צ'רנוביל ואני

"חזרתי לרוסיה באוטובוס מקייב ובגבול עצרו אותנו והכניסו אותנו לשטיפה. אף אחד לא שאל שאלות". בעקבות הסדרה המדוברת צ'רנוביל, דיאנה לוונט חוזרת לזיכרונות נעוריה המבעיתים

13/06/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: דיאנה לוונט

עברו יותר מ-30 שנה מאז התאונה הנוראית בצ'רנוביל והתעניינות שיש היום סביב האסון היא רבה כל כך שזה מפתיע. אנשים שהיו עדים למקרה, חלקם הגדול, כבר אינם בחיים. חלקם חולים במחלות שונות, כתוצאה של קרינה שקיבלה וחלקם הם כמוני, אלה שרק זוכרים. באותה תקופה הייתי נערה בת 16 שלמדה ברוסיה, לשם שלחו אותי הוריי בעקבות גלי האנטישמיות שהתפשטו באוקראינה בשנים הללו ואף חלחלו לתוך מוסדות חינוך.

חזרתי לקייב כמה ימים לפני ה-1 למאי, כדי לחגוג את החגים עם משפחתי. לקראת יום זה, חג הפועלים, סטודנטים ותלמידים הוצאו לרחובות כדי לנקות את המבנים בקרישאטיק, הרחוב הראשי של קייב. אנחנו הלכנו ליער והתקשורת שתקה ולכן לא היינו מודעים בכלל למה שקורה. כל העניין היה סוד מדיני ואף אחד לא היה מודע לגודל הסכנה, גם כשהתחילו להוציא את התושבים מצ'רנוביל ומהאזור הסמוך באוטובוסים יום ולילה.

דיאנה לוונט צילום אלבום משפחתי

אמא שלי באותה תקופה עבדה במשרד התיירות ואת האוטובוסים הנגועים בקרינה הוציאו רגיל לטיולים באזור מבלי לשטוף אותם בכלל. היא איבדה את הקול שלה במהלך ליווי קבוצות לטיולים, כי התגובה של בלוטות התריס לקרינה הייתה מיידית. לא הממשלה ולא העירייה הודיעו על האסון והכל התנהל כרגיל. אמי הוציאה אוטובוסים עם ילדים של כבאים ובני משפחתם לכיוון הים השחור וכך לקחה איתה גם את אחי הקטן.

דיאנה לוונט צילום אלבום פרטי

אני חזרתי לרוסיה באוטובוס מקייב ובגבול עצרו אותנו והכניסו אותנו לשטיפה. אף אחד לא שאל שאלות. הצרידות התחילה כשהגעתי ללימודים ולא רק אצלי אלא אצל כל הבנות שהגיעו איתי מהאזור של קייב. כולנו ביחד, קבוצת נערות בנות 16 בלבד היינו ללא הורים והלכנו לבדנו למרפאה. שם קיבלנו כדורים של יוד. נטלנו את הכדורים במשך שבוע וניסינו לשכח ממה שהיה. הפירות והירקות בקיץ הגיעו למימדים גדולים והיו יפים מתמיד, התותים היו ענקיים וללא ספק נקנו בהתלהבות רבה בשוק, כשאף אחד לא חשב שהכל מלא וספוג בקרינה.

דיאנה לוונט צילום אלבום פרטי

אני זוכרת שבתקופת החופש הגדול, אמא שלי נפגשה עם כבאים שהיו בצ'רנוביל בזמן של הפיצוץ ועשתה כתבה לעיתון מקומי, שלושתם היו קירחים עם שיער פלומתי, כתוצאה מהקרינה שחטפו. כמה חודשים אחרי שניים מהם נפטרו. לעוד הרבה זמן בתקופה הזאת הממשלה שמרה על שתיקה ובינתיים מדענים, עובדים של הכור, כבאים, רופאים מתו לאט לאט. הזמרים הכי מפורסמים בברית המועצות הוזמנו להופיע שם וגם הם חטפו כמויות אדירות של קרינה.

דיאנה לוונט צילום אלבום פרטי

ב-1989 עלינו לארץ. משפחה של 13 נפשות הכוללת את הסבים והסבתות, דודה שלי ומשפחתה.

היום, כל כך הרבה שנים אחרי, אסון בצ'רנוביל עולה בכל ביקור בית שאני עושה מתוקף תפקידי אצל משהי שהייתה רופאה בקייב ונשלחה לשם בלי יכולת לסרב כי זאת היתה פקודה. בכל שיחה איתה היא מראה לי את ידיה המעוותות ואומרת שככל הנראה זה תוצאה של קרינה שקיבלה בזמנו.

דיאנה לוונט צילום אלבום פרטי

לאחר האסון היו המון מקרים של מוות בקרב ילדים בגיל ממש קטן, כאלה שנולדו עם מומים ולא שרדו. אפילו ציפורים וחיות היו נולדים כמו מוטציות. לפני כ-16 שנה חזרתי לשם לביקור ונסעתי לבית הקברות כדי לטפל בקברים של בני משפחה. נבהלתי מחלקה ענקית של ילדים. ראיתי את התמונות שהניחו על מצבות, עם פרצופים של ילדים שמחים. עד היום המראות הללו חקוקים בזכרוני.

התמזל מזלי ונולדו לי ארבעה ילדים בריאים, שגדלים באווירה אחרת לגמרי ושעד לפני כמה ימים בכלל לא ידעו את כל הסיפור.

צ'רנוביל צילום מסך

** הכותבת היא דיאנה לוונט, עובדת במרכז לניצולי שואה בעמותת "שילה".

רוצים לדעת עוד על אסון צ'רנוביל? לחצו כאן לכתבה נוספת בנושא




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה