קנבס לבן – סיפור תשוקה בצבע

הובלתי את רובין בזהירות, עיניו מכוסות בידיי, לאורך הדירה הקטנה שלנו. כיוונתי אותו לאט בין כני הציור, הקנבסים הגולמיים למחצה ושפופרות הצבע המשומשות

09/03/2017
בעילום שם קבלו עדכונים מבעילום
  • בדואר
  • RSS

שאטרסטוק

הובלתי את רובין בזהירות, עיניו מכוסות בידיי, לאורך הדירה הקטנה שלנו. כיוונתי אותו לאט בין כני הציור, הקנבסים הגולמיים למחצה ושפופרות הצבע המשומשות. הוא בברור לא בטח בי כי הוא לא שחרר את אחיזתו בזרועותיי והיסס בכל צעד שלקח. למרות שגרנו בדירת הסטודיו שבקצה העיר כבר שנתיים.

“סיילם” בן זוגי הפך להיות חסר סבלנות.

“רק רגע” הבטחתי לו ונעמדנו מול המיטה. למען האמת לא ידעתי איך רובין יגיב, הוא לא היה חובב גדול של חג האוהבים ורק קיוויתי שלא יבעט אותי מכל המדרגות. הסרתי את ידי והרשתי לו לפקוח את עיניו.

רובין הביט בסדין הלבן והזר שכיסה את המיטה כלא מבין. “קנית שמיכה חדשה?”שאל בציניות.

“לא” חייכתי אליו והרמתי בקבוקי צבע מהשידה שלצד המיטה. “חשבתי שנוכל לעשות משהו כיף היום בערב”.

רובין העביר את מבטו השחור בין המיטה והבקבוקים שבידי. “אה, אתה מתכוון לחג האוהבים”.

חייכתי אליו את החיוך הכי מקסים שלי, לפעמים הוא היה זקוק לקצת שכנוע “נתיז אחד על השני צבע, ואז נלך להזדיין על הסדין”.

רובין לא נראה נלהב כלל והביט בפקפוק במיטה המכוסה, זרועותיו שלובות על חזהו. “אנחנו יכולים גם להזדיין בלי צבע וסדין לבן”.

הנחתי את בקבוקי הצבע חזרה על השידה ונעמדתי מאחוריו, חיבקתי אותו אלי והנחתי את פני ליד אוזנו כדי שאוכל ללחוש, “כל היום דמיינתי את הצבע על העור החשוף והחיוור שלך”.

הוא הסתובב מעט באחיזתי והביט בי מלמטה בגלל הפרשי הגובה הקטנים בינינו “אם יכנס לי צבע לעיניים אני אהרוג אותך”.

הפשטתי אותו לאט, ובלעתי אותו בעיני. הוא היה יפה כמו מלאך של בוטיצ’לי. עדיין לא הפסקתי להתרגש מכך שאני יכול. שמותר לי.

הייתי מאוהב בו שבועות לפני שהעזתי להזמין אותו לצאת איתי. תמיד ראיתי אותו מרחוק, יושב באותו הפאב עם חברים שלו. מידי פעם הוא צחק, וחשף שיניים צחורות וצחוק תמים וצלול, אבל רוב הזמן הוא ישב עם המבט האטום והאדיש שלו. גם כששתק, אולי במיוחד כששתק, הייתה בו עוצמה יוצאת דופן שמשכה אותי אליו כמו פרפר לאש. הייתי בודד רוב החיים שלי, ונאלצתי לבנות את עצמי מאפס בכוחות עצמי. מעולם לא נמשכתי למישהו כמו שנמשכתי אליו, כאילו הוא האדם היחיד ביקום מלבדי.

פרמתי את צווארון החולצה שלו באנחת רווחה. בפעם הראשונה כשניגשתי אליו לא הפסקתי לגמגם. בפעם השניה הוא לא זכר אותי ורק בפעם השלישית הצלחתי להוציא משפט שלם ולהזמין אותו לצאת איתי. כמובן שרק אחרי ששאלתי את השאלה בקול, הבנתי שאין לי מושג האם הוא בכלל נמשך לגברים. הוא הביט בי בעיניים שחורות וחדות במבט שחדר את כל השכבות שלי והגיע לנשמתי. הוא פתח אותי בשתיקה שלו באופן שרוב האנשים לא הצליחו דרך דיבורים. באותו הרגע ידעתי שלא משנה מה המחיר, רובין יהיה שלי.

רובין משך מעלי את חולצתי ולרגע עמדנו בדממה, בולעים אחד את השני במבטים.  הוא היה מעט נמוך ממני, עם עור חיוור ועצמות לחיים גבוהות ומסותתות. העברתי מגע רפאים על חזהו ושריריו עד שהגעתי לחוגרתו. אחזתי בה בחוזקה ומשכתי אותו אלי. הוא היה מופתע ואחז בזרועותיי כדי לא ליפול. את ידי השניה העברתי דרך שיערו השחור והמשיי, קירבתי את פניו אלי. רציתי לומר דבר מה ציני שיפשיר את הקרח שלו, אבל כנראה שלא נזקקתי לכך. רובין נישק אותי כמעט מיד, אחז בעורפי והדק אותי אליו. היה לו את הטעם המתוק של הגלידה שאכלנו לקינוח ואת הריח המשכר שהיה רק לו. הלשון שלו החליקה כנגד שלי וכבר לא הייתה סיבה לנסות ולרסן את עצמי.

המכנסיים שלי הפכו להדוקים מידי עם כל רגע שעבר והייתי צמוד אליו. בלעתי את הגניחה שלו בפי ורק כששנינו שיווענו לאוויר התנתקנו. רובין לא הפסיק להדהים אותי. הוא היה כל כך אדיש כלפי כל העולם, אבל ברגע שסגרנו אחרינו את דלת הדירה הקטנה שלנו, הוא הפך לרגיש ולוהט כל כך.

נפטרנו מהמכנסיים שלנו בזריזות, ורגע לפני שהשלכתי אותו על המיטה, נזכרתי בצבע. היו שלושה בקבוקים על השידה ואחזתי בראשון שראיתי, הוא היה אדום ובוהק. “חסר לך שזה נכנס לי לעיניים” רובין הזהיר אותי שוב.

“למה שאתה לא תהיה ראשון?” הצעתי כדי לרכך אותו מעט. הגשתי לו את הצבע הירוק, ולא וויתרתי על הצבע שבידי. רציתי לראות את האדום ניגר על העור החיוור שלו. הוא היה ההשראה שלי מהרגע בו פגשתי אותו. עבדתי כאומן לפני כן, אבל מרגע שהוא נכנס לחיי, כל הצבעים היו בהירים יותר והאומנות שלי חדה יותר. הוא לא הרשה לי לצייר אותו, לא משנה כמה פעמים התחננתי.

רובין פתח את הבקבוק והיסס לרגע, הצבע בידיו.

“זה בסדר”. הרגעתי אותו.

הצבע היה מעט קריר כשנשפך על חזי. רובין בהה מעט מהופנט בצבע שזלג באיטיות על עורי, ושפך עוד כמה נקודות על כתפי וזרועותי. לאחר מכן לקח את הצבע הצהוב מהשידה ונראה שהוא מתחיל להנות לשפוך אותו עלי. הוא גירד חופן של צבע מחזי, העביר צמרמורת נעימה במורד גבי כשנגע בי, ואז מרח את ידו לאורך גבי, “למקרה שתמצא את עצמך על הגב” הוא לחש באופן שכמעט גרם לי לאבד שליטה.

“אתה בטוח תהיה על הגב” השבתי לו באותו המטבע והמקום הראשון בו שפכתי מהבקבוק היה על גבו.

הוא הצטמרר כשהצבע הקריר נגע בגופו אבל הצבע במורד גבו גרם לאיברו להגיב. צדקתי כשחשבתי שהאדום יזהר על עורו החיוור. הייתי מרוצה מהאופן בו הצבע ירד על חזו באיטיות לעבר רגליו.

התיישבתי על המיטה ומשכתי אותו עלי. רובין מיקם את רגליו מכל צד של גופי והתיישב על יריכי.

הרגע הראשון בו הזקפות שלנו נגעו חשמל אותי. גם ככה יצאתי מדעתי רק מלהביט בו מתפשט ומתמלא בצבע.

הוא נישק אותי שוב ועטפנו אחד את השני בזרועותינו. הצליל הנוזלי של הצבע מתערבב על גופינו התנגן באוזני, משתלב בגניחות הרכות של רובין. העברתי את ידי על גבו והרגשתי את הצבע הסמיך בין ידי. קירבתי אותו אלי כמה שרק יכולתי, לא רציתי שאפילו מילימטר יפריד בנינו.

השרירים שלו היו מוצקים ונעו תחת מגעי בעדינות עם כל תנועה ואנקה שלו. נישקתי אותו ברעבתנות כמו חיית טרף, הייתי נחוש בדעתי לבזוז את ליבו וגופו.

כשהתנתקנו רובין ניצל את ההפוגה ודחף אותי אחורה על המיטה. צייתי בחיוך ובלעתי אותו בעיניי בזמן שהעברתי את ידי על יריכיו. הוא היה כל כך יפה כשישב עלי, זקוף ועוצמתי.

המרחק בינינו החל להיות גדול מידי ורובין רכן מעלי שוב, השעין את מרפקיו ליד ראשי ונישק אותי. ליטפתי את הקימור העדין של גבו ביד אחת ובידי השניה מצאתי את פטמתו ואחזתי בה בצורה כמעט אכזרית. הוא שיחרר צעקה קטנה שבלעתי אל תוך הנשיקה שלנו, וכשניסה להתרחק אחזתי בעורפו ומנעתי ממנו לעזוב אותי. רציתי להרגיש את כולו, כשחלק מגופו נח על גופי, ועד לאופן בו הנשימות שלנו התערבבו אחד עם השני.

המשכתי לאחוז בעורפו והעברתי ברכושנות את לשוני על פנים חיכו, טועם את הרוק שהחל להצטבר בפיו. הסתובבתי במהירות והטלתי אותו על גבו, לא הייתי מסוגל להיפרד ממנו. רובין נענה לנשיקה ולתשוקה שלי, אחז בכתפי עד שציפורניו החלו להינעץ בבשרי. בלעתי את הכאב ואפשרתי לו להתפשט בתוכי כעונג צרוף. הסתחררנו עוד כמה פעמים במיטה, נאחזים אחד בשני בצורה כמעט נואשת, אחוזי טירוף.

הטלתי אותו לבסוף על גבו וריתקתי בידי את פרקי כף ידו למיטה. התנשמנו שנינו והיינו צריכים רגע לשאוף אוויר. בכל הטירוף שלנו שכחתי שהיינו מכוסים בצבע. סקרתי את גופו וחייכתי למראה הכתמים הסתורים והפראיים שכיסו אותו ואת הסדין הלבן מתחתיו. השיער השחור והחלק שלו מתפזר סביבו כמו הילת מלאך אפלה.

רובין עדיין התנשם בחוזקה אבל למרות זאת לא חיכיתי לפני שסגרתי על פיו ונישקתי אותו. לא רציתי לאבד את הלהט שאחז בנו. תפסתי יחד בשתי הזיקפות שלנו בחוזקה. שניינו גנחו אחד אל תוך השני. היינו שנינו חמים וקשים בידי, ועם כל תנועה שלי שכרחה אותם יחד, יכולתי להישבע שאני גדל אפילו יותר. תהיתי האם הוא מרגיש את אותו הדבר.

התנתקתי ממנו רק רגע כדי להביט בו. עיניו היו עצומות בעונג ושפתיו פסוקות בעדינות, ואנחות מתגנבות מבניהן, ידיו נחו לצד גופו, פרוסות וכנועות לידו למרות שכבר לא אחזתי בהן, פטמותיו הורודות זקורות וגבו מקומר מעט. זה היה הרובין שאהבתי לראות, מבעד לשכבות האדישות שלו הוא היה כל כך יפה ורגיש. חושני ועוצמתי בו זמנית, כמו “דוד” של מיכאלנג’לו.

בשתי ידי אחזתי בירכיו והובלתי אותן אל מסביב למותני. רובין הבין מה אני עושה ופקח את עיניו מעט, הן היו שחורות ושיכורות מעונג. “מהר” הוא הצליח ללחוש.

השחלתי את ידי תחתיו והכרחתי את עצמי להביט בו כשהחדרתי לתוכו את אצבעי הראשונה. ראשו הוטל אחורה, וכשפיסקתי אותו עם כמה אצבעות נוספות רובין גנח מעומק ליבו, והרעיד את נשמתי.

“מספיק עם זה, סיילם!” הוא צעק את שמי “אמרתי מהר!”

הייתי אסיר תודה על הדחיפות והצורך שלו כי כבר איבדתי את כל המשמעת העצמית שלי. חדרתי לתוכו בעוצמה שגרמה לאנקה מופתעת להיפלט משפתיי. גופו התהדק סביב איברי, כאילו ביקש לבלוע אותי בתוכו ולהצמיד אותי אליו כמה שרק יכולנו. החום הציף אותי כל כך חזק שהייתי צריך להשעין את ידי על המיטה כדי לא לקרוס. הייתי שיכור מרוב תשוקה כשהתחלתי לזוז בתוכו בתנועות ארוכות וחזקות, הרעדתי את כל עולמנו בכל פעם שחדרתי אליו. עם כל תזוזה שלי כמעט הוצאתי את איברי, ממש עד לקצה גופו עד שצעק את שמי, ונדחקתי אליו בעוצמה שגרמה לו לגנוח בקול.

הוא אחז בחוזקה בפרקי ידי וגופו נרעד מכל תזוזה שלי. כשיצאתי ממנו לחלוטין הוא פקח את עיניו בבלבול. ראיתי שלפתע הרגיש ריק וחלול כשיצאתי ממנו. “סיי-?” הוא החל לקרוא לי בבלבול, חזהו עוד מתנשף ואיברו זקור.

“תסתובב” הורתי לו והוא נרגע. הוא התהפך על גבו ובחנתי את הציור שהלך ונוצר על גבו. מצאתי נקודת עור חשופה על כתפו ורכנתי לנשק אותה. רובין גנח ונאחז בסדין מהאופן בו זיקפתי ליטפה את אחוריו. נעתי כנגדו עוד כמה רגעים, מהופנט ממגע עורו כאשר איברי התחכך וטבע בין פלחי ישבנו.

“סיילם!” שמעתי את קולו מעיר אותי מהטרנס בו שקעתי. “אני חייב אותך, עכשיו!”.

נשקתי לקודקוד ראשו בעדינות, ההפך מהצורה בה חדרתי אליו בלי הכנה. הטבעתי את עצמי בתוכו והצמדתי את גופו בחוזקה למיטה. ניסיתי להסתכל על האופן בו שרירי גבו נעו או על המקום בו גופי היה קבור בתוכו, נע בתוכו בקול מתוק של תשוקה. אבל העונג התפשט בי בצורה כל כך מוחלטת שעיני נעצמו מעצמן, מאפשרות לאושר נוזלי להתפשט בכל גופי, החל מכפות רגלי ועד לשורשי שיערי.

תמיד כששכבתי עם רובין איבדתי לחלוטין תחושת זמן. יכולנו להיות ככה רגעים ספורים או שיכולתי לנוע בתוכו כבר שעות ארוכות. אבל בסופו של דבר התשוקה התפרצה מתוכי בקול גניחה עמוקה, ממלאת את רובין בנוזל סמיך. גמרתי ונשמתי עמוקות, מאפשר לכל עצב אחרון בגופי להשתחרר מהתשוקה שנאגרה בתוכי. שכבנו כבר רגעים על המיטה, מתנשפים ומתנשמים בכבדות, כל אחד מאיתנו נותן לתחושות העונג האחרונות בגופו לעזוב אותו ולפרוץ החוצה. קרסתי לבסוף על מרפקי, כולא את רובין תחתי. התנשמתי ליד אוזנו וכשיכולתי לבסוף נישקתי את לחיו. “וכול זה בלי להכניס אפילו טיפת צבע אחת לעין שלך” לחשתי לו והצחוק הצלול שלו התנגן באוזניי.

אחרי שנרגענו עמדנו חבוקים מול המיטה. טוב, ליתר דיוק, אני חיבקתי את רובין והוא הביט בסתמיות בסדין הצבעוני שהיה פעם לבן. “זה יפיפה” קבעתי.

הוא רק פלט נחירת בוז.

“אני אתלה את זה להתייבש”.

“ואז מה תעשה עם זה?” רובין שאל מיד, בוחן אותי בספקנות.

“אתלה את זה בדירה!” השבתי כאילו זה היה ברור מאליו.

רובין הסתובב אלי בחדות וזרק עלי מבט כועס “שלא תעז!”.

הנחתי שככה הוא יגיב אבל לא התכוונתי לאפשר לו לנצח בלי וויכוח הוגן “למה לא?”.

“אנחנו מארחים חברים בדירה”.

“אז נתלה את זה בשירותים”.

“גם לשם הם נכנסים”. רובין פסל את הצעתי.

“אבל זאת יצירת האהבה שלנו!” התפלספתי בתקווה שאולי זה ירכך אותו.

הייתי צריך לדעת שהוא לא יפול בתחבולה שכזאת. הוא התנתק ממני ופנה אלי, “זה מכוער. אני נכנס לחמם לנו מים למקלחת, כדאי לך לזרוק את זה ושלא אמצא את זה מתייבש בשום פינה בדירה הזאת”.

הוא צעד בסמכותיות אל תוך חדר האמבטיה ורגע אחרי כבר שמעתי את המים זורמים. הסתובבתי להביט בסדין הצבעוני ומיד חייכתי. רובין היה יכול להיות עקשן ואדיש, ומעל רוב האנשים הוא התנשא באופן חצוף. אבל רגעים כאלו, כמו הערב, הוכיחו לי את מה שכבר ידעתי. לרובין היה שיער שחור, ועיניים שחורות, וגישה שחורה למדי לחיים. אבל האהבה שלנו השאירה כתמים של צבע על גופו ונשמתו מבלי שידע. מבלי שידע שצבעתי אותו לאט לאט מבפנים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה