תחקיר המקור: מי אתה בני גנץ?

האם התחקיר של רביב דרוקר ששודר בערוץ 13 פירגן לבני גנץ או קרע אותו? כמה נקודות למחשבה, ההשוואה המתבקשת לביבי ודמעה אחת שזלגה

02/04/2019
סמדר שמואלי קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS

בני גנץ הוא שם כל כך טרי בשדה הציבורי שהאפשרות שינצח בבחירות בשבוע הבא מוציאה מהישראלים הרבה אמוציות ובלבול. לא מפתיע שתחקיר המקור של רביב דרוקר ששודר אמש על גנץ, הוליד תגובות רבות ושונות; בעיקר התלבטו בשאלה האם יועיל או יזיק לו בקלפי. מן הסתם בטוחים מבקשי המהפך שגנץ זכה בתחקיר מחמיא, ממש מפעל הפיס, בעוד תומכי נתניהו רוצים להוריד את חלון הרכב ולצעוק לגנץ מי נתן לך רישיון להיות ראש ממשלה, מי?!

משחק מצא את ההבדלים הלאומי בין בני גנץ לרהמ בנימין נתניהו מוכיח בעיקר שהתודעה הלאומית של הבוחר הישראלי מצויה בשלב פוסט טראומתי. היא אינה יכולה לאבחן את גנץ המצוי בחיתוליו הפוליטיים באופן חופשי מבלי להניח על דמותו את שקף המנהיג נתניהו ולחפש את קווי ההתאמה והשוני ביניהם. במונחים של התאמה למנהיגות דרוקר אכן שרטט פרופיל מפרגן המציג אלטרנטיבה הרחוקה מאופיו של נתניהו כמו המרחק של אורה נמיר ז"ל מדמותה של מירי רגב. במובנים רבים בחירה בגנץ תחזיר את ישראל אחורה, לימי טרום נתניהו, ימים בהם המנהיגות הפוליטית היתה ממלכתית יותר, צייתה לחוקי משחק, חיזקה מפלגות, חופש ביטוי, מערכת גדולה של קבלת החלטות וערכים דמוקרטיים. זאת בשונה מנתניהו שעבד על פרסונליזציה, קונטרול פריקיות עד כדי החזקת חמישה תיקים והעצמה של הייצוג המשפחתי כמשפחת נשיאות אמריקנית בהתנהלותה ובמאפייניה. כאן בא דרוקר ואומר, תשכחו מזה. אם גנץ מנצח, חוזרים לבייסיק.

ביבי וגנץ צילום מסך המקור

1. מושג התחקיר. בשנים האחרונות נדדה המילה תחקיר בישראל מהמחוז העיתונאי אל המחוז הפלילי. דומה שיותר מדי תחקירים אודות אישי ציבור שהולידו כתבי אישום והרשעות נטלו את הזכות של תחקיר עיתונאי לספר סיפור עומק על איש ציבור, שאין בו כל פן פלילי. פרשת הצוללות ופרשת בזק-וואלה הכתימו את נתניהו וצרבו את התודעה הציבורית כי בכוחה של התקשורת הישראלית לחרוץ גורלות ואילו כתבת פרופיל ללא מימד פלילי חשודה כתחקיר מתחנף, בעל אינטרס, החוטא לעבודת העיתונאי. כאן ברור שתחקיר המקור על גנץ אינה עילה לנסיעה בהולה ללהב 433 אלא להיכרות משמעותית ראשונה עם מועמד לראשות ממשלה שאוהב שירה בציבור ובירה עם חברים.

2. הצופים חיפשו ללא הרף בתחקיר על גנץ אותות לקיומה של כאריזמה. אותו הבייגלה המצוי מעל ראשו של אדם שהופך אותו לאחר, למרתק, למנהיג. גם כאן צילו של ביבי, שכמעט שלא הוזכר מרחף. האם אדם שקט שהתקדם מתפקיד לתפקיד בלי לחבר אליו מיליארדרים, יאכטות ונאומים תיאטרליים יכול להיות ראש ממשלה. האם אדם שנלחם בטרור ולא כתב ספרים על מלחמה בטרור - הוא האיש שינהיג. בחינה מדוקדקת של תחנות מרכזיות בחייו של גנץ חשפו חשיבה מתוחכמת ללא יחסי ציבור. במקומות בהם הצניעות הכשילה אותו, הייתה אלת המזל לצידו של גנץ וזה כנראה אף פעם לא מזיק.

בני גנץ וביבי צילום מסך

3. עוד הרגל שהישראלים יאלצו להשליך לפח אם גנץ יבחר - הוא שחדשות הן דבר מסעיר. הן לא אמורות להיות כאלה במדינה שהגיעה למקום מוגדר, שליו ושלם עם עצמו. מה שנקרא, No news it’s a good news. מנהיגות נתניהו היתה שמרנית ולא מהפכנית. לא ראינו תמורות רבות במציאות המדינית של ישראל, בהליכה בנתיבים של הסכמי שלום או פריצת דרך כלשהי ביחסים באזור.

בניטרול כותרות מדיניות אלה, הפך נתניהו את עצמו למוצר חדשותי מבוקש. הוא נוסע. ממריא. נוחת. נפגש. נואם. לציבור לא ידוע הרבה על התכנים. הוא כן הכיר את המטוס שנבנה עבורו, מחירו ואת עיצוב הרטרו של המטבח בבלפור. מכל אלה, תחקיר המקור רומז, שכדאי לעבור גמילה: גנץ הוא מנהיג מסוג חדש שבז לפוזה ולשטיחים אדומים. אם ירכיב ממשלה, ההצגה ששמה נתניהו יורדת מהבמות ומסתמן שלא תעלה הפקה חדשה במקומה. בני גנץ סולד מעימותים, סקנדלים, הקטנות, הסתה ודיבורים ריקים. אם כך, אוהדי נתניהו ושונאיו גם יחד - גט א לייף!

בני גנץ צילום מסך

4. בהקשר זה שימו לב כי יש מרחב בו גנץ טוב בהרבה מנתניהו. ראיונות אחד על אחד. נתניהו בורח מראיונות שנים רבות ולמעשה מנהל את הקשר עם הציבור באמצעות משפטים בני ארבע או חמש מילים. בתגובה לניוז הוא לעולם ישלח תגובה זועמת המשפילה את הערוץ והעיתונאי, בהם הוא רואה לא פחות מאוייבים. לא אצל בני גנץ שהסכים לשתף פעולה עם התחקיר ולהגיע לראיון חופשי ובלתי מצונזר באולפן. שיחה עימו היא שיחה אותנטית והוא מכיר בחשיבות הצורך לשים אותו תחת מיקרוסקופ ולעקוב אחר אישיותו וקבלת ההחלטות שלו בצמתים מרכזיים בקריירה הצבאית שלו. הוא שוחה בענייני ביטחון המדינה וחיי הלוחם כמו שנתניהו שוחה בלוחמה פסיכולוגית. מבחינתו תפקיד העיתונאי לחקור ותפקיד המועמד לעמוד למבחן הציבור. מישהו הוציא מהארון את כללי המשחק הישנים והטובים והוריד מהם טון של אבק לכבוד פסח.

5. במגרש הצה"לי, נשאלת השאלה האם סיפור המנהרות בעוטף עזה, היציאה המהירה מלבנון ואירועים נוספים בקריירה של גנץ הורידו או הוסיפו לו נקודות; החשש של אנשי מרכז שמאל הוא שהליכוד יעשה שימוש בדילמות מימי הצבא, כדי לפגוע בו פוליטית. אלא שמה שנצרב במוח הקולקטיבי טוב מכל זהו האלמנט החזותי, הצילום ובמקרה של גנץ מאות צילומים של חייל במדים בלב העשייה הביטחונית, בגבולות, באינתיפאדה, ביציאה מלבנון. כמו בצהל יש שלושה דברים שעליהם הצופים יסכימו: בקריירה של ארבעים שנה תמיד יהיו רגעים קשים בהם ניתן היה להחליט כך או אחרת; מפקד כחול עיניים במדים זו תמונה ישראלית מנצחת; לפרשן החלטות פיקודיות מהאולפן זה קל.

רביב דרוקר ובני גנץ

6. האם הוא מתאים להיות ראש ממשלה? ראש ממשלה הוא תפקיד ניהולי ביסודו, אולם הוא אוצר בתוכו משמעויות סמליות, כבוד ואפילו גדולה שהישראלי קמצן ביחס אליהן ואינו ממהר לתת קרדיט לשחקן חדש. הציבור אינו מעוניין במנהל מוכשר כלפיד או גבאי, אלא מחפש סמל המייצג את הישראלי, הציוני, את הקונפליקטים בין כוח למוסר, בין יהדות לדמוקרטיה. הסטורי של מנהיג בישראל גם היום צריך להיות כזה שקלוע בנרטיב הישראליות. לגנץ יש את הסטורי הנכון, מהצילום של אימו מלכה גנץ זל במחנה ברגן בלזן ועד להוראת ראש הממשלה אהוד ברק - ״הלילה יוצאים מלבנון״, אותה ארץ גזירה ששברה את ליבנו.

7. המרכיב האמוציונלי בתחקיר המקור על בני גנץ חזק מאד. הצניעות שלו נכנסת לכל אולם דקה לפניו. בחומר הטלוויזיוני אנחנו לא רואים את המפקד הקשוח שהיה לנו בצבא, אלא את הבן ששלחנו לצהל לשלוש שנים בלב מפרפר. יש להניח כי בעוד התוקפנות הביביסטית הוציאה מאזרחים רבים תוקפנות נגדית שלא ידעו שמצויה בהם, הסיפור של גנץ גרם לצופים רבים לזהות רגעים היסטוריים ואף טראגיים בחיי האומה ואולי למחות ברגע מסויים דמעה שזלגה.

[youtube wMyHTioJUPk nolink]

** הכותבת, סמדר שמואלי היא מאמנת למנהיגות אישית ועסקית בחברת תות תקשורת ותוצאות, יועצת פוליטית ופעילה חברתית‎

 

 

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך