שלושה חורים ורחם

טוד אייקן, מועמד לסנאט האמריקאי, מתנגד להפלות אפילו אם האישה נאנסה - חושבים שזה לא קשור אלינו, כאן בישראל? על פי שיחות שהילה בניוביץ' הופמן ניהלה עם כמה גברים לאחרונה, היא ממש לא בטוחה

21/08/2012
הילה בניוביץ הופמן קבלו עדכונים מהילה
  • RSS

>> מתוך הבלוג ואן דר גראף אחותך:

מצאתי את עצמי מנהלת היום דיון נוקב עם מספר גברים, שבסיומו פחות או יותר האשימו אותי בשנאת גברים קטגורית. בכל פעם מחדש כשמאשימים אותי בשנאת גברים אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. איך מגיבים על האשמה כזו?

כל הדבר החל, כפי שהדברים האלה מתחילים בדרך כלל, מאידיוט אחד שהוא גם מועמד רפובליקני לסנאט האמריקאי. לאידיוט קוראים טוד אייקן, והנה תמצית דבריו מריאיון שנתן לטלוויזיה:

1. יש דבר כזה, "אונס לגיטימי".
2. אישה אינה יכולה להיכנס להיריון מאונס, מאחר שלגוף שלה יש דרך פלאית כלשהי לדחות את ההיריון כאשר מדובר באונס. אם היא נכנסה להיריון, הרי שרצתה בכך וזה לא ממש אונס. (הטיעון הזה מבוסס על תיאוריה כלשהי מהמאה ה-13, לפיה לגוף האישה יש דרך קסומה כלשהי להחליט אם הוא רוצה להיות בהיריון או לא. מלבב.)
3. פועל יוצא של נקודות 1 ו- 2 הוא שאין דבר כזה, "הפלה לגיטימית", גם לא במקרה של אונס.

אני מניחה שלא ממש יפתיע אתכם לגלות שטוד "אידיוט" אייקן, שמתנגד בכל מאודו לזכות האישה על גופה, הוא גם מהמתנגדים הנמרצים לקונספט המצחיק הזה של אונס במסגרת הנישואין. הוא ושכמותו סבורים שלאחר שאישה מתחתנת, היא לא יכולה להיאנס על ידי בעלה. הבעיה עם "אידיוט" אייקן ואידיוטים כמוהו היא שהם, ובכן, נכנסים למקומות משפיעים כמו הסנאט האמריקני, מחוקקים חוקים, וגורמים לאנשים רבים סבל רב. וכל זה מתרחש במעצמה הדמוקרטית הגדולה בעולם. נניח.

אני מחזיקה בדעה שגם מקובלת במשפט הישראלי, לפיה כל עוד העובר נמצא ברחם אמו, החיים שכבר קיימים – כלומר חייה של האם – לא מתבטלים מפני החיים שעוד לא עומדים בזכות עצמם. אישה היא לא שלושה חורים מהלכים למטרות הנאה עם אינקובטור מובנה למטרות התרבות. זו הגישה הרודנית של דיקטטורים ששואפים להפוך נשים למשאב ייצור ותו לא. אין לזה דבר וחצי דבר עם "הזכות לחיים של העובר המסכן". כל אותם צבועים שמדברים גבוהה-גבוהה על זכותו לחיים של צביר תאים שמפניו מתבטלת זכות האישה על חייה, לא שמים קצוץ בפיתה על חיים של אנשים שכבר קיימים. מיליוני ילדים על פני כדור הארץ סובלים מהזנחה, רעב, מחלות, התעללות, ואנשים כמו "אידיוט" אייקן לא מושיטים זרת לכיוונם כי המטרה שלהם בהגנה על זכות העובר לחיות אינה החיים, ואיכות החיים, של ילדים – אלא השליטה על האמא. אל תשלו את עצמכם. מרגע שהתינוק נולד, מצידם שיתפגר. שיתגולל כהומלס ברחוב. שימות במלחמת כנופיות. שיתפוצץ לרסיסים במלחמה מטופשת על אדמה או על נפט. שיעבוד כל חייו במשכורת רעב עד שימות בחוסר כל. זהו ערך החיים בעיני מקדשי זכויות הלא-נולדים. הם רוצים כוח, וכוח משיגים על ידי זה שגורמים לאנשים אחרים לחשוב שאין להם זכות להחליט בעצמם מה יעשו בחייהם ובגופם. בשביל זה הם צריכים את "המנהיג".

"למה את מתעקשת להפוך את זה לדיון פמיניסטי?"

לא פעם תהיתי מדוע, לכל הרוחות, גברים שמחזיקים בדעות מתקדמות ומעידים על עצמם שהם פמיניסטים ומאמינים בשוויון מגדרי מתעקשים כל כך לשמש כפרקליט השטן בוויכוחים מהסוג הזה. לא משנה על מה הוויכוח, הם יתחילו בהסכמה שאכן, לנשים יש זכות על גופן, ואונס זה נורא, אבל… "אבל, הרטוריקה שלך לא מספיק משכנעת. אני רק מנסה ללמד אותך איך ליצור טיעון מהודק יותר" – "אבל את מתלהמת מדי, תצליחי לשכנע הרבה יותר טוב אם תבואי בגישה יותר עדינה" – "אבל זה דיון פילוסופי, למה את מתעקשת להפוך את זה לדיון פמיניסטי? תפסיקי לקחת כל דבר אישית".

איך בדיוק אני יכולה לא לקחת את זה אישית? הסטטיסטיקה נגדי, וניסיון החיים שלי מוכיח שאוי לי ואבוי לנשמתי אם לא אקח את זה אישית, כי זה יהיה הסוף שלי. איך לגרום להם להבין את זה?

אולי להזכיר להם שאחת מכל שלוש נשים בעולם עברה או תעבור בחייה אונס או תקיפה מינית על ידי גבר? להזכיר להם שכמעט כל אישה עוברת בחייה אינספור הטרדות מיניות על ידי גברים? להזכיר להם שאנחנו, לשמחתנו, חיות במדינה שבה יש לנשים מזל והחברה "רק" לא מאמינה לנאנסות כשהן מתלוננות – בניגוד למדינות שבהן קורבן אונס מואשמת בניאוף ונסקלת למוות, או מוחרמת על ידי משפחתה ומוכרזת כטמאה? להזכיר להם שבמדינות מסוימות, תינוקות ממן נקבה נרצחות עם לידתן (אם לא מופּלות הרבה לפני זה) כי נשים לא נחשבות לאדם מספיק חשוב כדי להתקיים? להזכיר להם שכאן, במדינה המתקדמת והנאורה שלנו, נשים לא יכולות לשבת במקומות מסוימים, ללכת ברחובות מסוימים, ללבוש בגדים מסוימים או לפתוח פה ולהשמיע קול בנסיבות מסוימות? להזכיר להם שאלימות של גברים כלפי נשים מסכנת את בריאותן ואת חייהן של נשים יותר ממחלות ותאונות דרכים גם יחד? להזכיר להם שאין שום מקום ממש בטוח עבורנו, הנשים – לא הרחוב, ולא הבית, ואין לנו ברירה אלא לחיות בפחד מתמיד?

51% מאוכלוסיית העולם נרדפת, מותקפת, מוכה, נאנסת ונרצחת ללא הרף ובממדים מבהילים, ואיכשהו יוצא שאנחנו אלה ששונאות אתכם. א-הא.

במילים אחרות, גם כשאנחנו צודקות, אנחנו חייבות להיות טועות איכשהו, כי אחרת יוצא שגברים – לא כולם, רק מיליונים של גברים בכל העולם – הם בעצם די חארות. אני מבינה שזה קשה. לא קל להרגיש שאתה משתייך לקבוצה שמפשלת בקנה מידה גלובלי, כשאתה-עצמך לא חטאת ולא פשעת. ועוד עומד לו איזה טוד "אידיוט" אייקן אחד, שאוטוטו נכנס לסנאט האמריקאי, ומייצג דעה לפיה אין דבר כזה, הפלה לגיטימית, וגם אין ממש דבר כזה, אונס. כלומר יש, אבל לא בדיוק. רק לפעמים, במקרים נדירים. איך לא תרגיש חרא עם עצמך? הבה ונאשים את הפמיניסטית בהיסטריה/הגזמה/רטוריקה רעועה, כי, נו, לא יכול להיות שנצטרך לסחוב את כל ה"לא בסדר" הזה על הגב שלנו. נכון, אייקן מטומטם וברור שיש אונס והמון נשים נכנסות להיריון כתוצאה מאונס, אבל הי, את היסטרית! ומתלהמת! ולא נחמדה! והרטוריקה שלך חלשה! וזה!

טוד אייקן - בושה לגברים באשר הם

ההסבר היחיד שיש לי לגברים שמנסים להוכיח לי באותות ובמופתים שאני איכשהו טועה כשאני מעלה טיעונים שהם מסכימים איתם לחלוטין, הוא שקשה להם. קשה להם עם עולם שבו בני המגדר שלהם מבצעים פשעים איומים ונוראים ללא הרף ומוצאים צידוקים חסרי שחר והזויים כדי להצדיק את הפשעים האלה. הם פשוט חייבים, למען השקט הנפשי שלהם, למצוא קצת היגיון בתוך השיגעון. למצוא משהו, משהו אחד, קטן, שאנחנו אשמות בו. כדי שלא כל האשמה תיפול עליהם. אז נכון, אנחנו נאנסות ונרצחות וזה, אבל אנחנו "היסטריות". נכון, השמרנים והפנאטים בכל העולם מנסים להגביל את זכותנו על גופנו, אבל אנחנו "יכולות לדבר בצורה יותר נעימה ולא מתלהמת כי זה מחליש את הרטוריקה שלנו". נכון, זה ממש לא בסדר שברגע שאישה נכנסת להיריון מתייחסים אליה כאל אינקובטור מהלך והיא מאבדת את קיומה כיישות עצמאית שמסוגלת לקבל החלטות על גופה, ולו גם במקרה של אונס, אבל חשוב נורא להתפלפל באותו רגע עם אנלוגיה מסיחת-דעת כמו "אם מישהו מחובר למכונת הנשמה, אין לו זכות קיום רק כי הוא תלוי במכונה (כן, זה טיעון שעלה באמת. לא אתחיל אפילו להגיד מה דעתי בעניין ההשוואה של אישה למכונה ועיוות גמור ומוחלט של מנגנון ההיריון)?

אז גברים יקרים שבעצם "מסכימים איתי והם נורא נורא פמיניסטים, אבל": חסכו ממני את כל ה"אבלים" שלכם. אתם יכולים לספר לי עד מחר כמה הרטוריקה שלי חלשה בעיניכם וכמה בעצם זה דיון פילוסופי ואני נורא מתלהמת וכל הבולשיט הזה. אני מבינה שקשה לכם, אבל חבל על הזמן ועל העצבים. דברו איתי כשתהיו… נו, איך קוראים לזה? אה, כן. צודקים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה