קבלו את ביבי החדש

לא הרבה נותר משלל סיסמאותיו של נתניהו: "לא יתנו - לא יקבלו״, ו״ביבי לא ידבר עם החמאס״. ביבי של אחרי "צוק איתן" הוא איש אחר, אבל האם יש לו אומץ לעשות מה שצריך, ולפרז את עזה?

14/08/2014
אלדד יניב קבלו עדכונים מאלדד
  • RSS

מהמלחמה הזו בעזה, תסתיים מתי ואיך שתסתיים, נשאר עם ביבי חדש. טוב? רע? זו שאלה בלתי פתירה.

מההוא, הישן, שמכר לנו בעוד מערכת בחירות ועוד אחת ועוד אחת, חמש בסך הכל, שהוא "חזק", לא נותר דבר. בעצם, נותר אבק.

זה צחוק הגורל או נקמת האלים, או קארמה, מחקו את המיותר. אבל רגע לפני שבנימין נתניהו ההוא יורד מהבמה כשחקן המרכזי במופע חיינו, קבלו במחיאות כפיים את כפילו של שמעון פרס.

שובל נותר משלל סיסמאותיו של נתניהו: "חזק מול החמאס", ״אצלי אם לא יתנו - לא יקבלו״, ״רק ביבי ימוטט את החמאס״ והעיקר: ״ביבי לא ינהל מו״מ עם החמאס״.

בנימין נתניהו, צילום: רויטרס

זה בכלל לא בטוח שיהיה הסכם עם החמאס. זה גם לא תלוי במוכר. זו החלטה של הקונה, או בשמו המוכר, מוחמד דף.

ביבי לא רצה את המלחמה על הרקטות, נאבק על הפסקת אש לפני המלחמה על המנהרות, ולא מרפה, בין הפוגה להפוגה, בניסיון להפסקה. כמעט בתחינה.

אפשר להפוך את ביבי לבדיחה אחת גדולה. שהוא מגמגם. שהוא הססן. שמי שלא אמיץ בשלום, לא אמיץ במלחמה.

אבל אפשר להביט על התמונה גם בצורה הפוכה. אבל יותר נכונה.

נתניהו מבין בדיוק את מה שמבינים השרים המטקבקים. אפשר להיכנס לרצועת עזה ולבתרה. לשלושה חלקים. בצבא כמו בצבא. רק שזה כבר קרה בעופרת יצוקה. אפשר להעמיק את הפעולה הקרקעית ולהגיע ממש עמוק בסמוך לעיר עצמה. רק שגם זה כבר קרה בעופרת יצוקה. בקיצור, השאלה היא לא איך נכנסים ומה עושים אלא איך יוצאים ולאן מגיעים בסוף.

נתניהו מבין בדיוק את מה שמבינים השרים המטקבקים. שגם אם ניתן לצה"ל לנצח, נחזור בסוף המעגל לאותה נקודה, בקהיר. לשיחות על הסדרה.

נתניהו מבין בדיוק את מה שמבינים השרים המטקבקים. רק שהם רוצים לעשות עכשיו בדיוק את מה שעשה נתניהו שנים. לשטוף לנו את המוח במה שאנחנו נורא אוהבים לשמוע. עוד כח, ועוד כח ועוד כח. כשכל השנים מכרו לנו שאנחנו הכי-הכי דווקא בשכל היהודי.

נתניהו מבין בדיוק את מה שמבינים השרים המטקבקים. שנים הוא עבד בזה. בטוקבקים ובסאונד-בייטסים ובססמאות. רק שבניגוד לשרים המטקבקים, זה הוא שהפעם מחליט לשלוח את הבנים ויודע שחלק מהם כבר לא ישובו בחזרה. אז בשביל מה? לכבות את האור בעוד כמה עשרות בתים שיאבדו בנים, כדי להגיע בסוף לאותה נקודה, של ההתחלה? זוכרים 18 שנה, בלבנון?

בכלל לא בטוח שלנתניהו יש אומץ לעשות את מה שבאמת ניתן. הברית הגדולה. עם המצרים והסעודים ומדינות המפרץ, וגם האפרוח מרוט הנוצות או מה שממנו נותר, אבו-מאזן. וביחד, לפרז את עזה. לא בתמורה לשיקום. בתמורה למדינה. בעזה תחילה. ולתת לפלסטינים להראות לנו איך הם מתחילים מהתחלה ומקימים שם שכנה שקטה.

עזה תחילה. לא כמכלאה. כמדינה מפורזת שתהייה פיילוט. שתשוקם ותבנה מחדש על-ידי מדינות האזור והעולם, בלי חמאס ובלי ג'יהאד ובלי מנהרות ובלי רקטות. ועם נמל, באוויר ובים ואי מלאכותי על הים, ממול.

מה יש לנו להפסיד? לראשונה מזה שנים אנחנו לא מוותרים על כלום. רק נותנים סיכוי. פלסטינים, רוצים עצמאות? קחו את עזה ותראו לנו איך זה עובד. ואיך זה עושה שקט. למה אנחנו כבר לא יכולים לעשות עם החיים שלנו, ניסויים. אחרי אוסלו וההתנתקות, אם אתם רוצים עצמאות, אנחנו קודם רוצים לראות בעיניים תוצאות לפני שאנחנו מקבלים עוד החלטות. ועד שלא נראה בעיניים מציאות אחרת, אנחנו צ'ומוד. לא זזים.

זו דרך אחת לסיים את המלחמה. בלי הסדרה לרגע, עד הסיבוב הבא. אלא עם ניסיון להפוך את הקערה. רק שבשביל זה צריך ממשלה אמיצה, שתקבל החלטה גדולה.

נתניהו מבין בדיוק את מה שמבינים השרים המטקבקים. רק שהם כבר במערכת בחירות. בסקרים. והוא שנותר המבוגר האחראי, ישלם בקרוב את המחיר הציבורי, ויירד מהבמה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה