שרף את עצמו

בואו לא נשלה את עצמנו, וילון דק ושקוף עומד בינינו למצבו של משה סילמן שהצית את עצמו הלילה

15/07/2012
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

בלי הרבה מוטיבציה הגעתי להפגנה הזו אתמול, עם בני הבכור (10), אפשר לומר שאילצתי את עצמי וגם הוא הביע אי רצון מסוים, הוא אמר: "לא מתלהב, אבל אם את רוצה", ודי דייק בנושא ההתלהבות. זו הייתה חסרה מאוד בהפגנה לרגל שנה למחאה, לא רק דלילותה היחסית הכתיבה זאת, גם האווירה המדכדכת, היעדר הלהט, השלטים שנשאו סיסמאות מביכות בחלקן ומפוזרות מאוד במסריהם בחלקם האחר. הפעילים המרכזיים והמובילים בקושי נראו, ואחרים נראו אבודים. גם הנאומים במגפון מאולתר בקושי נשמעו במעגל הקרוב.

זה מת, חשבתי, הרחוב מת, צריך שיטה אחרת למאבק. אין פלא שזה התפתח כך נוכח מה שראינו בשבועות האחרונים, בחישות פוליטיות ואינטרסים אישיים. אפילו הילד נעדר הציניות שלי שאל אותי אם אני חושבת שההפגנה הזו תעזור לצדק החברתי. הסתלקנו בשלב מוקדם יחסית, ואת התחושות האלו חלקתי עם אחרים ברשתות החברתיות, רבים מהם  הרגישו דומה ושיתפו תחושות ייאוש ועגמומיות משם. ואז הגענו הביתה, ותוך זמן קצר המציאות התהפכה באופן אלים ומדהים, שהפך את הלילה הזה להיסטורי. המפגין משה סילמן שפך על עצמו חומר דליק והצית את עצמו, הוא פונה במצב קשה לבית החולים עם כוויות ב80% מגופו. לפני שביצע את המעשה המחריד, חילק לסובבים מכתב המסביר את מעשיו. המסמך הזה עוד יהפוך לתחושתי לאחד המייצגים החשובים של המחאה, כזה שמילותיו מסבירות יותר מאלף מאמרים את השבר החברתי העמוק כאן:

במהלך הלילה פורסמו ברשת כמובן סיפורים ופרטים מסיפורו הסבוך והטראגי של סילמן. עידית לב, מארגון "רבנים לזכויות אדם" שניסתה לסייע לאיש, סיפרה ל"דה מרקר" על דריסתו האלימה של משה סילמן בידי הרשויות: "הוא ידע שאם ייזרק לרחוב יקבל סיוע מהמדינה, כי ככה זה - אחרי שנזרקים לרחוב מגיע הסיוע. אבל משה היה אדם מאד גאה. הוא אמר לי: אני לרחוב לא אגיע, אני לא מוכן". במחלקת דרי הרחוב של עיריית חיפה אליהם פנה אמרו לו לדבריו: "תחזור כשתהיה ברחוב".

אז לזה הגענו, אדם שרף את עצמו. מעט מאוד שינה הייתה כאן הלילה והרבה בעתה, זעם וייאוש. משה סילמן אינו מקרה שוליים נפשי כפי שינסו להציגו בכלי תקשורת מוטי אינטרסים ברורים. הדריסה היומיומית של אלו המובסים, המוחלשים, המוכים בידי השיטה הכלכלית מביאה רבים למצבו ועד עתה לא נשמע קולם במחאה הזו. "מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי" כתב סילמן במכתב ההתאבדות, משפט ישיר ונעדר הצטעצעצות למה שרבים כל כך חשים על בשרם. פשיטת עורו התרחשה בידי הממסד עוד לפני הלהבות.

אותה מערכת שרדפה אותו בגלל חוב של אלפי שקלים, היא זו שהעניקה הטבת מס של 20 מיליארד ש"ח לחברות הענק, סכומים שהיו יכולים להיות מופנים למערכת הרווחה והבריאות, ולסייע לאנשים המגיעים לרחוב, לרעב, לחיי ניוול והשפלה איומים בשל המדיניות הברוטאלית של הממשלה. מערכת וממשלה שמתעבת את החלשים, את אלו המגיעים - בעיקר בעטיה - למצב בו הם זקוקים לעזרתה, כי הם נדחפים לתהום. "לא ישנתי כל הלילה", אמרה ח"כ אורלי לוי אבקסיס לרשת ב' הבוקר,  שניסתה לעזור לאדם הזה, "המחשבה שהאיש הזה היה אצלי במשרד וניסיתי לעזור לו והרשויות אמרו, זה לוקח זמן, הדבר האחרון שיש לאנשים האלו הוא זמן". גם לנו אין. קשה ובלתי נסבל לראות כמה דק ושקוף הוילון שמפריד בינינו למצבו של סילמן. התזכורת המכאיבה הזו היא מה שתוציא אותי שוב לרחוב הערב, כי אתם ואני לא יכולים להרשות לעצמנו להיכנע לזה ולראות עוד אנשים הולכים בדרכו. מאחלת לו החלמה שלמה, וגם לנו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה