קהילת הלהט"ב אחרי הבר נוער: לאן אנחנו הולכים?

ניצול מיני של צעירים להט"בים בידי מבוגרים ובכירים, איננו תופעה חדשה. רעות גיא, שעובדת עם נוער להט"בי מזה עשור, חושבת שהגיע הזמן שההומואים יפנו את הבמה לנשים בקהילה, למלחמה כוללת ברעה החולה הזו

24/06/2013
רעות גיא קבלו עדכונים מרעות
  • RSS

על כל סטטוס ופוסט שפורסמו החודש על ידי גברים מהקהילה, נמנעתי מלכתוב עשרה אחרים. נשבעתי לעצמי, את המילים הללו אכתוב רק אחרי הסרת הצו ושחרור של שאול גונן ממעצר. כולי תקווה שהתלונות נגדו יתבררו באופן יסודי ומקצועי אבל שום דבר שיעלה בחקירה זו לא יוריד ולא יוסיף למה שאני יודעת ואומרת על הקהילה מתוקף עבודתי עם נוער להט"בי בסיכון  ובמשבר מזה עשור. המעורבות שלי התחילה בהקמה ופיתוח של ארגון הנוער הגאה, בהמשך כרכזת של בית דרור (מרכז חרום לנוער להט"בי) וכרכזת תחום להט"ב העמותת נוער – גישור בין הורים ומתבגרים להט"בים,  וכיום בעמותת עלם, המסייעת לנוער בזנות ולצעירים וצעירות חסרי בית, בין היתר גם נוער להט"בי. גם בקהילה, גברים מנצלים את כוחם ומעמדם כדי לפגוע בילדים, צעירים ונשים. מה שנחשף בפרשת הבר-נוער, איננו מקרה יחיד או מיוחד.

אני לא אגזים אם אומר, שכל אחד מאתנו שמע או מכיר אפילו אישית סיפור כזה או אחר על מישהו מהקהילה, בעל תפקיד בכיר או שלא, במסיבה כזו או אחרת, תמורת כסף או תמורת שווה ערך כסף, תוך כדי גלישה באתר כזה או אחר. אנחנו סובלניים מידי לתופעה, בגלל זה היא כל כך נפוצה. מי שלא מאמין לי עדיין, שיעשה עם עצמו ניסוי קצרצר. כניסה חפוזה לאתר ההיכרויות של הקהילה - אטרף תחת הניק "בן 15 מחפש תומך" ויראה מה קורה תוך עשר שניות.

לכן, זה לגמרי בידיים שלנו לנפץ את מעגלי השתיקה האלו. ככל שחשוב לדייק בפרטים של מקרה כזה או אחר, חשוב גם לא לפספס הזדמנות לדבר על התפקיד שלנו כפרטים בחברה ובקהילה. אחד הדברים שמייחדים את קהילת הלהט"ב זה הדיבור האינטנסיבי על מין מגדר ומיניות, בזה אנחנו עסוקים לרוב. משום כך אנחנו מופלים, בחוק, בחברה, במשפחה.

כל אחת מהקטגוריות הללו טעונה מכאן ומשם. ועם כל השוני והמיוחדות שלנו, זה אולי לא נעים להגיד אבל יש חוקי מגדר שנשמרים גם נשמרים ועושים אותנו ממש לא מיוחדים.

כמו בחברה כך גם בקהילה, אחוז הפוגעות מינית בקושי מגרד את ה- 3% מה שמשאיר לגברים שבקהילה את הרוב המוחץ של האחריות על פגיעות מיניות, ניצול מיני וצריכת מין בתשלום, מקטינים ומצעירים בקהילה.
כמו בחברה כך גם בקהילה, אחוז הגברים שתפסו את עמדות המפתח, תפקידי השכר בארגונים חברתיים ומשרות ציבוריות, אינו פרופורציונאלי בעליל ואינו מייצג את אחוזם בקהילה.

כמו בחברה, כך בקהילה, גברים יודעים לשמור ולארגן לעצמם כוח ותפקידים פוליטיים יותר טוב מנשים וככאלה הם ממשיכים לקדם את עצמם בינם לבין עצמם ומדירים מעצמם לטב"יות  (לסביות, טרנסיות וביסקסואליות) מוכשרות לא פחות אם לא יותר.

כמו בחברה כך גם בקהילה, משק בית של גבר או שניים בממוצע שווה ערך כלכלי רב יותר מאשר משק בית של אשה אחת או שתיים, ולכן נשים בקהילה נמצאות בסיכון גבוה יותר לעוני, מה שמקשה עליהן לעיתים להתנדב, לתרום ולהתברג בעמדות מפתח משפיעות.
כמו בחברה, כך בקהילה, נראות של גברים בתקשורת, באקדמיה, בכנסים, אינטנסיבית ומוגזמת ביחס לחלקם בעשייה היומיומית הסיזיפית ועומדת בסתירה עם הצורך לקדם נראות של גוונים נוספים בקהילה.

כמו בחברה כך בקהילה, אוכלוסיות שוליים כמו טרנסיות ונערים בזנות, אנשים שעברו פגיעות מיניות, נשים וגברים חסרי מעמד, חסרות בית ועוד נותרים ללא מענה לצרכים הרבים שיש להם לעומת המשאבים הרבים שמופנים למצעדי גאווה, הפקות ענק והבאת תיירים בשם הקהילה.

כמו בחברה, כך בקהילה נשמע קול רם וברור לגבי מאבקים שמטרתם לקדם עניינים של חברי קהילה ממעמד גבוה ומעלה כמו נישואים ופונדקאות ואילו ניסיונות להשמיע קול של מעמדות עניים ומוחלשים כמו לגמור את החודש בכבוד מתקבלים בקהילה בבוז וכעס על הרס החגיגה.

וכמו בחברה, כך בקהילה, כשקורה משהו רע, גברים מבקשים את הסולידריות שלנו כחברות קהילה.


ממש כמו אז, בשבוע המוטרף ההוא שלאחר ארוע הרצח, בו עשרות פעילות התגייסו לסיוע לבני הנוער הרבים שפקדו את העיר, את בתי החולים, את המרכזים אבל התקשורת ראיינה שוב ושוב את אותם חמשת "בכירי הקהילה" שדברו בשם כולנו כאילו היינו קהילה אחת. ועכשיו אנחנו נקראות שוב, להגן על חבר קהילה מסור שבמשך שנים פגש מאות בני נוער וצעירים מהקהילה בשם הקהילה למרות שאף אחת מאתנו לא באמת יודעת מה היה אם היה.

אותם בני נוער וצעירים שאף אחד לא ירק לכיוון שלהם, ופגשו אדם שדיבר אליהם בגובה העניים, עשה להם מקום חם ואוהב, רץ בשבילם למצות זכויות, לדאוג לקורת גג, אוכל, סיוע רפואי, אישורי שהייה ועוד זכויות בסיס שמשום מה הפכו להיות בלתי מובנים מאליהם עבור בני נוער וצעירים בשוליים. ובד בבד, נוצרה גם קרקע פורייה לניצול מצבי ההשרדות שלהם.

אז למען ההגינות אומר - אין לי הכרות עמוקה עם שאול גונן  עצמו אבל את התפקיד שלקח על עצמו אני מכירה היטב. אני עושה את זה לא פחות שנים ממנו, ומכירה עשרות פעילות שעושות את זה אבל לא זכו לשום אות הוקרה או הכרה.  האם היו נורות אזהרה? היו גם היו. ניהול  חברת גינון בשם "מעשים מגוננים" כשאתה עובד עם בני נוער, או אחזקת פרופיל באטרף בשם "המשביר לצרחן" מעיד על יותר מחוסר טעם אלא על העדר מקצועיות כשאתה בוחר להתנדב או לעבוד עם בני נוער בנושאים כה רגישים כמו גיבוש הזהות המינית שלהם. שנים אנחנו מדברות על זה, שנים עונים לנו שאנחנו החל ממגזימות ועד טהרניות. נדמה שדיברנו מספיק ויש לי הצעה פרקטית:

דמיינו שנשים לטב"יות מנהלות את הקהילה שלנו. שולטות בתקציבים ונמצאות בכל מוקדי קבלת ההחלטות. תארו לעצמכם עולם שבו מתעקשים לראיין נשים מהקהילה בתקשורת, מזמינים אותן לדבר בכנסים ומציבים אותן בכל עמדות המפתח. נשים לטב"יות מתמודדות בבחירות המקומיות, בארציות ביחס ההולם את יחסן בקהילה, בחברה, מקבלות עדיפות על פני כל מועמד מוצלח פחות או יותר כמותן. בעולם דמיוני שכזה, יש לנשים לטב"יות יכולת  מוכחת להוריד את הסיכוי לפגיעות וניצול מיני ב- 97%.

בשפה שלכם,  השפה של המספרים, זה נחשב לעסקה מסחררת בהצלחתה. בשפה שלנו, אין לנו אפשרות ללכת אחורה מבחינה תודעתית ולשתף פעולה עם קהילה שלא דואגת לייצוג שווה והגון לנשים.

גברים - תנו לנו את הסולידריות שלכם כל השנה במקום לבקש אותה מאתנו, כשמתפרסם משהו רע, במקרה הטוב, פעם בשנה.  ואם אתה גבר שקורא את זה וחושב לעצמו שזה לא הוגן לבקש מגברים לזוז אחורה כי יש גברים מהממים בקהילה שלנו שלא עשו כלום, אז אני לגמרי אבין.  רק בוא נשים את זה על השולחן. סדרי העדיפויות שלנו כקהילה לא כוללות במקום גבוה במיוחד מניעת ניצול של נוער, צעירים ונשים ואנשים מוחלשים אחרים. כמו בחברה, כך בקהילה.

באשר לחברה, הדיל הוא לגמרי אחר, ככל שנשכיל להכיל, לקבל, להבין, לסייע לבני נוער להט"בים דווקא במסגרות שמחוץ לקהילה – במשפחה, בבית הספר, בתנועת נוער, ככה הם פחות ופחות יצטרכו ארגוני קהילה, שנסמכים על תרומות ומתנדבי הקהילה. הסיבה שהם בכלל הגיעו לשם, זה כי לא היה מי שיראה ויקשיב להם בלי לשפוט אותם. וזה עלינו כחברה לא פחות מאשר עלינו כקהילה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה