רונית הבר: פמיניזם הדור הבא

במשך יותר מ-100 שנות פמיניזם נשים התפתחו, פרצו את הגבולות של עצמן, העזו, שברו סטיגמות וסטריאוטיפים ונכנסו יותר ויותר לטריטוריות גבריות, אך הרוב הגברי נשאר כמעט באותו מקום

05/03/2017
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • בדואר
  • RSS

רונית הבר (צילום: co-co)

השנה האחרונה היתה אחת השנים היותר מעניינות בתולדות המאבק הפמיניסטי. המרוץ  של הילרי קלינטון לנשיאות ארה”ב, עמדת הכוח החזקה ביותר בעולם, היה זינוק עצום של נשים בדרך לניפוץ תקרת התקרות אך הוא נפגש בכאפה מצלצלת שנשות העולם קיבלו מדונלד טראמפ ובוחריו. אחרי שבמשך יותר מ-100 שנות פמיניזם נשים התפתחו, פרצו את הגבולות של עצמן, העזו, שברו סטיגמות וסטריאוטיפים ונכנסו יותר ויותר לטריטוריות גבריות, הרוב הגברי נשאר באותו מקום פחות או יותר. השמרנים הלבנים בארה”ב נעמדו על הרגליים האחוריות כדי לעצור כל שינוי נוסף שמאיים על הזהות הגברית השלטת שלהם.

תחביביו וההתבטאויות של הנשיא הכי סקסיסטי שישב אי פעם בבית הלבן, הרגו את הפוליטקלי קורקט. נשים הבינו מהר מאד כי הן לא יכולות לסמוך על גבר שחופן נשים שיוביל השקפת עולם של שוויון מגדרי. מה שראוי והגון הוא כבר לא צו השעה. הריאקציה הזאת היא אולי אחד הדברים היותר מרעננים שקרו לתנועות הנשים הקוראות לשוויון. רוח החיים החדשה והלוחמנית שהוציאה מיליוני נשים מארה”ב ומרחבי העולם למצעדי הפגנה נגד טראמפ ומה שהוא מייצג היא זאת שהובילה בשבוע שעבר לעידוד הנשיאותי, הראשון מצידו, לקידום נשים בתחומי המדע.

יש עובדות אלטרנטיביות ויש מציאות. גם טראמפ מבין שכדאי לו שהנשים יהיו לצדו, לפחות באותה מידה בה כדאי לו לרצות את השמרנים הקיצוניים בסוגיית ההפלות. החבל דק ויהיה מעניין לראות לאן תוביל אותו הלוליינות הזאת. בינתיים, ארגוני הנשים בארה”ב קוראים לנשים לשבות מעבודה ומצרכנות (בתאגידים גדולים) ב-8 במרץ, יום האישה השנה. הן מבקשות להמחיש בכך את כוחן של נשים במשק. אתם לא יכולים בלעדינו הם אומרות.

אני שותפה לאמירה הזאת  אבל השנה בסלונה אנחנו אומרות עוד משהו – גם אנחנו לא יכולות בלעדיהם. בואו נעשה את זה ביחד. זה המקום אולי להדגיש שוב את המובן מאליו: פמיניזם הוא לא אנטי גברים. הוא בעד שוויון, שמשרת לטובה גם את הגברים. השנה אנחנו בוחרות בפרואקטיביות ובמהלך שיתופי עם גברים. כזה שעוד לא נוסה.

תנועות חברתיות זקוקות לגשר של סולידריות כדי להצליח וכשזה לא בא באופן טבעי, אפשר לעזור לזה. בעידן שבו מרבים להסתכל על הפריזמה העסקית ועל ממדי כדאיות, המחקרים והמספרים הם הבטון בגשר הזה ואי אפשר להתעלם מהאפקטיביות בה הם משרתים את האג’נדה שלנו. בהנהגות העולמיות יש מי שרואה את טובת האנושות לנגד עיניו ומכיר בצורך לשלב כוחות. בשביל ג’סטין טרודו שהרכיב קבינט שוויוני זה כמעט מובן מאליו, גם עבור ברק אובמה שמרבה להצהיר על עצמו כפמיניסט.

תגידו אולי שהאחד ממש צעיר והשני נלחם נגד אי שוויון כל חייו. אבל זה לא רק הם. גם וורן באפט, הסלף מייד מיליונר מכה על חטא ואומר שלכל ההישגים הנפלאים של האומה האמריקאית הגיעו עד היום כשחצי מהכישרונות מחוץ למגרש. על אף שנשים מובילות מספרית באקדמיה, הן נשארות מאחור במגרש הקובע.

וורן באפט (צילום מסך)

אנשים לא ישתנו כנראה ולא ישנו את העמדות שלהם רק בגלל שיפה או מוסרי לעשות כך. סביר גם שחברות וההתנהגות העסקית שלהן לא ישתנו בגלל אג’נדה או אידיאולוגיה אלא בגלל שזה טוב לביזנס.

כאמור, המספרים איתנו – מחקרים רבים מציגים הישגים עסקיים טובים יותר לחברות שיש בראשן אישה מנהלת, סקרים מראים שנשים מנהלות מצליחות יותר ברתימת העובדים להצלחת העסק וכי מספר גבוה יותר של נשים בהנהלה תורם למוניטין וליכולת של עסקים לגייס את הטאלאנטים של המחר. זאת ועוד, האחוז הממוצע של נשים מנהלות בקרב חברות מצליחות עומד על כ-7% לעומת 3% בחברות לא מצליחות. מחקר של MIT שפורסם בניו יורק טיימס מדבר על צוותי עבודה שמצליחים יותר לעומת אחרים בזכות ה-C FACTOR, אינטליגנציה קולקטיבית, המועשרת בזכות היכולת של נשים לקרוא בין השורות. מחקר אחר עוסק בסיכויי התמותה שלנו כמטופלים ומראה יתרון מובהק למטופלים של נשים רופאות.

אם נשלב כוחות יש לנו הזדמנות להתקדם לשלב האבלוציוני הבא בו זה לא עוד מחנה הנשים לעומת כל העולם אלא המחנה הנאור, המחנה הפרגמטי שיוביל את האנושות קדימה.

.

** הכותבת היא העורכת הראשית של סלונה

פס חסויות לכתבות יום האישה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה