רחוקות מהחזית אך ראויות לפרס: נשות השנה שלי

מי הן הנשים שנמצאות רחוק מאור הזרקורים ועסוקות בעשייה חשובה שראויה להוקרה אבל לא זוכות לה? רילי ווילו מונה את נשות השנה שלה

29/11/2016
רילי ווילו קבלו עדכונים מרילי
  • RSS

כנס "נשים בחזית" המבורך של "סלונה" מוקיר נשים שמשנות את העולם. כך קראתי בהזמנה להצביע עבור נשים נפלאות מקטגוריות שונות. כל אחת מהקטגוריות, כמו כל אחת מהנשים המועמדות לזכייה בן, ראויות ומכבדות נשים בפרט, ואת העולם בכלל. מבחינתי, בעולם שבו דונלד טראמפ זוכה להיות מנהיג העולם, פעילויות וכנסים כאלה חשובים יותר מתמיד.

ואולם, כשנכנסתי להצביע למועמדות לפרסים, גאתה בי תחושה של עלבון וכאב מסוים, שכן, נשים מאד מסוימות שלוחמות ב"חזית" נעדרו מההכרה וההוקרה שהכנס רוחש לדעתי. מיד כתבתי פוסט בפייסבוק בנושא, שבעקבותיו, הרימן אימי עירון, מנכ"לית סלונה, ורונית הבר, עורכת סלונה, את הכפפה ונרתמו לפרסם את דבריי אלו, כמו גם, לשים לב בעתיד לפעילות המדוברת, ועל כן מפרסמות את דבריי. אני מודה לשתיהן על היוזמה ועל ההיענות .

קודם כל, מספר מילים על עצמי – שמי רילי ווילו, אני מוזיקאית ויוצרת, פרסמתי כתבות וטורים ב"מקום הכי חם בגיהנום" ב"מאקו", nrg וב-מגזין החינוך של ישראל EduAction .

בין טוריי וכתבותיי, ניתן למצוא המון בנושא בריאות הנפש, שכן עם אני מתמודדת שנים עם מחלת נפש בעצמי, וכן פועלת בעצמי למיגור הסטיגמה, מלווה מקרים באופן אישי, ומרצה בנושא.

בעקבות הכתיבה, החשיפה וההתמודדות, הכרתי נשים רבות שפועלות בתחום בעלי מוגבלויות וזכויותיהם בישראל. הנשים הללו, כמעט לעולם אינן זוכות להכרה ולתודה, ומאבקן הסיזיפי במערכת הבעייתית, נבלע בתוך המוני הפרסומים והרבה פעמים גם ממוסך. בחוויה שלי, גם כמי שעבדה בתקשורת, ראיתי לא פעם את מה שרבים לא טורחים לספר, והוא: שמאחורי כל תחקיר, כל חשיפה שנעשית בנושא, עומדים האנשים שמביאים את החומרים, שמסתובבים במוקדי האש, ומדווחים ומתווכים לתקשורת מה שהם רואים ועושים, ובזו מאפשרים את חשיפת העוולות. גם במקרה הזה, לנשים הלוחמה היא כפולה - גם במישור הפיזי, ההתמודדות עם כשלי המערכת, הניסיון לחלץ את הזכויות המגיעות לנו כבעלי מוגבלות, וגם היחס לנשים ומיתוגן הרבה פעמים כ"היסטריות" ו"משוגעות" כי את רגישה ורגישה מלכתחילה. כבעלת מוגבלות, חוויתי לא פעם, כיצד לא מאמינים לדבריי משום שאני "חולת נפש" ואם מאמינים, מייחסים זאת למחלתי ומקלים ראש. כי אני ה"אחר" זה שיש לקבל אותו, אבל בתנאים מוגבלים בלבד, וכך מוסיפים לנו את המגבלה הנוספת הזו.

ולכן, נעצב ליבי לראות שבשעה שמעניקים פרסים לכל הנשים שחושפות/עוזרות/ יוזמות/ עוסקות וכותבות, שכחו קטגוריה אחת חשובה ביותר - "נשים פעילות למען זכויות אדם ובעלי מוגבלויות". כי לחשוף סיפורים זה מדהים, ליזום תוכניות זה נפלא, ולעשות תרבות זה מושלם, אולם כל אלו, זוכים וזוכות מלכתחילה להכרה יום יומית, ואילו אלו שמודרות מהציבור, אלו שלא זוכות פעמים רבות לקרדיט על עבודתן, אלו ששוכחים את חשיבותן לחברה ולתקשורת ובכלל, הן אלו שיום יום חיות את הבעיות, את ההדרה, את הקשיים, את התסכול, ועדיין מוצאות זמן להילחם למען האחר. ה"אחר" שכולם נלחמים למענו, והוא, למעשה אנחנו. ה"אחר" שכולם אוהבים להתעסק בו והרבה פעמים לא שואלים לדעתו, והאם ההתעסקות הזאת מתאימה לו בכלל.

כי זאת האמת לפעמים. אנחנו בעייתיות, לא מדברות תמיד יפה, רגישות ומעוררות חוסר נוחות. אנחנו לא מתחלקות בגרון, ולא באמת צריך להתייחס אלינו כנשים מהשורה, ובוודאי שלא כאלו שעומדות בחזית. בעלי הכוחות ממעטים לראות את המוחלשים מהם ויש בהם מספיק משאבים וכוח כדי לייצר ולהבנות אותם כבעייתיים בזמן שהם מחזיקים בעמדות מוסר ואתיקה כשלהם בלבד, שופטים ומוציאים לפועל. לכן אני מודה לאלו שהבינו שאלינו צריך להתייחס כאל נשים מן המניין, להבין שפעילותנו תורמת גם היא לשינוי העולם ליצירת מקום מכבד ומכיל לאלו שלא שפר מזלם להיות "מקובלים".

לכן בחרתי לציין את הנשים הזוכות אצלי בפרס, אלו שראוי שתכירו ותוקירו. אלו שאם חלילה, מישהו מכם או ממקורביכם ייתקלו באטימות מערכתית או אפליה, תוכלו לפנות אליהן, לקרוא בכתביהן ולהיעזר במה שתרמו לעולם הזה:" נשים למען בעלי מוגבלויות וזכויות אדם".

אין לי כנסים ופרסים להעניק לכן, ואני יודעת שאתן לא זוכות אפילו לקמצוץ מהכבוד והקרדיט שמגיעים לכן, והקשיים שלכן מול המערכת הן לא משהו שאף כנס או פרס יפצה עליו אי פעם. ואני תקווה שהפרס שלכן יהיה בשינוי האמיתי שאתן מנסות לכונן במדינה הזאת. אתן הפרס האמיתי. שלי, ושל כל החברה.

דליה וירצברג-רופא

.

דליה וירצברג -רופא

דליה פעילה למען זכויות מתמודדי הנפש ומיגור הסטיגמה. מעבר לזה שהיא כותבת מוערכת ועורכת ספרים, דליה היא בין החלוצים שיצאו כנגד הסטיגמה, ההדרה ונגד מערכת רפואית אלימה. דליה שמה עצמה בחזית לפני שנים רבות, כשהיא חשופה באומץ כמתמודדת נפש. בין עיסוקיה הרבים, היא ערכה את דו"ח הקשירות של ארגון "בזכות". אותו דו"ח שחושף את פשעי האלימות הרפואית כנגד מתמודדי הנפש. היא ייסדה ביחד עם בן זוגה, צביאל רופא את "נפש לנפש" , אתר היכרויות לאנשים בעלי מוגבלויות. מוזמנים לקרוא אותה ועליה.

.

מיכל בסן.

מיכל בסן

בכנס של פסיכיאטרים "משבר פסיכוטי ראשון והתערבות מוקדמת" קמה מיכל בסן וקראה כנגד האלימות של הצוותים בבתי החולים הפסיכיאטרים בישראל, וביקשה שייתנו לנו קול. זה לא פשוט לעמוד ולהתעקש להיחוות כאישה "אמיתית" אל מול הרופא הנודע מרק וויזר, שטען בראיון, לאחר שנחשפו הקשירות האלימות בבית החולים תל-השומר ש "נשים עם מחלות נפש תוקפניות יותר, ולכן נותרנו עם הפתרון היחיד – קשירה". ולמרות זאת, היא ושרון כהן, התעקשו שיתנו להן לקרוא עדות של חולת סכיזופרניה "אמיתית" באומץ שאין לתאר, כאשר רופאים מנסים להשתיקן. בשל ההתעקשות שלהן, והאומץ, החליטו הרופאים להקשיב להן.

 הן הקריאו את העדות, ואף יצא ששוחחו לאחר מכן עם מספר רופאים בנושא. וכך הושגו מעט דקות של דיאלוג והקשבה. הדרך ארוכה אבל זוהי כבר התחלה, וזה היה רגע קטן אך משמעותי מאד. לכולנו. פרט לכך, מיכל פעילה וכותבת הרבה בנושא מתמודדי הנפש, ועומדת בחזית אל מול ביקורות קשות ומתישות ובמקביל מתמודדת עם זיכרונות לא פשוטים של פגיעה. צריך פשוט לראות את הקטע הזה כדי להבין :

.

שרון פרימור

.

שרון פרימור

עורכת הדין והיועצת המשפטית של ארגון "בזכות". אין מילים לתאר את כל הדברים ששרון עושה כדי להילחם על זכויות האדם של חולי הנפש, ובעלי מוגבלויות. היא אחראית לדו"ח הקשירות, שחשף עדויות מחרידות של התעללות כנגד חולות וחולים במוסדות הפסיכיאטרים והיא פועלת יום-יום, כדי לשפר את התנאים, וכדי ולוודא שזכויות האדם של חולי הנפש, שמורות כחוק (דבר, שלא קורה הרבה, כך אנו מגלים כל יום). שרון גם עזרה וייעצה לי באופן אישי לא פעם, כששאלתי אותה לזכויותיו של חבר, או נפגע/ת שפנו אליי. היא יצירתית בפעילות שלה, ולא חדלה לחפש עוד ועוד דרכים כדי להרחיב את הפעילות. מוזמנים לקרוא את דו"ח הקשירות ואז לעשות גוגל ולכתוב את שמה. מגיע לה.

ענבל בר-און
.

עו"ד ענבל בר-און

עורכת דין ופובליציסטית, שמכתתת רגליה בין וועדות פסיכיאטריות כדי לחלץ אנשים מאשפוזים כפויים כנגד החוק, ומייצגת אותם בוועדות הערר המשפילות. היא מייצגת אנשים שלא קל לייצג, כי בעיני המערכת הם אשמים עד שהוכחה "חפותם" ולא אחרת. כל אדם שהפניתי אליה זכה לכבוד ואוזן קשבת ועזרה אמיתית. כל וועדה רפואית שפוגשת בה, יודעת שמולם עומדת מישהי שיודעת את הזכויות של החולה, ולכן לא ניתן להפר אותן בגלוי או בהיחבא.

העבודה שלה מצילה חיים, לא פחות. מוזמנים לקרוא מכתב שכתבה לד"ר טל-ברגמן לוי, ראש מערכת בריאות הנפש בישראל.

 .

דנה דימנט.

דנה דימנט

יוצרת קולנוע ופובליציסטית עם תסמונת אספרגר, אמא לילדה אוטיסטית, וכותבת הטור "על הספקטרום" ב"מקום הכי חם בגיהינום". סרטה "בתפקוד גבוה" חשף את העולם המורכב של אדם עם אוטיזם, את המאבקים החברתיים ובעיקר- את היופי שבלחפש את הטוב בעולם הזה, ולמצוא. דנה ממשיכה לחקור ולייצר שיח בנושאים המשמעותיים לנו, מרצה בנושא, וכן מהווה אוזן קשבת לפונים אליה. מומלץ לצפות בסרט המרגש "בתפקוד גבוה".

.

יוליה בן משה.

יוליה בן-משה

מנכ"ל "קול הזכויות" - עמותה שעוזרת למשפחות עם ילדים צרכים מיוחדים. בדיוק לשם מטרה זו. העמותה עוזרת להורים וילדים לקבל את זכויותיהם המגיעות להם על פי דין, ונלחמת כל אימת שמישהו "שוכח" למלא אחר הדינים האלה... היא אמא ללביא, ילד הסובל ממחלה גנטית, ומקביל למלחמה למען הכלל, היא מנהלת מלחמה אישית על רווחתו של בנה, ועל הטיפולים המגיעים לו. קראו נא




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה