''החלטתי לא לשתוק עוד על ההטרדה שחוויתי''

כל הלילה התפללתי שלא אקום בבוקר, אבל קמתי, והחלטתי לא לשתוק, כי נמאס מהרוצחים האלה שמרשים לעצמם לגעת בגוף שלנו. בנות, שמרו על עצמכן כי אין מי שישמור עליכן

19/03/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

מאת: בת חן גדמו

בת חן גדמו

התפללתי לה' שאני לא רוצה להתעורר הבוקר, אבל הוא הפתיע אותי וקמתי.

לפני 7 שנים בערך עברתי הטרדה מינית מאחד הילדים בשכונה (טירת הכרמל), שנים לא הוצאתי את הסיפור הזה מעצמי עד לפני חצי שנה. לפני חצי שנה פגשתי אישה מדהימה בשם שני שבאה למכינה שהייתי בה (מכינת עלמה למנהיגות נשית) וסיפרה על עצמה ועל סיפורים מזעזעים שהיא עברה מאז שהייתה ילדה, אחרי שהיא הלכה נשארנו רק אנחנו יושבות במעגל גדול משפחת עלמה, ואז סיפרתי, פתחתי את הפה וסיפרתי על החלאה ההוא שהרס לי את התמימות.

הרגשתי טוב עם עצמי לאחר שסיפרתי ושיתפתי סוף סוף, והייתי בטוחה שבעולם לא אחווה את החווה הנוראית הזו שוב פעם בחיי.

יום יום אני מתעלמת מאנשים מפגרים ברחוב שקוראים "היי יא פצצת מין" בואי רגע יכוסית" "וואי מה הייתי עושה לגוף הזה" ומלא משפטים כאלה ואחרים, אני מורידה את הראש וממשיכה בדרכי, מקבלת גם לפייסבוק ולאינסטגרם את כל ההודעות המטרידות האלה ואני מעלימה עין, את האמת כבר התרגלתי לזה, והייתי בטוחה שלעולם אף גבר לא יגע שוב בגוף שלי, עד אתמול בלילה.

אתמול, ה-12 למרץ חגגו בערים עדלאידע. בשעה 22:18 ישבתי בצומת טירת הכרמל וחיכיתי לאוטובוס לדירה שלי שבחדרה, דיברתי בטלפון כמה דקות, לאחר השיחה שלחתי הודעה ובום כבה הפאלפון. ואז הגיע איש נחמד מאוד, החנה את הרכב שלו בצד והתיישב ליידי בתחנה, לבוש בחליפה שחורה ועל הראש כיפה שחורה. הוא שאל מה השעה ואמרתי לו שאין לי סוללה, הוא חייך ואמר לי" ילדה יפה את", חייכתי אמרתי תודה וחזרתי להסתכל מתי בא האוטובוס שלי, לאחר כמה דקות של שיחה קצרה איתו הרגשתי שהיד שלו נגעה לי בשיער וחשבתי שזה בטעות וזזתי קצת, הוא התקרב ונגע לי ברגל. כן ברגל שלי. סליחה, שכחתי רק לציין מה לבשתי, נעלתי מגפיים עד הברך, חצאית חצרה וחולצה שחורה ארוכה. אז כן, הנבלה נגע ברגל שלי נתן מין ליטוף כזה של "תהיי מוכנה". נבהלתי וקמתי והוא פשוט משך אותי מהחצאית שלי, השיב אותי עלייו הרים לי את החצאית תוך כדי שאני מנסה לקום מימנו, והוא פשוט החדיר אליי לתוך הגוף שלי את היד המסריחה שלו. אחרי מלחמה קטנה איתו הצלחתי לקום ולברוח, הוא ברח שנייה אחרי עם הרכב שלו, חזרתי לתחנה כי לא היה לי לאן ללכת, הכל חשוך ומת בחוץ ולבית של אבא שלי אני לא נכנסת ככה.(אבא שלי גר בטירת הכרמל לכן הייתי שם), והכי מוזר אפילו האוטובוס שלי לא הגיע. חיכיתי למשהו שיבוא, ושום דבר לא בא, ישבתי שם בוכה, בוכה את החיים שלי ומקיאה ונגעלת מעצמי, ואז באה מונית לקחתי ונסעתי הבייתה.

כל הלילה התפללתי לה' אני לא רוצה לקום, והנה קמתי, אבל הבנתי משהו הבוקר, שלשתוק זה לא אני לכן אני מפרסמת את זה, כי די, נמאס מהרוצחים האלה כן רוצחים, מרשים לעצמם לגעת לנו בגוף שלנו הפרטי, ולא אכפת להם בכלל, אז בנות ישראל בבקשה תשמרו על עצמכן כי אף אחד לא ישמור עליכן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה