השופט רובינשטיין היה פחות נחרץ (ההחלטה ב-PDF) . "סברתי לכשעצמי, כי אכן תיתכן תחושה של פגיעה מכלילה, שראוי להימנע ממנה ככל הניתן". במקרה הזה, לשמחתו של השופט, ש"ס הסכימה להוריד את התשדיר. מענין דווקא מה היה מכריע לו הם היו מסרבים. האם היה מכריע כי מדובר בתשדיר גזעני?

ההמנון הוא ערך עליון

מה המסקנה שעולה אם נקבץ את כלל ההחלטות האלה? אני לא מעוניינת לדון בחופש ביטוי – כן או לא; או בעניינים של פסילה מראש לעומת פסילה בדיעבד. זה פחות מעניין אותי מבחינה פמיניסטית.

מה שמעניין אותי זה המסר שיוצא משלושת ההחלטות אלה יחד. אם נסתכל על ועדת הבחירות כגוף קוהרנטי, שהחלטותיו צריכות להיות קוהרנטיות, הרי שהמסקנה שעולה מכך היא שההמנון הוא ערך עליון – שכן ביזויו או התחושה שעלולה להיווצר לציבור מביזויו, לעמדת הועדה, מצדיקים פסילה מוקדמת.

לעומת זאת, ביזויין של נשים (תשדיר מפלגת כלכלה), ביזויים של מזרחים ורוסים (תשדיר מפלגת ש"ס) – שביחד מהווים הרבה יותר מ-50% מכלל האוכלוסייה (לא שזה משנה) – אינם מהווה ערך עליון, שכן בעניינם, ההחלטה על הסרת התשדיר (לא פסילה, שימו לב, גם הטרמינולוגיה חשובה) הגיעה רק לאחר פניות של הציבור. כלומר, אם לא היו פניות, לכאורה, לשיטת ועדת הבחירות, לא היה מתקיים ביזוי. זוהי, לדעתי, תוצאה אבסורדית.

מעבר לכך שמדובר בתוצאה אבסורדית, הרי שחשוב לעמוד על כך שהמסר שיוצא מהחלטות ועדת הבחירות משקף לנו בדיוק רב את המציאות שבה אנו חיות – סמלים לאומיים, המדינה, הם ערכים חשובים ועליונים יותר מערך האישה והאיש.

וכך, המסר החשוב ביותר שיוצא מהחלטות ועדת הבחירות הוא מסר של אזהרה לעתיד לבוא – אנחנו חיות בחברה שמקדשת ומאדירה סמלים לאומיים, אך מוכנה לסבול נרמול של מסרים סקסיסטיים וגזענים.  אני אשאיר לכן להבין לאן הדרך הזאת לוקחת.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה