שושלת המתולתלות

למתולתלות יש אחווה סמויה של אחיות לשיער, הבנה אמיתית מה זה לטפל בשיער עקשן, מתולתל, רגזן ומורד. זה לא תמיד קל לאהוב את התלתלים שלך, אבל שירי יודעת ולימדה גם את הבנות שלה

11/09/2016
שירי גולומב קבלו עדכונים משירי
  • RSS

שירי גולומב. צילום: יותם גולומב

לאמא שלי יש שיער חלק קרשים שחור. לי, לעומת זאת, יש רעמת תלתלים מגיל 0.

זיכרון התלתלים הראשון שלי הוא של אימת המסרק - אמא שלי יושבת ומברישה את השיער שלי, שממש לא זרם איתה. זאת הפעם הראשונה שבה מתחו לי את השיער והתעקשו איתו שיהיה מה שהוא לא. תמיד שנאתי להסתרק. זה כאב לי, הציק לי והייתי בטוחה שתהיה לי בסוף קרחת.

בגיל 5, אחרי מאבקי כוח רבים מול אימי, ירדתי לספר שמתחת לבית ואמרתי לו שאני לא זזה עד שהוא לא גוזר את השיער. אמא שלי אומרת שאמרתי לו "גופי ברשותי". אני חושבת שאבא שלי לא דיבר עם איתה יומיים עד שהיא נכנעה והסכימה לספר אותי. מילדה עם שיער ארוך עד הישבן נותרתי עם קארה קצר ומתולתל והרגשתי איך החזרתי לעצמי את החופש.

מה שמדהים זה כשגזרתי את התלתלים - הם התחילו לפרוח. התלתלים שלי קיבלו דרור, ועם השנים למדתי לאהוב אותם ולטפח אותם. גם היום, כשאני יוצאת מהספר שלי כולם שואלים אותו "אם זה בייביליס" ו"איך הוא עשה לי כאלו תלתלים?" מאז ומעולם התלתלים באו והלכו מהאופנה ולי תמיד כיף להישאר איתם גם שהטרנד חולף. זה תמיד מצחיק אותי כי כשכולן ממהרות היום להחליק ולישר אני רצה לקנות מוס ולכווץ.

אחיות לתלתל

שירי גולומב

אין מתולתלת שלא מתמחה באומנות הכיווץ. כל יום עם התלתלים הוא טקס - יש להם חיים משלהם, מצב רוח בדיוק כמו לי, והם הכי יפים כשטוב לי.

לפעמים אני מרגישה שהם כמו תינוק: צריך לדעת מתי ואיפה לסרק, איך לעטוף אחרי מקלחת, איך לייבש עם דיפיוזר, איזה חומרים מתאימים להם ואיזה לא. התינוק הזה צריך חום ואהבה תמידי. או קליפס.

למתולתלות יש אחווה סמויה של אחיות לשיער, אבל גם יריבויות ותחרויות. יום אחד התקלחתי במכון הכושר ומישהי ניגשה אלי ושאלה אותי מה אני שמה בשיער, איזה ריח טוב ואיך אני מטפלת, כי מאחורי כל תלתל יפה יש סוד שלם ואולי לי יש סוד שהיא עוד לא גילתה.

תקופה ארוכה הייתה בנינו תחרות סמויה: למי יש יותר תלתלים יפים יותר. ניסינו יחד חומרים חדשים, מסיכות, קרמים. היינו נוסעות יחד למקומות רחוקים למצוא תכשירי שיער שיש רק במכונים יוקרתיים בחצי מחיר. האחווה הזו של המתולתלות שמורה רק לנו, הרי לחלקות אין ממש אחווה או הבנה אמיתית מה זה לטפל בשיער עקשן, מתולתל, רגזן ומורד.

תלתלים זה אופי

שירי גולומב

היום אני אמא גאה לשתי מתולתלות משל עצמי.

כשנכנס טרנד ההחלקות חשבתי איזו דוגמה אני אשמש להן אם אעשה החלקה. כל החברות החלקות שלי הפצירו בי מאוד ללכת להחליק ולהפסיק להיאבק בשיער. תמיד הרצון לשינוי קורץ אבל החלטתי לוותר. בסך הכל אני אוהבת אותם. חוץ מזה שבעלי הטיל וטו על החלקה. הוא אוהב אותי מתולתלת וחושב שיש בתלתלים משהו שובב, צעיר, כיפי, חייכני.

כאמא אני מרגישה שהדוגמה האישית שאני נותנת לבנות המתולתלות שלי על קבלה עצמית חשובה מאוד. אני רוצה שהן תדענה לדעת לאהוב את עצמן ואת מה שמיוחד בהן, להיות שלמות עם גופן, לדעת להעריך את הייחודיות שבהן ולאהוב את מה שהטבע העניק להן.

אני רוצה שהן, כמוני, יגדלו לאהוב את שערן ואת גופן. למזלן אני לא מנסה לסרק להן את התלתלים והגדולה שלי (בת ה-4) מאוד גאה ברעמת השיער שלה. היום, כשאני מביטה בבנותי, אני נהנית לראות איך התלתלים תואמים את אופיין ויופיין. האחת כיאה ללביאה סוחבת רעמה מכובדת, צועקת עלי לכל נסיון של איסוף שיער או שזירת צמה (בדיוק כמוני), והשנייה קצרת רוח ושובבה, מתהדרת בתלתלים קצרים וזהובים, שנזרקים על פניה ולכל עבר.

כי להיות מתולתלת, זה אופי.

סלונה חוגגת את יום המתולתלות הבינלאומי ומזמינה את כל היפות בתלתלים להצטרף לחגיגה!
שלחי לנו טיפ אישי לטיפוח / עיצוב שיערך המתולתל, ותמונת סלפי מושקעת שלך עם תלתלייך המשגעים (למייל:[email protected])
20 הטיפים המובילים יזכו את היפות בתלתלים בערכה שווה של טיפוח שיער מתנת נטורל פורמולה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה