קודם המלאכה

יעל טבת כותבת על ''יומנים מאתמול'', הספר הכי יפה שאבא שלה שבתי טבת כתב

01/04/2015
יעל טבת קלגסבלד קבלו עדכונים מיעל טבת קלגסבלד
  • בדואר
  • RSS

יומנים מאתמול

"יומנים מאתמול" הוא הספר הכי יפה שאבי כתב. על אף דברים העצובים הנלווים אליו בכל פעם שהוא יוצא לאור אני עדיין מסוגלת להתפעל ממנו בלב שמח. מה שאני לא מסוגלת לעשות הוא להוסיף את צמד האותיות המתבקש (השביעית והשתיים עשר) אחר שמו של אבי.

זמן קצר לפני שלקה בשבץ ואיבד לעד את כושר הדיבור והכתיבה ביקש ממני שאעבור על "יומנים מאתמול" ואתאים אותו לרוח הזמן. מאחר והדיוק היה נר לרגליו של אבי, אדייק את טיב העבודה שעשיתי ב"יומנים מאתמול": במקומות שהשפה נשמעה לי מיושנת או כזו שתחלוף מעל לראשו של הקורא הצעתי מילה אחרת. למשל במקום המילה גראף הצעתי את המילה רוזן. זה הכל. איני יכולה לזקוף לזכותי ולו חלקיק מהכתיבה הזכה והמזוקקת בה נכתב ספר זכרונותיו כנער בתל אביב המתעוררת.

אבי לקה בשבץ בזמן שהיה בישיבה בבית בן גוריון. איזו בחירה הולמת של זמן ומקום! על השולחן בחדר האורחים שלנו המתינו מוכנים להורדה לדפוס שני ספרים: יומנים מאתמול והכרך האחרון של הביוגרפיה של בן גוריון, שזיכתה אותו בפרס ישראל. מראן של מעטפות הנייר החומות ועליהן שמות הספרים בכתב ידו שההרגל לתקתק במכונת כתיבה ומחשב נתן בו את אותותיו, נחרט בזיכרוני לעד. גם המסר: קודם המלאכה.

בזמן ששהה בטיפול נמרץ הצעתי לדב אלפון מי שהיה העורך שלי בעיתון הארץ והעורך הראשי של הוצאת כנרת זמורה באותה עת לשוב ולהוציא לאור את הספר. "בוודאי", אמר ופרץ במבצע בזק להספיק את הפסח. במקביל בבית החולים ניסיתי להציג לאבי את שתי ההצעות שהיו בידי לעטיפת הספר. "איזה אתה יותר אוהב?", שאלתי מניפה לסירוגין את הסקיצות היפות אל מול פניו. הוא לא השיב לי. הסיבה לכך הייתה פיו שהיה סכור בצינור הנשמה ודעתו המוסחת משאון המכשירים שעלה ממנו. הם תקתקו צפצופו ורשמו גלים ללא הפסקה. כך האמנתי. כשאני נזכרת ברגע הזה אני מופתעת מעד כמה לא הבנתי מה השתנה. כשאני נזכרת בו אני נזכרת בו בחום. גם היום הייתי רוצה למשוך את מה ומי שהכרתי מן העבר אל ההווה.

ושוב פסח. ושוב אני חשה אחראית לספר הזה שהוטל אל חיקי גם עתה בנסיבות מצערות. אבי נפטר לפני מספר חודשים ומהדורה מחודשת של "יומנים מאתמול" הודפסה ונמצאת בחנויות. לכבודו. כל מה שאכתוב על הספר המקסים הזה ייתפס כמוטה. בצדק. אני בתו. למזלי גלית דיסטל אטריביאן, המחברת המופלאה של "טווס בחדר המדרגות", קראה אותו וכתבה עליו בעמוד הפייסבוק שלה. וכך היא כתבה: "סיימתי את הספר לפני כשבועיים אבל לא הצלחתי לכתוב עליו כלום. זה קורה לי כשאני נתקלת ביצירת מופת. הספר הזה גרם לי להתגעגע לעיר שאף פעם לא הייתי בה - תל אביב של שנות השלושים והארבעים. הוא מצחיק בטירוף, מכווץ את הלב וגורם לך להשתמש בשריר האהבה מחדש באופן רחב ומשוחרר. הייתי כותבת על התום ועל הפשטות על איך שהיינו פעם אבל במקום זה אני אצטט את סלינג'ר שאמר שבבואך לדבר על יצירת מופת אל תוציא מילה - פשוט תעמוד על הפודיום תנופף באגרוף ותרד מהבמה. אז אתם הבמה והאגרוף שלי מונף - רוצו לקרוא את "יומנים מאתמול" - פשוט רוצו".

"יומנים מאתמול", שבתי טבת, הוצאת כנרת, 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה