''תחזירו לנו את יפו!''

"חשבנו שיפו היא חלק מתל אביב. מתברר שלא", כותבת הפעילה החברתית בתיה פלדמן. "עוד לא ויתרנו. אנחנו ממשיכים להיאבק. מקווים לסחוף את כל הכועסים מהאינטרנט למחאה גדולה בעולם האמיתי

30/05/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: בתיה פלדמן

ב-23 במאי סגרו לנו את יפו. גם לכם. ידענו שזה עומד לקרות, אבל לא דמיינו כמה עמוק עבודות הרכבת הקלה יכנסו לנו לחיים. גוש דן כולו סובל מהפרויקט הלאומי הזה אבל את יפו פשוט סגרו. כמו בעזה. הורדת ילדים בגנים ובתי ספר שעד לפני שבוע לקח חצי שעה, כולל עצירה לפטפוט וקפה, לוקח שעה ויותר. הילדים הגדולים גילו שצריך לצאת בשש וחצי בבוקר מהבית כדי להגיע בזמן לתיכונים בעיר.

בשבוע שעבר זה לקח להם 40 דקות. המבוגרים יותר מדווחים על זה שהם לא מגיעים בזמן לטיפולים רפואיים, שאי אפשר להגיע לדואר, לבנק, למשרדי הביטוח הלאומי, שכל סיבוב קניות קטן לוקח חצי יום. השדרה מכוסה גדרות ואם במקרה צריך להגיע לשתי חנויות בשני הצדדים, כמו במונופול צריך ללכת 400 מטר למעבר הקרוב רק כדי לחזור לנקודה שיצאת ממנה בצד השני של הכביש. בעלי העסקים הקטנים כבר בוכים על הלקוחות שנעלמו. אין ללקוחות איך להגיע אל המעדניות הבולגריות, לבורקסים ולחומוס. 50 דקות בממוצע לוקח רק לצאת מיפו. לא מאמינים לי? תשאלו את וייז.

הפגנה יפו צילום ורד נבון

על הגזירה שנפלה על החיים הצפופים והמורכבים גם כך ביפו, נודע לנו שנייה לפני חג הפסח. ב"פגישה לידוע הציבור" שארגנו נת"ע, עיריית תל אביב ומשרד התחבורה בעניין הסדרי התנועה החדשים בשדרות ירושלים בעקבות עבודות ההקמה לרכבת הקלה. בישיבת הידוע, נמסר כי שדרות ירושלים נסגרות לתנועה לטובת בניית הרכבת הקלה. אחרי עבודות ההקמה השדרה תהפוך ל"רחוב מנוהל תנועה". בעברית זה מדרחוב. הישיבה הזאת התפוצצה. היו צעקות. ידענו לצפות לכמה שנים קשות, אבל הובטח שבזמן העבודות, יפעל נתיב תחבורה ציבורית לכל כיון בשדרות ירושלים, ציר התנועה המרכזי. כך הוסכם. פתאום, בלי שום הסבר, סוגרים לחלוטין את התנועה ותוקעים לנו מדרחוב. מי ביקש מדרחוב?

כל הרשויות, כולל המשטרה יודעים על הקטסטרופה התחבורתית, שיהיו לה השלכות בלתי הפיכות על החיים ביפו. דפקו את יפו בשם הפרויקט הלאומי, זה שקשה עכשיו וקלה אחר כך. העיכובים ואי העמידה ביעדים התנקזו כולם לשדרות ירושלים. צריך לגמור מהר את העבודות, אז משבשים את חייהם של כ-55 אלף יפואים.

הפגנה יפו צילום ורד נבון

קבוצת תושבים ובעלי עסקים קטנים התאגדה במטרה לסכל את רוע הגזירה. זה הועד להצלת יפו. פתחנו קבוצות ווטסאפ ופייסבוק והתחלנו לתת בראש. גילינו מהר שאנחנו פשוט שקופים. רוב סגני ראש העיר תל אביב, הביעו אהדה ותמיכה. אבל היפואים רוצים יותר מהגברת התאורה ומעקות בטיחות. גילינו שהנבחרים לא יכולים, בתוקף תפקידם, לעשות הרבה. בא לנו להצליח לחיות כאן. להתנייד בין נקודות לבית ספר, לעבודה, למתנס לקניות, לדואר. להגיע בזמן לפגישות. לא לאחר לטיפול דיאליזה בבית החולים וולפסון. לא דרישות מוגזמות.

מסמכים רשמיים של העירייה מלמדים שבעיריית תל אביב ידעו על הכוונה לסגור את יפו כבר בחודש פברואר 2019 אבל את התושבים יידעו רק באמצע אפריל. מהלך גאוני. שרשרת החגים בלמה באלגנטיות מחאה והתנגדות. פנינו ללשכת ראש העיר רון חולדאי. שלוש פעמים. ביקשנו להיפגש. בתשובתו נכתב שראש העיר לא נוטה להפגש עם תושבים או ש"לא ניתן לצפות שראש העיר יהיה מעורב בכל פרויקט וייפגש עם כל התושבים". מעניין עם מי הוא כן נפגש. שני חברי הקואליציה העירונית, אמיר בדארנה ועבד אבו שחאדה, שגם גרים ביפו, נעלמו.

הפגנה יפו צילום ורד נבון

שלוש הפגנות שנערכו ביפו, לא ריגשו את רון חולדאי, היחיד שיכול לעצור את הכאוס. פנינו לערוץ המשפטי. לרבים ממשרדי העו"ד שפנינו אליהם היה ניגוד עניינים. אחד מהמשרדים המובילים התעניין, נפגש והסכים לקחת את התיק בעבור סכום צנוע והנחה משמעותית. תשלום ראשון בסך 300 אלף שקל. מאיפה יבוא הכסף? ויתרנו על עוד שנות שינה והשקנו פרויקט למימון המונים. שכרנו עורכת דין מיפו, ג'ני חבשי, וגם גייסנו את הכספים הנחוצים להגשת עתירה מנהלית.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו על תנאי בשבוע שעבר. מועד לדיון בעתירה נקבע ל-19 בספטמבר בפני השופטת סגנית הנשיא צילה צפת. בהחלטת השופט במחוזי בעניין בקשת צו על תנאי להקפיא את העבודות, גילינו שבית המשפט מוצא שבקשתנו בעייתית. למה חיכיתם? שאלו השופטים. חבל שלא הסתכלו בלוח השנה. ננזפנו גם על כך שלא הצגנו תכניות חלופיות. נת"ע מתכננת כבר יותר מארבע שנים והוציאה מיליונים, קבוצת תושבים כועסת אמורה להגיש לבית המשפט תכניות חליפיות? מסתבר שכן.

בתיה פלדמן צילום אלבום פרטי

בתחילת יוני, גם הנתיב המזרחי בשדרה ייסגר לתנועה. וזהו. תשכחו ממסבחה חמה. רחוב יפת הפך למלכודת פקקים, עדיף לא להגיע לשם. אוטובוסים דו מפרקיים, מכוניות פרטיות, אופנועים ואופניים. נוסעים בו בבלגן מזהם. חנייה אין. בשום מקום. הרחובות הסובבים פקוקים כל היום. גם בלילה. שירות ההסעה הנסיוני של העירייה עושה טור-דה-יפו ב-50 דקות. משום מקום לשום מקום. ילדים מאחרים לבתי הספר, אנשים לא מגיעים לעבודה, חולים לא מגיעים לרופא, והעסקים הקטנים כבר יודעים – זאת מכת מוות. חשבנו שיפו היא חלק מתל אביב. מסתבר שלא. עוד לא ויתרנו. אנחנו ממשיכים להיאבק. מקווים לסחוף את כל הכועסים מהאינטרנט למחאה גדולה בעולם האמיתי. תחזירו לנו את יפו.

 ** הכותבת, בתיה פלדמן, 52, תושבת יפו ופעילה בקבוצת המחאה החברתית "ועד הפעולה להצלת יפו". מנהלת תוכן בחברת מחקר ואמא לבת ובן, יפואים מלידה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה