תרי ישכיל: פמיניזם אישי הלכה למעשה

לאורך הקריירה שלי, עובדת היותי אישה השפיעה על השיח ועל ציפיות הסובבים אותי. היא חלק בלתי נפרד ממה שאני מביאה לקריירה שלי וממה שמקום העבודה שלי מקבל ממני

05/03/2017
תרי ישכיל קבלו עדכונים מתרי
  • בדואר
  • RSS

תרי ישכיל (צילום: רמי זרנגר)

מחיפוש במילון הגדרה לפמיניזם, התגלה לי שפע רב של הגדרות ואידאות. ובכדי לא ליפול לקלישאה של "אני לא פמיניסטית אבל..." החלטתי להצהיר כי ללא אידאולוגיה מובנית, השתייכות לתנועה פוליטית או חברתית ועם מאבק פרטי שלי  הקמתי זרם של "פמיניזם אישי". לזרם זה נשים רבות משתייכות. הן לא דנות בו בקבוצה סודית בפייסבוק, הן לא נושאות דגל של שינוי אלא חיות את היום יום ועושות את השינוי בדרכן.

אין בכך שיפוט או ביקורת כלפי המאבק הפמיניסטי על כל צורותיו. ישנה חשיבות עצומה לעשייה ואמירות המעלות את הסוגיות של אי השוויון למודעות החברתית ולחקיקה. לצד זה ישנה חשיבות עצומה בנטילת אחריות אישית על מקומנו כנשים ביצירת השינוי ועל תרומתנו לעתים לשמירת הפערים.

ב-18 שנות קריירה היו עשרות (אם לא מאות) אירועים אשר הייתי מודעת אליהם בהם עובדת היותי אישה השפיעה על השיח, על הציפיות של הסובבים אותי. אך מעולם לא אפשרתי לאווירה זו להשפיע על קבלת ההחלטות שלי ועל התנהלותי במעלה הקריירה. בחרתי (וזו מילה חשובה אשר תלווה את המאמר הזה), פעמים רבות באופן מושכל את הדרך עם מודעות לרווח ולהפסד ועם בדיקה מתמדת מה נכון לי ולמשפחתי.

בתפקיד השני המשמעותי שלי ובו נכנסתי לארגון גדול, הייתי בת 29 עם תינוקת בת חצי שנה. בראיון העבודה שאלה אותי המנהלת העתידית כיצד אסתדר עם שעות עבודה מרובות ואינטנסיביות אשר מאפיינת את הארגון. עניתי כי הסוגיה הזו הטרידה אותי עוד לפני שהגעתי לראיון, ושאני יושבת מולה מכיוון שהחלטתי שקריירה היא פן משמעותי בחיי ושאני אלמד לשלב את האימהות.

לא ידעתי עד כמה המשפט הזה יאפיין את שני העשורים אשר יבואו אחריו. הקריירה היא חלק ממה שאני מביאה הביתה והבית הינו חלק משמעותי במה שאני מביאה עמי לעבודה. אין הפרדה. וזו הבחירה שלי. כאשר ילדתי הייתה קטנה היא הגיעה לאחר הגן למקום העבודה, הכירו אותה והיא הכירה את כולם. דיברתי על הצלחות ומועקות מולה והיא גדלה עם הידיעה שלאמה יש קריירה תובענית, שהיא אוהבת ומצליחה בה. עם בטחון מוחלט שלעולם אתייצב ברגע שהיא זקוקה לי. אולם חלק ניכר מזמני אבלה בעבודה. לא הרגעתי את עצמי עם אמירות של זמן איכות, שילבתי את הזמן עמה והוא תמיד היה איכותי. היא ובן זוגי שותפים להצלחות ולא מכיוון "שהם תמכו בי" אלא מכיוון שאף פעם לא הייתה שאלה לגבי המחויבות לקריירה או למשפחה. לא נדרשתי לבחור. אורח החיים המשולב העצים אותי ובמקביל העצים גם אותם. הוא דרס כל שאלות מגדריות מכיוון שהתשובות לכך ניתנו הלכה למעשה, בהתנהלות הביתית היומיומית, באחריות המשותפת וביכולת של כל אחד מבני המשפחה לבקש באופן מוצהר את מה שנדרש לו עם הידיעה. יותר מכך, מבלי להתכוון השיתוף אשר אפיין את היחסים ביני לבין הבת שלי מגיל צעיר מאד מוכיחה את עצמה ומתורגם לשיתוף יוצא דופן בגיל ההתבגרות. האומץ לבחור אחרת ולא לחשוב כי היא משלמת מחיר גדול מאפיין גם אותה. והנה הענקתי לה חינוך לפמיניזם מעשי, ולא בתיאוריה.

אני עדה לדילמה הזו אצל נשים רבות. לצד זה כולנו עדים למאבקים על "ארגונים תומכי אימהות", הארכת זמן חופשת הלידה וכו'. המאבקים הללו חלקם מוצדקים ומשנים חוסר איזון אשר הוטבע במשך שנים. אולם חלקם מעצימים את הבעיה ואף ממעיטים ביכולת הבחירה. האיזון הוא אינדיווידואלי, לא ניתן למסדו. הוא מתאים לשאיפות, יכולת, תפישת הקריירה לצד תפישת האימהות והמשפחתיות  הוא דורש מכל אישה להתעמת עם הבחירה שלה ולמצוא את האיזון הנכון עבורה. והוא אינו קשור למגדר, להפך. אותו חוסר שוויון מצר את יכולת הבחירה הגברית.

אינני מתעלמת מהצורך להתפרנס ולפרנס, אני מכבדת אותו וערה לכך שאילוצי החיים של כולנו מכתיבים לעיתים את העשייה. אולם גם אז ישנה בחירה, ברמת החיים המספקת אותנו, בגבולות המחיר אותו אנו מוכנות לשלם.

.

** הכותבת היא משנה למנכ"ל זאפ

פס חסויות לכתבות יום האישה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה