תצעקי עליו כמו שמעולם לא צעקת

הליך גישור במקרה הטרדה מינית עשוי להיות חוויה מתקנת עבור המוטרדת, במקום ההליך המשפטי התובעני נפשית. עו"ד מיה צחור: רוצה לכעוס? בבקשה, תיפגשי איתו עם המגשרת ותצעקי עליו כמו שמעולם לא צעקת

30/01/2013
עו''ד מיה צחור קבלו עדכונים מעו''ד
  • RSS
» ThinkStock

מתוך האתר "עובדות", של עו"ד מיה צחור

ניהול תביעה על הטרדה מינית יכול להיות סוג של חוויה מתקנת למי שמחליטה לתבוע את זכויותיה בגלל הטרדה מינית שעברה. המצב שעליו היא באה לספר לי הוא מצב בלתי נסבל מבחינתה, שבו היתה בעמדת נחיתות, בדרך כלל מול הממונה עליה. בכל ההטרדות, מנגיעה שנכפית על עובדת ועד יחסי מין בהסכמה עם הבוס, העובדת מתארת מצב של נחיתות מול הממונה. כועסת על עצמה שהיא לא היתה היא עצמה, לא ביטאה את רצונותיה באופן אמיתי. היא היתה הצד הסביל, הנענה להצעות מיניות. אז כאשר עובדת באה לייעוץ וחושבת איתי מה עושים, היא באה לתיקון.

בתהליך שאני מנהלת עם העובדת מול המעביד, קודם כל כותבים מכתב עם הטענות ועם דרישה לפיצוי. בכל המכתבים נדרש פיצוי כספי, אבל הרצונות של העובדות שונים: שעכשיו גם הוא יראה מה זה, שיחווירו לו הפנים, שלעולם הוא לא יעז לעשות את זה לאחרות, שירעד מפחד, שישלם והרבה. את המשאלה הזאת, שיותר הוא לא יעז להטריד, אני שומעת ממתלוננות רבות.

ואז המעביד מתקשר אליי, הוא או באמצעות עורכי דין, ואם בצד השני יש עורכי דין מביני עניין, אנחנו הולכים לגישור.

למה גישור? אולי הוא יתנצל

כי זה תהליך הסכמי, שבו אפשר לבוא לידי ביטוי, לא צריך למסור לשופט את ההכרעה. לבית משפט תמיד אפשר להגיש תביעה, לוחצים אנטר ויש תביעה. בגישור יש יותר מזה. יושב מגשר או מגשרת באמצע, אפשר לבוא ולהגיד מה רוצים.

רוצה לכעוס? בבקשה, תיפגשי איתו עם המגשרת ותצעקי עליו כמו שמעולם לא צעקת.

כשאני מציעה את האפשרות לפגוש את המטריד, אף אחת לא מסכימה מיד. זה לא האוטומט הרגיל. עדיף להתחבא מאחוריי ולנהל את העניינים. אבל אז איפה התיקון? רצית לעמוד מולו, לא? צאי מאחורי החצאית של עורכת דינך והתייצבי. תכעסי, תבכי. אולי תשמעי גם שלו יש צד, שהוא ראה דברים אחרת. כי עכשיו אתם בגובה העיניים. אולי הוא יגיד לך שאת בכלל לא הבנת, זה לא היה כוח, הוא אהב אותך. אולי הוא יתנצל. אולי סוף סוף תסבירי לו איך נראו הדברים מהצד שלך, שזו לא היתה רומנטיקה, זו היתה כוחנות. עובדת סיפרה לי אחרי פגישה כזו בהתרגשות שהדבר הראשון שהבוס אמר לה זה שעובדת כמוה לא היתה לו ולא תהיה לו, היא היתה הטובה שבעובדות. עיניה זהרו.

ואין עורכי דין בפגישה הזאת. המגשרת יושבת ביניהם, שדברים לא ייצאו משליטה, שהעובדת תרגיש מוגנת, אבל זהו. המגשרת בדרך כלל שותקת. עורכי הדין יושבים בחדר אחר ומתים להיות זבוב על הקיר, משתוקקים למצוא סתירות בגרסתה, לבחון את אמינותה, אבל הם בצד. איש לא יכול להרוויח מפגישה כזו מלבד הצדדים עצמם.

בסוף מדברים על פיצוי וכמה פיצוי, ואולי מכתב התנצלות. זה משא ומתן רגיל, מתיש, כמו כל משא ומתן שיש בו עורכי דין.

הפיצוי שמתקבל בסוף, גבוה או נמוך - אינו תרופה. נכון שיש בפיצוי הכרה, ושממש לא מזיק לקבל כסף אחרי חודשים של ישיבה בבית בגלל ההטרדה או למימון טיפול נפשי. אבל הוא אינו מקהה את תחושת הכאב של מי שחוותה הטרדה מינית.

הפיצוי אינו חזית הכול

עדיין לא שמתי את האצבע על מתי הלקוחה יוצאת מרוצה מהליך כזה. היא יכולה לקבל פיצוי כספי גבוה, מעל ומעבר ממה שהיו פוסקים לה בבית המשפט, ולהרגיש תסכול. והיא יכולה לקבל סכום סביר יחסית, אבל להגיד תודה בחיוך, לשים נקודה על הסאגה הזאת בחייה ולהמשיך הלאה, העניין מבחינתה סגור. אני חושבת שכאשר התהליך מתנהל נכון אז יש יותר סיכוי לשביעות רצון.

מה זה נכון?

לא משא ומתן עקיף באמצעות עורכי דין, אלא תהליך אמיתי שבו כואבים מול הבן אדם שמולו הרגשת חלשה.

ועדיין, אני שואלת את עצמי למה נשים שעברו את התהליך ומקבלות פיצוי כספי שאי אפשר לחלום עליו בבית הדין, יוצאות לעיתים מאוכזבות?

כי תהליך משפטי מול על סמכות שהטריד אותך, גם אם הוא מתנהל "נכון", אינו תחליף לעבודה עצמית, ללקיחת אחריות. כי יש במעשה הזה, שבו דורשים פיצוי ממי שהטריד, העברת אחריות למצב למישהו אחר. הוא הטריד, הוא יושיע. הוא גרם לי להרגיש רע, הוא ישלם ועכשיו ארגיש טוב. ניהול הליך משפטי, ובו ציפיה שהצד המזיק יקח אחריות וישלם, אינו בא במקום לקחת אחריות למצב הנפשי, לשאול שאלות קשות, למשל: למה לא הייתי עצמי, איך יכולתי לנהוג אחרת, איך אני יכולה לעשות שבפעם הבאה זה לא יקרה, מה קורה לי עם בעלי סמכות, למה שתקתי כאשר הוא בילבל לי את המוח עם המיניות שלי, למה הייתי צריכה להסכים לשכב עם גבר שגילו כפול מגילי. אלו דברים שנכונים בעיקר להטרדות מיניות שבהן יש מרכיב של הסכמה. גם שתיקה לבוס שמנבל את הפה ומראה תמונות פורנוגראפיות ולא מפסיק לדבר על מין, זה סוג של הסכמה.

אז ההליך המשפטי כבודו במקומו, צריך לקחת ממנו את מה שיכול להעצים, לתרום, לתת חוויה של כוח, אבל לא מעבר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה