"ציפור בחדר": סרט על חייה של תרצה אתר

סרטו הדוקומנטרי של הבמאי ארי דוידוביץ' מצליח לראשונה להביא את סיפור חייה או יותר נכון את חידות חייה הפצועים של המשוררת והפזמונאית הנפלאה לקולנוע. כל שנותר לנו הוא לצפות בסרט ולחזור בחזרה אל שיריה

27/01/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

תרצה אתר. צילום: מתוך הסרט "ציפור בחדר"

"הדליקי את עינייך השקטות האלה,

הדליקי את האש, את הכחול, את הזהב,

אמרי את המילים הנשכחות האלה,

חיזרי לומר אותן, אימרי אותן עכשיו."

בוחן פתע: תכנסו אלי לאוטו ותשימו play איזה שיר יתנגן לכם ראשון? תשובה: גם בלי שהייתי כותבת את הביקורת הזו השיר הראשון שהיה מתנגן הוא זה:

תרצה אתר בעיני, לפני הסרט התיעודי שתכף נדון בו שהדליק מחדש את עיניה של המשוררת הידועה והצליב אותן עם הצופה ולפני הכל, היא משוררת מאוד מאוד אינטימית. היא הקול הדובר המודחק בכל אחת. היא רומנטיקנית על חבל דק, שמתבוננת בעולם בהרבה כאב.

ויותר מהכל, תרצה אתר היא לא עוד משוררת. היא הבת של המנהיג הרוחני של השירה העברית לדורותיה נתן אלתרמן, ואחת הנשים שהפכו במרוצת השנים לאייקון של ממש בעולם התרבות העברית. מעבר להיותה כותבת שירה היא היתה פזמונאית גדולה, סופרת ילדים, מחזאית וגם... שחקנית.

אבל כציפור כלואה בחדר, כך גם נפשה של אתר חשה את גבולות הגוף היטב, והרגישה מיוסרת בעולם. הסרט "ציפור בחדר" מיטיב להמחיש את אישיותה הגדולה והפוצעת, דרך שירי אביה שהוקדשו לה ועד לשיריה שהיו בחלקם מעין דיאלוג כן ומר עם האב הגדול. בשיריו לבתו מקופלת מערכת יחסים מורכבת עם המוות והסרט הוא שרטוט עדין של הדמויות שהקיפו את תרצה אתר בחייה ואולי מקיפות את החותם שהותירה בנפשם עד היום.

סרטו הדוקומנטרי של הבמאי ארי דוידוביץ' מתאמץ לאסוף כל שבריר מידע על אודות דמותה של תרצה אתר ומצליח לראשונה להביא את סיפור חייה או יותר נכון את חידות חייה לקולנוע.

דרך השירים, הפזמונים, חבריה (ביניהם, גילה אלמגור, עודד קוטלר, דן מירון ואלכס אנסקי) ובנה נתן סלור, נוצר פסיפס של ראיונות, שחזורים, קטעי ארכיון אותנטיים ואפילו פרשנות מחקרית של חוקרת הספרות שירה סתיו.

אבל כל אלו מתגמדים לעומת אביה, המשורר נתן אלתרמן, ששופך את האור המרכזי על דמותה דרך כתביו ומפזר את אבק המסתורין הגדול ביותר בסרט.

הבחירות של דוידוביץ' לעיתים מדויקות אך לעיתים גם אמורפיות ולכן ההתייחסות לסרט כיחידה קוהרנטית של סיפור כמעט בלתי אפשרית. מצד שני, איך היה ניתן לעשות את זה טוב יותר אם הגיבורה של הסיפור איננה בחיים? ומצד שלישי, הסרט מביא את יצירותיה היפות ביותר לידי ביטוי, בייחוד בפסקול.

בין מתי כספי (בביצוע המושלם ל"עיר עייפה") לבין אסף אמדורסקי (בביצוע כואב ומכאיב ל"בלדה לאישה") אנו חווים יוצרת גדולה שלא הייתה דומה לה (היו אחרות ויפות כמו דליה רביקוביץ' וזלדה אבל הן היו אחרות). ומה היה כל כך אחר בתרצה אתר? אולי זה חוסר השקט? אולי זה הצל הגדול של אביה שליווה אותה לכל מקום אליו הלכה? כך או כך, תרצה אתר נגעה בחיים בלי כפפות ואולי לכן נפלה לתהום עמוקה וחשוכה של סבל אינסופי לגעגוע של חידת היקום.

ללא ספק הריאיון עם עודד קוטלר, שהיה בעלה הראשון של תרצה אתר, הוא המטלטל מכולם. מסתבר שגם אהבה גדולה הולכת לאיבוד בעיר זרה כמו ניו יורק וחושפת מצוקות גדולות ושברים נפשיים של אישה מורכבת. אבל כל הראיונות מאוד כואבים ומביאים זוויות שונות ואישיות בניסיון לפענח חידה.

גילה אלמגור למשל, מספרת על מערכת היחסים של הוריה של אתר - השחקנית רחל מרכוס והמשורר נתן אלתרמן. והיא מספרת באותה טבעיות זהירה גם על האישה הנוספת בחייו של אלתרמן, צילה. כלומר היו לו את אשתו ובתו אבל היתה עוד מישהי שאהב.

ובאותה נשימה של ילדה שמבצעת שליחויות בין הוריה כשליבו של אביה מפרפר אצל אישה אחרת, היא מספרת שתירצה העריצה את אביה. "כנראה שהיו דברים שהיה להם כוח יותר מהעוולות" היא אומרת.

ובין המכתבים שכתב אלתרמן לבתו היחידה, הוא כותב לה:

"מכל צידוקו של העולם הזה שעליך לשאת בו, הרי בסופו של דבר בכך שהוא בא, שאפשר יהיה לכתוב שירים ולחיות את הדברים שעליהם השירים נכתבים".

ובמבט לאחור מתגלה אלתרמן כנביא או כפי שמגדיר זאת דן מירון: "השירה היא מכשפה" אדם כותב ובאופן כמעט גורלי הוא מנבא את חייו.

תרצה אתר נולדה בת"א ב-27.1 בשנת 1941. מכאן שהשנה הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה75. אבל משהו שם נקטע כשהייתה בת 36 וספק נפלה מחלון חדרה, ספק שלחה יד אל מותה ועם חידה בלתי פתורה זו הסרט שולח את הצופים בחזרה לשיריה.

כוכבים: 3.5

מרלנה: עובר++ אחד מהסרטים התיעודיים שהופכים את המושג אישה ומשוררת למשהו חשוב.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה