צ'חלה וחזקל

זוג ירושלמי צעיר נישא בשידוך ונקלעים לקשיים. רגע לפני הפירוק, האישה נכנסת להריון. קטע מרומן ישראלי חדש

05/01/2011
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • RSS
» כריכת הספר. צילום: יח"צ כתר ספרים
כשנה לאחר חתונתם נקלעים חיי הנישואים של יחזקאל ורחל, זוג ירושלמי צעיר שנישא בנישואי שידוך, למשבר. יחזקאל מפוטר מעבודתו ומצבם הכלכלי מחמיר. קשיי התקשורת ביניהם הולכים ומתגברים והם מסתגרים כל אחד בחדרו ובעולמו. דווקא אז, כאשר נדמה כי נישואיהם קרובים לקיצם, נכנסת רחל להיריון. האם יצליחו לבטל את המרחק הנקרע ביניהם לפני הולדת בתם הבכורה?

קטע מתוך הפרק הראשון ברומן מאת אלמוג בהר

שלוש שנים חזקל פוקד את שיעוריו של החכם. חמש שנים ראשו התמלא ספקות ונאכל ממות אביו ולא פקד את בית הכנסת ולא הכניס בילקוטו ספר, חמש שנים, עד שמלאו לו שמונה-עשרה. חמש שנים היה שותק הרבה, ונעלם לאמו מן הבית הצר, ומסתובב ברחובות ירושלים וישן בהם, ולא מחבר מילה של בית למילה של ספר ולא מילה של בית למילה של כנסת. ולא הצליח להיזכר כשניסה, האם רק בחמש השנים הללו התחיל חולם להיות סַפָּר של נשים, או כבר לפני בר המצווה חלם זאת ואחר כך עוד נשאר החלום, רק ידע שחלם לא לעבוד בסולל בונה כמו כל הגברים במשפחה, חלם על עבודה אחרת. ואז קרה אותו השבר הגדול, שמתה עליו גם אמו, ופקד החכם את ביתם והורה אותו להישאר בו לַשבעה, לבַכות את אמו, ולהתנתק מן הרחובות.

ונשאר הרב לספר, לפני שנים בצעירותו קודם שזקנו הלבין לימד גם את אביו של חזקל, את לִיָהוּ נַשַׁאוִוי כל זיכרונו וזִכרו ברכה, והיה ליהו לומד לפניו במאור גדול ומושך מן כוחותיו הגשמיים אל הרוחניים ומתמסר לדברי חכמים. ואחרי שיצא חזקל מן השבעה ואחרי שגילח את זקנו בן שלושים הימים ביקש מן החכם ללמדו תורה, לסייע לו להכניס אישה לביתו ככל האדם, ולא לילֵך לצבא, כי מה עשה צבא זה בשבילו ומה עשו חיים אלו בשבילו, רוצה להתחיל חיים חדשים, של תשובה ולא של מלחמה. והחכם שיעור ראשון הודיע את חזקל הלכה: הרואה ירושלים בחורבנה יקרע קרע בבגדו, ואז יתפור הקרע, שלא יהיו בגדיו עשויים קרעים-קרעים. וחזקל שאל את עצמו, איזו ירושלים זאת, הרחובות בהם גדל, סן מרטין ובר-יוחאי עד צומת פת, והרי הוא רואה אותם יום-יום בחורבנם, לא יספיק החוט בביתו לתפור את הקרעים. אבל היה זהיר בשאלות החכם ולא ענה מיד, זכר דברי אביו כי לכל דבר פנים שניים, נסתרים, נזכר כי אביו גילה את אוזנו שקיימות אלפי הלכות העומדות עדיין סתורות ונסתרות, אלפי שנים מאז גלותם של ישראל מהר סיני, הלכות אותן אפילו רבי עקיבא הגדול בישראל לא למד מן הכתרים והתגים שנתן האלוהים מעל האותיות שבתורה, ואיך הוא הקטן בישראל יעמוד מול שאלות של הלכה. ורק חשב, והרואה אדם בחורבנו, מה יעשה, מה יעשה הרואה אדם בחורבנו.

♥♥♥

התחיל החכם אומר שירה ופירושים בחלל בית הכנסת, דורש, כולם אומרים עקדת יצחק, אבל גם ישמעאל האח נעקד, וגם אברהם האב נעקד, וגם הגר ושרה האמהות נעקדות. ישמעאל נעקד כשכרע תחת מאכלת המדבר הכבדה, כשכמעט כלה בצמא ואמו התרחקה שלא לראות במות בנה, וגם לו בא המלאך הגואל רק אחרי שמת בפנימו ולבו התעוור, ושרה היתה שונאת לישמעאל. והחכם התחיל מרבה בפייטנות, וחזקל הִרבה בהקשבה, שומע איך השכים אברהם בבוקר פעמיים, וחבש את חמורו ומילא החֵמֶת מים, ולקח את בנו את יחידו אשר אהב כפליים, עד שנָדַמו כל הקולות מן השמים, וצחקה שרה כאשר גורשה הגר, והתייפחה ביום בו נלקח יצחק, ולא שלחה את רחמיה למדבר, ולא יכלה לשאת את המרחק. והרגיש חזקל כי ידע החכם על אחיו בן האישה האחרת, על הבטן התפוחה שהשאיר אביו בבית צפאפא, על שלא היה בכוח אהבתו ללכת אחריה או לקרוא לה ללכת אחריו, על שנשא במקומה אישה כשרה והוליד שני בנים נוספים פחות אוהב. והאישה האחרת עוד היתה שוטפת כמה חדרי מדרגות כשגדל, ברחוב השומר וברחוב רבי צדוק ובבית הספר שבו למד, עד שהכריע אותה שיברון הגב, ואת אחיו הבכור ראה רק פעם אחת מרחוק בא לקראתה, כשהוא ואביו ואמו עברו ברחוב, ואביו שתק מולה ומולו ואמו קינאה בכל פניה באישה האחרת, והוא התבונן בפני אחיו הבכור, חיפש דמיון ולא מצא. אחר כך, כשנזכר בתווי פניו בימי האבל על אביהם, שלא הפך משותף, מצא דמיון. וידע כי יאמר החכם, זאת שנאת שרה לישמעאל, הוא בן האישה האחרת, תמיד קנאה ביניהן, ואין אברהם שונא לישמעאל אלא להפך, הוא אוהבו ומחבבו ומקרבו ושומרו בסתר פניו.

♥♥♥

אחרי שראה אותו הולך בדרך תלמודו ישר שבעה-עשר ירחים אמר לו החכם לחזקל, הנה אני עומד ומשדך לך אישה שתהיה ככל האדם, שתהיה היא כלי מלא דברים טובים וצנועים ונאים, ותרבה בך יראת אלוהים ותקיימו פרו ורבו ומלאו את הארץ, ותהיו שני כלים מתרוקנים ומתמלאים, שלובים. ואחרי אחד-עשר ירחים, כשמצא לו כלה, הדריכוֹ במילים רכות, אמר בשקט ובקדושה אתה נכנס אל החופה ואני עומד לצדך ומקדש, ואף על פי שמצוות תשמיש מיטה מן התורה היא, אין זה נאה להתנאות בה יום-יום, אלא לאורך השבוע לא יפסיק מעבודתו ותפילותיו וחינוך עצמו ומשפחתו, ואת המצווה יקיים בשבתות, כשהגוף פנוי והלב פנוי. ולא יקיים המצווה בראשית הלילה של ערב שבת, בשעה שיכול אחד משכניו לשמוע מעשיו והוא בטנו מלאה ולבו שׂבע וחזהו עמוס גאווה על סעודה שאכל ועל ביתו שהתמלא אורה לקראת שבת המלכה, ולא יקיימה בבוקר, כשאור שופע על אשת חיקו מן החלון והוא מתגאה ביופייה ובטנו ריקה והוא רעב וממהר לתפילה בבית הכנסת, אלא יקיים המצווה באמצע הלילה, ולכבודה יתעורר אחר חצות כתלמידי חכמים המלקטים ניצוצות בשדות, ויעורר אותה באיטיות ויסתובב סביב לה, ויאמר לה, אַת רעייתי בין הבנות כשושנה בין החוחים, ויפנה אליה בדברי משחק וקילוסין ומילים נאות ונשיקות צנועות כשל פרפר, ולא יקלל אותה ולא יקלל עצמו, ולא ישכח כי הוא עושה מצוות המקום, ובין גבר לאישה בשעת חיבורם נמצאת שכינה.

♥♥♥

הלכה: אהבת רחל ליעקב אינה כאהבת יעקב לרחל, ואהבת בעז לרות אינה כאהבת רות לבעז, ושתיהן אינן כאהבת שמשון לשׂער ראשו ואהבת בלעם לאתונו. וחזקל נזכר בלילה הראשון, איך התעכב לבוא אל כלתו, ואיך היא קרבה אליו במילים של קילוסין והתחילה לסובב דודה ולנשקו, והוא אמר לה משפטים קטועים, עדיין אני שׂבע מסעודת החתונה, באמצע הלילה כתלמידי החכמים, והתרחק ממנה. וגילה כי הוא מתרחק מגופה כהתרחק אמנון מתמר אחרי אותו מעשה, אבל ביניהם לא היה עדיין אותו מעשה. ולא היה שונא בה חלילה, רק דחוק באיבריו ונקביו הרחק מאיבריה ונקביה, אומר בלחש, חֲלוּלִים חלולים בנה בְּחוכמה, נְקָבִים נקבים יצר לְתאווה, מלך עולם מפליא לעשות. וכל גופו ציטט שמועות שזכר מדברי הרב כדי לאושש גופו להתחזק וליקְרַב אליה: כל לידה בריאה מחודשת בקדמוניות העולם, וראשיתה חושך על פני תהום, ורוח מרחפת על פני מים, ותוהו ובוהו בין ארץ לשמים, ואז נמצא מבדיל בין מים למים, החוקק תוהו ובוהו ורפש וטיט, ועושה ממש את שאינו ממש, וחוצב עמודים גדולים מאוויר שאינו נתפס, ועושה אותם כמעין ערוגה, מציבם כמין חומה, מסוכך עליהם כסוכה, יוצק עליהם מים עד שהם נעשים עפר. והלידה והבריאה בדיבור ובהבדלה ובנתינת שם, ומכאן שֶמה שאין הפה יכול לדבר, ומה שאין באוזן יכולת לשמוע, אין לגוף בגוף יכולת לברוא. אמר לה, אם אין לי כוח לדבר במעשינו לא תהיה לנו בריאה חדשה, והיה דוחה מעשה האהבה לילה ועוד לילה עד שהיא כל גופה התבהלה, חשבה, איזה בעל זה שודך לי, אינו ממש, אינו מממש מעשה האירוסין והקידושין בינינו. ואחרי שלושה שבועות וארבעה ימים, באמצע הלילה של שבת בחושך, לחש באוזנה אמר לנו הרב, מצווה להעמיד בן זכר ובת נקבה, פרו ורבו אמר, אמר גלגל חוזר עובר בעולם, צר צורות ומפרק צורות, והלילה צר. התעוררה לגופו בשמחה, ואחרי ששתל את גופו בגופה התרחק מנשיקותיה ואמר, לא ברעב ולא בשובע, במתינות.

♥♥♥

והִתבהל כל כך במעשיו באותו הלילה, שלא חזר עליהם חודשיים תמימים. ואז שב ועודד רוחו, והיה חוזר אליה במתינות בכל ערב שבת באמצע הלילה, באשמורת שנייה, והיה מתפלל לפניה ואחריה תפילה מיוחדת שחיבר יחד עם רבו: שָׁמְרֵנִי אֵלִי כְּאִישׁוֹן בַּת-עָיִן, הָצֵל נא בכנפיך הרחמניות על מבטִי שלא אצטרך לראות דבר, הַחדֵר נָא נוצותיך החנונות אל עומק אוזנַי שלא יהיה עלי לשמוע קול, חוּס נא על פי שלא אומר מילה, ולא אתחייב בְּדבר, ולא אשא שמך הקדוש לשווא, עצוֹר נא לבי שלא ארגיש, ואת מחשבותי שלא אדע מרע עד טוב, ואת רגלַי שלא אלך מרחוק ועד קרוב, ובאחרונות נוצותיך אלי, העמֵד נא אוהל מעל ערוותי ברוב טוּבֶךָ, שלא יהיה בי מין מזכר ועד נקבה, שלא אוליד עצמי מחדש גוף אחר בלי זיכרון, לבוש רֶחֶם אֵם או מִתנָאֶה במצוות המילה. והיא היתה שומעת אחריו את בקשתו ונעצבת, מה שידוך שידך לה החכם, למה אין הוא מבקש את אהבתה שכבר מפכה בה, רוצָה לנסות אותו, לראות בו, והוא נותר לה ערוגת בשמים חסומה או פרי גנוז שמור מכל משמר. חשבה בסוף תשים אפר על ראשה, תשמיע זעקה, תאמר אני כאן מול המקום אני שוממה.

♥♥♥

צ'חלה וחזקל / אלמוג בהר
עורך: דרור משעני.
עטיפה: עדה רוטנברג. 261 עמ',
הסדרה לספרות יפה, כתר
צַ'חְלָה וְחֶזְקֵל הוא ספרו הרביעי של אלמוג בֶּהַר (יליד 1978), מן הבולטים בין המשוררים והסופרים הישראלים הצעירים, דוקטורנט לספרות, זוכה פרס ברנשטיין לשירה לשנת 2010 ותחרות הסיפור הקצר של "הארץ". קדמו לו קובץ הסיפורים "אַנַא מִן אַל-יַהוּד" (2008) ושני ספרי שירה, "צמאון בארות" (2008) ו"חוט מושך מן הלשון" (2009).
צילום אלמוג בהר: מוטי קיקיון
צילום בעמוד הבית:
http://www.flickr.com/photos/shineyourhead/1184501327/sizes/z/in/photostream/




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • צ’חלה וחזקל « אלמוג בהר 06/01/2011

    [...] http://saloona.co.il/blog/%D7%A6%D7%97%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%9C [...]

  • תמונה אישית צהלה 07/01/2011

    צ’חלה לגמרי מזכיר לי את אמא שלי. שהיתה מקנטרת אותי הייתה קוראת לי כך:)
    אם רק אספר לה שיצא ספר שזו כותרתו היא עוד תענה לי : אמרתי לכם שאל לכם להתבייש במוצא שלכם…כאילו היתה שומעת אותנו חושבים

  • תמונה אישית צהלה 07/01/2011

    עכשיו אחרי שנרגע בי קול הצחוק מהכותרת המשעשעת, קראתי ובכיתי דמעות. דמעות של אושר מכתיבה כל כך זכה. מדהים כמה שזה נפלא.

בחזרה למעלה