צרפת למתקדמים

נופים וכפרים משוחים במכחול, אנשים שהזמן אצלם עמד מלכת וגסטרונומיה צרפתית במיטבה בדרום מערב צרפת, אזור שלא נכבש עדיין על ידי גלי התיירות המסחרית. ויש גם סיפור ישראלי מרגש אחד

28/02/2016
חגית אברון קבלו עדכונים מחגית
  • RSS

View of the August bridge and The Saint Cecile church in Albi France. Horizontal shot

11:00 בבוקר ב-Mur de Barrez, כפר קטן דמויי מרמלדה במחוז Aveyron שבצרפת. קרני אור מלוכסנות משתרבבות אל תוככי חדרי ואני קופצת מהמיטה וממהרת להסיט את הווילון. משפשפת את עיני בתימהון מהול בהתרגשות. חלמתי חלום? מספר דקות לאחר מכן, אני במבואת האוכל החמימה של Auberge du Barrez, המלון הכפרי השף הישראלי אורי פנחס נאור, שף מחונן שלמד אצל פול בוקוז ויחד עם אשתו המקסימה סופי, מנהל אוברג' כפרי עם מסעדה מעולה.

"בוקר טוב", מלבבת לכיווני סופי ברכה עולצת בעברית במבטא צרפתי מודגש. "את רוצה קפה? כמו בישראל, אורי מכין". קפה כמו בישראל פירושו הפוך מוקצף כדבעי, דווקא נקודה חלשה במסע הגסטרונומי המפואר שאותו אני עתידה לחוות בימים הקרובים.

אורי, צעיר נחוש וטיל מונחה מטרה, הגיע לצרפת לבדו לפני מספר שנים, ואפילו לבקש קפה בצרפתית לא ידע. חמוש בכישרון, חריצות ונחישות, הוא מתחיל ללמוד בבית הספר הגבוה לבישול של השף עטור הכוכבים פול בוקוז. "בלילה", הוא נזכר, "הייתי יושב עם המילון ומנסה להבין מה למדתי באותו היום". שנים לאחר מכן, ואורי קובע את ביתו בכפר היפהפה, עם אשתו סופי, קונדיטורית מחוננת. השניים נפגשו במהלך סטאז', התאהבו והשאר היסטוריה מתוקה וטעימה.  הזוג מגדל 3 ילדים ומנהל את האוברג' היפהפה והמסעדה הנהדרת, שבה מבשל לאור וסופי מכינה את הקינוחים. חלום שהתגשם.

אני לוגמת  מהקפה המשובח, טועמת מפינוקי הבוקר של אורי ומתכננת בעצלתיים את שארית היום. "רוצה לבוא איתי לקנות קצת גבינות ולחם", מציע אורי ואני מיד קופצת על המציאה. מי יסרב לסיבוב בין מכמני הכפר עם שף הרוכש את מיטב חומרי הגלם עבור אורחיו. אחר הצהרים אורי לוקח אותי לגינה שהוא מטפח. ביצי חופש, עלים רעננים וזעפרן טרי הם רק חלק מהגידולים המקומיים אותם הוא משלב בתבשיליו. בערב, כשאנחנו מסובים  לשולחן במסעדה ההומה מקומיים, אורי מגניב אותי למרתף היין הקריר, ומפציר בי לשדך יין שיהלום את מנת כבד הברווז שאותה הוא יגיש כמנה ראשונה.

Roquefort cheese composition on dark background close up

לזלול את Aveyron

שלוש וחצי שעות  טיסה ישירה מתל אביב למארסיי, קפה קטן, חזק ומדויק ואני כבר בדרך לעיירה רוקפור, המקום שבו מיוצרת אחת הגבינות המפורסמות בעולם. ברוכים הבאים למחוז Aveyron, אחד ממחוזות צרפת היפים, הטעימים והפחות מוכרים לתייר הישראלי. מעבר לחמדת הנופים שמציע המחוז, שומר האזור על צביון צרפתי משפחתי אותנטי. כזה שאינו נגוע במסחור יתר, ומטיילים בו, לפחות נכון לרגע זה, בעיקר משפחות צרפתיות. באביב, מציעה חברת Wango הישראלית, שגילתה את צפונותיו של האזור, סיור גסטרונומי מסעיר חושים לקבוצה קטנה ואיכותית החובבת את מנעמי החיים הטובים והטעימים. חמישה לילות ושישה ימים למטיבי לסת. שבוע פחות יום,  שבו אוכלים, שותים ובוכים (מאושר כמובן). במהלך סיור ההכנה שבו השתתפתי אני, חוויתי לונה פארק של ריגושים. האזור, שופע ממיטב אוצרותיה הקולינאריים של צרפת, וכפריו מתפקעים ממסעדות מצוינות, מחנויות אוכל, שווקים, גבינות וחומרי גלם שיכולות להרחיב את אישוניו של כל בר דעת וקיבה.

אם אתם קבוצה של חברים, זוג או יחידים החולקים תשוקה גדולה לקולינאריה, מומלץ להצטרף לטיול, לעשות הרבה כושר לפני ולהשאיר את כרטיס האשראי בבית. הטיול כולל את כל החלומות הפרועים של כל חובב אוכל, ומדריכיו אמונים על קריאת גחמותיו של המשתתף בכל רגע נתון.

לא על האוכל לבדו

לאחר סיור במערות הגבינה של העיירה רוקפור, ארוחת צהרים מעולה מלווה ביין טוב, נסענו לעיירה היפהפייה רודז תוך חציית הגשר הגבוה בעולם. התמקמנו במלון המרהיב בפשטותו, השוכן בפאתי העיר, ובערב ירדנו כמיטב המסורת הצרפתית לאפריטיף שלאחריה ארוחת ערב צרפתית מסורתית.

לוקח מעט זמן להיכנס לקצב החיים הצרפתי-כפרי. זה הגורס שיש להקדיש את מלוא תהומות הרצינות לאוכל ולמשקה. סביבנו במסעדה מקומיים מבוסמים ולא רק מיין. לאף אחד אין טלפון סלולרי על השולחן, וכולם הפלא ופלא, מדברים זה עם זה, במקום להעלות תמונות של מגש הגבינות המפואר לאינסטגרם.

למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר של בגטים וקרואסונים חמימים במלון,  ויצאנו לשוק הססגוני של העיירה רודז. זהו שוק מקומי comme il faut, שמיטב היצרנים והחקלאים מכפרי הסביבה מתגאים בתוצרתם המקומית. העובדה שאכלנו ארוחת בוקר דשנה אינה מפריעה למוח להמשיך ולייצר את הורמוני החשק. אלה החומדים לעצמם טעימה מחריץ גבינה מקומית, מאפה טרי, או סתם כוס של יין בכיכר העיר. אבל לא רק בתרבות האוכל עסקינן. בעיירה רודז נמצאת אחת מהקתדרלות היפות באירופה, כמו גם מוזיאון מרגש של אמן הוויטראג'ים סולאג'. מוזיאון אליו מגיעים חובבי אמנות מרחבי העולם. השנה מוצגת במוזיאון תערוכה של פיקאסו, והחגיגה כפולה לחובבי האמנות.

bedoin,france-june 3 2015: colorful french cheese at the market in Arles

ארוחת צהריים אוכלים ב"קפיטריה" של השף המפורסם מישל בראס (צרפתית). בראס הוא שף עטור כוכבי מישלן, שמסעדתו ממוקמת בכפר בו נבקר. "הקפיטריה" היא המסעדה "בג'ינס" של בראס, מגמה עולמית של שפים מפורסמים המקימים לצד מסעדתם עטורת הכוכבים, מסעדה באווירה פחות רשמית. משם נסיעה לאלבי (Albi), למוזיאון טולוז לוטרק המפורסם, יליד המקום. מי ששבע מאמנות, יכול לטייל בעיר היפה השוכנת על גדות נהר הטארן ברוח האמנות של אותו היום, תתקיים היום במסעדת כוכב מישלן של השף והצייר עמנואל דפו.

חבורת החמדנים יוצאת למחרת ל-Marcillac לביקור ולסיור טעימות ביקב. חרף השעה המוקדמת, איש אינו מסרב לטעום את היין המצוין, האופייני לאזור. אזור Aveyron אינו אזור יין מובהק כבורדו או בורגון, אך יין המארסייק המיוצר בו הוא מיוחד במינו. משם אנו ממשיכים לכפר Conques, כפר ציורי המוכר כאחד מהכפרים היפים של צרפת. ומשם לארוחת צהרים של סטייקים בעיירה Lagiol, המפורסמת בזכות הסטייקים מפרות האוברק הרועות באזור. אחר הצהריים  מוקדש לביקור במפעל סכינים המייצר סכינים יפהפיים בעבודת יד ומשם ישירות למלון של אורי וסופי, שמחכים לנו עם חיוך ענק, אוכל נהדר, כאמור אותו סיור בכפר, וסדנת בישול יוצאת דופן.

תרבות של תיירות חקלאית

בבוקר יום המחרת התעוררנו  כאמור לצהלות שמחה שבקעו מהחדרים הסמוכים. באישון לילה הגענו ל-Auberge du Barrez, טירת הלינה שלנו. החושך הסמיך הסתיר את מה שעיננו שזפה עם צפרירי הבוקר - אופק מנוקד בבתים כפריים וריחו של קפה ומאפים טריים שבקעו מחדר האכילה הסמוך. תפאורה מהוללת למצב רוח עילאי. ההמשך, כאמור, כלל "יום בכפר", שחשף טפח מחייו של שף ישראלי בכפר צרפתי. יכולנו להישבע בחלק מהיום שאנחנו חלק מתפאורה של סרט.

ARMillau_Bridge

נפרדנו בצער מסופי ומאורי, והמשכנו בדרכנו דרומה לעיירה הרומית העתיקה Nimes, שאף מכונה "רומא של דרום צרפת". ארוחת צהרים מקומית בביסטרו מעולה ונסיעה לעיר Arles  שבה נבקר. ארוחת ערב חגיגית לסיכום הטיול במסעדת כוכב מישלן, שם נחגוג את סיומו של הטיול עם דגים ופירות ים - הגסטרונומיה של דרום צרפת.

פרולוג

השבוע סחטתי את הטיפות האחרונות של שמן האגוזים שהבאתי איתי מהטיול. היו אלה טיפות טהורות של זהב ענברי שטפטפתי בקמצנות על גבינת תום מהכפר של אורי, שהפכו כל ביס לקסם בפה. הסתכלתי בצער על הבקבוק הריק, והבנתי שעלי להמתין עד לאביב, עת נשוב, חבורת הגרגרנים ואנוכי לחלום גסטרונומי שני במחוז Aveyron.

תגיד שחגית...

להרשמה לטיול לחצו כאן



תגיות:

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה