''צבא העם'' בערוץ 10: של מי אתה, צה"ל?

אפשר לשאול של מי הצבא הזה, על מי הוא מגן בעצם, למה לעזאזל אני מממנת רב צבאי, ומי באמת אמר שכל אחד חייב לתרום למדינה רק בחאקי?

04/08/2016
נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS

בקיץ הבא לא אשב על המרפסת, כי אין לי מרפסת וחם רצח, אבל אשב לי במזגן ואדאג לבכורתי, שתעשה אז את צעדיה הראשונים בצבא ההגנה לישראל. אני יודעת, בן לו היה לי, לא הייתי יושבת, לא הייתי ישנה, לא נושמת. אבל למזלי יש לי בנות. זה לא פייר, אבל ככה יצא.

כשאני חושבת על כך שאמא שלי שירתה בצה"ל, זה נראה לי מופרך. המחשבה על כך שחיילים ישראלים הילכו על האדמה לצד הדינוזאורים, היתה  בלתי נתפסת. ככה בדיוק הבנות שלי מסתכלות עלי כשאני מספרת להן על השירות הצבאי שלי. ועכשיו מגיעה תורן. לפחות של הבכורה. כלומר בקיץ הבא. ועד אז, ילדה שלי קטנה, כבר לא יהיה צבא יה, רייט.

כל כך הרבה השתנה מאז שאני שירתתי. אבל שום דבר בתפיסה האוטומטית שקובעת שכולם חייבים להתגייס (חוץ מחרדים, כמובן, ובנות דתיות שלא מעוניינות).  אני רואה אותה שולחת מיילים ללשכת הגיוס, מנווטת את דרכיה הראשונות במסלול החאקי ואומרת מלים כמו מנילה, מלש"ב וקב"א. עדיין מודדים קב"א? אני נזכרת בריח אקליפטוס מהול באבק, במגע של בד דקרון בעור, בעליבות של הדמות שהפכתי להיות בתוך המדים האלה. בסיפור המטופש שסיפרה המ"כית בטירונות על העכבר הניוזילנדי, שמת משעמום, כי כלום לא קורה שם, בניו זילנד, ואיזה כבוד יש לנו לשרת את המולדת. כן מותק, תני לי למות משעמום ולא מהחינגה היומיומית כאן. אבל היא דקלמה את מה שלימדו אותה. מאז עברו מיליון שנים, המ"כית של הבכורה שלי מן הסתם תספר את אותו סיפור עלוב.

שירתתי שנתיים. 365 ימים כפול 2. לא דקה אחת פחות. למדתי שם מקצוע, עיתונות קראו לו, היה לי שירות מרתק, והרווחתי ממנו הרבה.  למדתי מקצוע, מיומנות, וגם ששנתיים זה המון זמן. מה לעשות, הצבא ואני לא נולדנו לאכול מאותו מסטינג. אבל יצאנו יחד תקופה ארוכה, ארוכה מידי, בהן נשפטתי פעם אחת על כומתה חסרה, למדתי להצדיע, אם כי אף פעם לא ידעתי בדיוק למי, וכל עניין ההיררכיה גרם לי לגחך. הסמלים שעל הבגד לא תמיד הלמו את החומר שבין האזניים. ומה לעשות – לנקות אבק מהאוהל באמצע אוגוסט (אוהל!?), לצבוע גזעים או לקרוא לאיזו ילדה בטירונות "המפקדת", זה באמת קצת מגוחך. אבל אסור לצחוק. אין הומור בצבא. וזה גם לא הצחיק אותי. בכיתי. הרגשתי שחטפו אותי למחנה 80. ואל תגידו כור היתוך. אין כור היתוך. זאת אגדה אורבנית, כמו העכבר הניוזילנדי. תשאלו את היושבים בממשלה שעושים הכל כדי שההיתוך לא יושלם לעולם. מפרידים ומושלים.

מאז שהתגייסתי ב-20 באוגוסט ההוא, לפני מיליוני שנים, כשהדינוזאורים בדיוק נכחדו – יש  לי חלומות חוזרים על הגיוס. בכל פעם אני מתגייסת מחדש לטירונות אימהות, ולא עוזרות הטענות שכבר תרמתי במשרד הצבאי, אני עוברת לילות שלמים בשרשרת חיול, ומגלה ששום דבר לא השתנה מאז שגיליתי לראשונה שבלב תל אביב, ממש מאחורי לונדון מיניסטור, מצוי עולם שלם שנתון לשליטת חייזרים. ממש מול מוזיאון תל אביב יש מקום שבו אפשר להעביר לילות לבנים עם תאורת ניאון חיוורת וריח מחליא של סיגריות טיים וקפה שחור (כן, אז כולם עישנו טיים). שם כל החוקים שונים, ואף אחד לא  מדבר על זה. הקריה היא קמט בזמן, והעולם שותק.

לא האמנתי שכשאגדל לא יהיה צבא, אבל קיוויתי שהבנות שלי יהיו מיותרות לצה"ל. היום זה כבר לא סוד שיש יותר מתגייסים ממה שהצבא צריך. צה"ל מפריט יותר ויותר שירותים: תקשורת, מזון , רפואה, מחשוב, תחבורה. להמשיך? זה לא סוד, אבל גם לא בראשו של איזשהו דיון ציבורי. המשמעות היא שלצבא יש יותר מתגייסים ממה שהוא צריך. יותר מידי בנים. יותר מידי בנות. במקרים רבים מדובר בבזבוז זמן וכסף הדדיים. הצבא משקיע כסף במתגייסים שבמקום לעבוד בזמן הזה, ממשיכים לגור אצל ההורים ומרוויחים שמונה מאות שקל לחודש (בתפקידים לא קרביים). אני מכירה אחת ששמרה שנתיים על טנקים שלא יברחו. בחיי. היתה יושבת, אולי עומדת, ושומרת שהטנקים הקשורים בלילה יישארו שם גם בבוקר. מבחינה זאת, "אפס ביחסי אנוש" הנפלא הוא דוקו סוחט דמעות עבור רבים ורבות  מידי.

חיילות צה"ל (צילום: חיים זך, לע"מ)

למה בעצם אנחנו על אוטומט כשמדובר בגיוס לצה"ל? ביותר מששים שנות קיומה ישראל כבר לא מכירה את עצמה במראה, אז למה שהצבא יתנהג כאילו הרגע הקמנו מדינה, המצרים שולחים פדיון לישובי חומה ומגדל והסורים דוהרים אל הכינרת? זה לא הסורים! זה העם, זה ששירת בצבא, שדוהר אל הכינרת ומוציא אותה להורג במו הטינופת שלו. הכל השתנה. גם צה"ל. תשאלו את בוגי יעלון. תשאלו את הרב הצבאי הראשי. תשאלו את הרב לווינשטיין מהמכינה הקדם צבאית בעלי.

סדרת  הכתבות "צבא העם", ששודרה בחדשות 10, שואלת בדיוק את השאלות האלה. אנשים עוד שואלים אוטומטית "מה עשית בצבא"? אבל עדיין לא עוצרים רגע לשאול – למה אנחנו עדיין חייבים ללכת לצבא? למה האופציה לא להיות חייל היא רק דרך ביקור שבועי אצל הקב"ן, סירוב מטעמי מצפון או במקרים של נשים – נישואים או הצהרה על מניעה מטעמים דתיים?

טעמים מצפוניים אני מבינה. הלוואי שהיו לי את הביצים של תאיר קמינר. ה"סרבנית", שהצבא לא ידע לעכל ופלט אותה אחרי מאסר ארוך ולא מידתי עם נו נו נו גורף. סירוב מטעמי מצפון מוסרי בעיני יותר מהשתמטות מטעמי השם. אני לא נגד חובה אזרחית, אני פשוט יודעת שהצבא לא צריך את כל המתגייסים ובוודאי שלא כל המתגייסים יועילו למדינה כחיילים יותר מאשר במסגרת שירות לאומי אחר.

והרי כבר מזמן הפכנו מצבא העם  למשמר המתנחלים ומחרימים אופניים מילדות בנות 8. הכיבוש משחית, לא חשוב כמה פעמים תקראו לנו, השמאלנים שהולכים ונסוגים עם הגב אל הקיר, לפינה קטנה ברוטשילד פינת פייסבוק, בוגדים. הפכנו לעם של אנשים אלימים, שונאי האחר, עם יד עצבנית על ההדק ורצח בעיניים על הכביש. לא בטוחה שמנסחי מגילת העצמאות היו עוברים היום את משפט השדה הציבורי היומיומי ולא מוקעים כלל עם וטוקבק כבוגדים. מדינת ישראל תקיים שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל, דת גזע ומין... הצחקתם את ביבי שנוהר לקלפי על גבי הסתה מקיר לקיר. ...תבטיח חופש דת ומצפון, לשון חינוך ותרבות.  גם כשהיא מעמידה את כספי הציבור – הציבור, הקומיסרית רגב - לתאגיד שידור, ולא תכתיב את תכניו ולא תמנה את עובדיו לפי השתייכותם המפלגתית. מדינת ישראל תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות? כבר מזמן הפסקנו לקיים.

בתקופה שבה המפקדים של אלאור עזריה מאוימים על ידי לוחמי הפלנגות של הצל ודומיו, והעובדה שהוא עומד למשפט מעוררת מחלוקת, לא נורא לעצור רגע ולשאול, של מי הצבא הזה, על מי הוא מגן בעצם, למה לעזאזל אני מממנת רב צבאי, ומי באמת אמר שכל אחד חייב לתרום למדינה רק בחאקי.

בכורתי, כדרכם של אנשים אידיאליסטים בני גילה, טוענת שחשוב שאנשים כמוה ישרתו בצבא. אני טוענת שחשוב לתרום למדינה, אבל לא מוסרי לחייל את כולם. למה אני, שגדלתי בבית חילוני ומקיימת את מצוות הליברליזם וההומניזם כמיטב יכולתי, לא יכולתי לשרת את המדינה באופן אזרחי? קוראים לזה שירות לאומי. והאופציה הזאת לא ניתנת לנערות חילוניות. וגם לא לנערים. לא במקום שירות צבאי. למה בעצם? למה הבנות שלי, שלומדות בבית ספר חילוני לא זכאיות לאופציה השמורה לחברות שלהם מהתיכון הממלכתי דתי  שברחוב המקביל? למה שנת שירות לאומי של בנים לפני צבא, לא מתקזזת עם שנת שירות צבאי? לא בכולם הצבא משקיע קורסים ואימונים. יש הרבה אנשים שעושים בצבא , נו... איך קוראים לזה..  כלום, תמורת כמה, שמונה מאות שקלים בחודש?  לא חבל על הזמן שלהם ועל ההשקעה של צה"ל בהם? לא קיבלתי על זה תשובה במחזור 84', לא אקבל על זה תשובה גם במחזור קיץ 2017.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה