תודה על החיים

איך זה מרגיש כשכל דבר קטן הופך להיות בעל משמעות? 10 ימים בסביבה מחבקת ונטולת ציניות גרמו לאורלי לפתוח את הלב

25/04/2016
אורלי נווה – שטרן קבלו עדכונים מאורלי
  • בדואר
  • RSS

אורלי והחברות למסע. צילמה: איה בן עזרי 

נכון שלפעמים את עומדת ברמזור ופתאום יש שיר מעולה ברדיו ואת מגבירה, מורידה את משקפי השמש שיכסו את העיניים, מתופפת על ההגה, לוחצת על הגז ומתחילה לשיר עם תנועות ידיים כאילו את מינימום סוזן סרנדון, סקרלט ג’והנסון או שר?

עכשיו קחו את המוזיקה ואת התנועה הזו של הגוף, קחו את עצמכן, שנו את הנוף מהדרך הקבועה לעבודה לדרך שחולפת בנוף הכי יפה שראיתן, תגביהו את המושב של המכונית שלכם לגובה של ג’יפ. תחליפו במושב האחורי את המסמכים של העבודה ואת הבוסטר של החמודי בשלוש נשים מצחיקות, כיפיות, מדליקות – ומה קיבלתן?

אהבה ממבט ראשון: נשות מאגמה צ׳אלנג׳. צילמה: איה בן עזרי

אוסף של צירופי מקרים

זו היתה אהבה ממבט ראשון, כבר מיום המיונים. היתה שם איזו רוח טובה ו-0 ציניות, שמשהו בלב שלי התגעגע אליה, שגרמו לי לרצות לצאת למסע עם כל אחת מהנשים שהיו שם.

נסעתי לקצה השני של העולם וחזרתי אישה שמחה. במשך עשרה ימים לא הפסקתי לצחוק, לרקוד, להיות מחובקת, מאושרת, להיות על גג העולם. יש כאלה שאומרים שאין צירופי מקרים ואני אומרת שהכל צירוף מקרים. השאלה רק מה ואיך מצרפים: במקרה פגשתי את בעלי בלימודים, במקרה נתקלתי לפני עשרים שנה בחברה ששאלה אותי אם בא לנו לבוא לגור במודיעין, במקרה גלשתי באינטרנט וראיתי מודעה על המסע של מאגמה צ’אלנג’. הכל צירופי מקרים. השאלה איזו דלת את פותחת ומה את מוכנה שייכנס לך לחיים. את אתמול אני כבר מכירה. מה מזמן לי המחר?

 הרגע שבו את עומדת מול נוף ובוכה מרוב שאי אפשר להכיל אותו. צילמה: איה בן עזרי

4 נשים, מיקרופון דמיוני אחד

הביקור במקום שהוא לא מתויר ולא צבוע במערביות הוא חוויה עם המון כוח. הכח ששאבתי גרם לי לרצות שהחוויה לא תיגמר, גם אם היא לא תמיד קלה. זה כולל את הרגע שבו את מבינה שאין לך מקלחת הלילה, את הלילה באוהל, או את היום שבו שקענו בבוץ, חילצנו את עצמנו, והמשכנו לנהוג כמו גדולות. אתגרים שדורשים מאמץ והתעלות אישית הפכו להנאה צרופה, כשאת עטופה בכזו מסגרת אנושית מדהימה.

הסביבה הזו פשוט הופכת כל אתגר לאפשרי: לינת שטח הופכת להיות מעניינת ומרגשת, ארוחות שטח הן טעימות מפנקות, וגם נסיעה של 4 נשים בג׳יפ הופכת להיות חוויה מלאת אנרגיות, כשאנחנו מחזיקות מיקרופון דמיוני, מגבירות את המוסיקה, מפזרות את השיער ומצלמות את עצמנו לקליפ הסודי של “ג’יפ מספר 4 לנצח אגדה חברות תמיד בלב!”. אני צוחקת עם דמעות ומשביעה את כולן שבחיים, אבל בחיים הדבר הזה לא עולה לשום רשת חברתית.

כל רגע בסביבה הזו הוא השראה צרופה, ואני רק תוהה אם יש מספיק מילים בעברית כדי להסביר את הרגע שבו את עומדת מול נוף ובוכה מרוב שאי אפשר להכיל אותו.

 רוח טובה ו-0 ציניות. צילמה: איה בן עזרי

מחזקת את שרירי השמחה

רגע לפני שאנחנו חוזרות הביתה אני מנסה לתרגם את הרגש שמציף אותי למילים ובעיקר להודות. להודות לחברות החדשות שלי, האחיות שלי בלב, אלה שעד לפני חודש לא הכרתי, אבל חוויתי איתן חיים. תודה על ההשראה, על העוצמה, על האומץ ועל החברות.

תודה על השמחה, המתנה הכי גדולה שלי מהמסע. תודה על המקריות ועל מעשה הצורפות.

תודה על שהזכרתן לי שאיברי השמחה קיימים בי. הבטן, הרגליים, הלב, וגם הקמטים הקטנטנים שכבר נתהוו בצד העיניים. תודה שכיוונתם את הטורים שלי. תודה על החיים.

.

 להרשמה למסע




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה