פרשת הצוללות, סיפור עם התחלה גדולה וסוף קטן

זה התחיל בכותרות ענק על שחיתות לכאורה של ראש הממשלה ונראה שזה יסתיים בחשד לעבירות אתיות של עורך דין. צוות היועצים של בנימין נתניהו עשה את זה שוב

22/11/2016
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS

אז מה היה לנו? היו לנו כותרות ענק על שחיתות - כביכול - של ראש הממשלה, ואנחנו מסיימים עם חשד לעבירות בתחום האתיקה של עורך דין לא ממש חשוב.

אלדד יניב ציין שמאז פרצה פרשת הצוללות לאוויר, כינס ראש הממשלה צוות של יועצים ומומחים שיעזרו לו להתמודד עם הסיפור.

במבט מהצד אפשר לומר כמעט בביטחון שהצוות עשה עבודה מעולה. בתחילת הפרשה עמד במרכזה ראש הממשלה. בתחילת הפרשה עלה חשד להתנהגות לא הולמת של בנימין נתניהו עצמו, בתחילת הפרשה נשבה ברשתות החברתיות רוח רעה נגדו. ואילו היום נדמה שהגלגל הסתובב. כרגע נדמה שמי שעומד על המוקד הוא אותו יועץ סתרים, דובר למשברים עמוקים, עורך דין שמנהל תביעות דיבה ומייצג את ראש הממשלה ובני משפחתו בפרשיות שונות בבתי דין לעבודה ובטריבונלים משפטיים ופרה-משפטיים אחרים.

פתאום נראה שספין אסטרטגי וטקטי מאוד הצליח וראש הממשלה והתנהגותו כבר אינם מוקד הפרשה, אלא השאלה אם עורך הדין דיווח או לא דיווח ללקוחותיו על ניגוד אינטרסים - כביכול - שעלול לנבוע מהעובדה שהוא גם מייצג את החברה הגרמנית שמייצרת את הצוללות, ובו זמנית משמש גם איש סודו, יועצו ועורך דינו של ראש הממשלה שאמור להיות הפוסק בשאלה אם וכמה צוללות תרכוש מדינת ישראל מהחברה הגרמנית.

העובדה שאיש עסקים שאיש לא שמע את שמו עד אתמול, הוא הנציג של החברה הגרמנית שמייצרת את הצוללות, אין בה משום טעם לפגם. גם בעובדה שאיש העסקים הזה אמור לגרוף עשרות מיליוני שקלים לכיסו תמורת העסקה הזאת, גם בעובדה זו אין לכאורה שום דבר פסול. אלה כללי המשחק. יש חברה שרוצה למכור צוללות ולהרוויח כסף, ויש איש עסקים שיכול לסייע להם לקדם את העסקה בישראל כדי להרוויח את הכסף הזה. אין כאן שום היבט לא חוקי.

גם העובדה שעורך דין ישראלי מסייע לחברה הגרמנית לקדם את העסקים שלה, גם בזה אין שום דבר פסול.

אבל, עורך הדין אמור היה לעדכן את הלקוח מספר אחת שלו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בעובדה שהוא משמש פרקליט של איש העסקים שהוא נציג החברה הגרמנית בישראל. משום שכל החלטה של לקוח מספר אחת שלו, עלולה או עשויה להשפיע על שורת הרווח של לקוח מספר שתיים שלו. כרגע שם נמצאת הבעיה.

בנימין נתניהו והצוללת אח"י תנין (צילום לע''מ / קובי גדעון)

אבל, מתחת למסך הערפל שנפרש לפנינו, כדאי וראוי שנקדיש רגע לבחון את השאלה הגדולה: שאלת רכש אמצעי הלחימה שאנחנו מצטיידים בהם. תקציב הביטחון הוא כמעט 20 אחוזים מתקציב המדינה - כשישים מיליארד שקלים. זהו סכום עצום. חלק משמעותי ממנו משמש לרכישת ציוד. אבל תקציב הביטחון, ובוודאי השיקולים שמנחים את הדרגים המקצועיים מה ואיפה וכמה לרכוש - אינם גלויים לעיני הציבור, הם אפילו אינם גלויים לעיני המחוקקים שאמורים לפקח על התקציב הזה. ומאחורי מסך ברזל כל כך עבה מתרחשים כל מיני דברים, שעין הציבור אינה שוזפת אותם. אין בכך משום האשמה שכל העסקאות שנעשות מאחורי חסיון הסודיות הזה הן לא כשרות. אבל יש בעיה מובנית בכך שהציבור בכלל, ומי שאמור לפקח מטעם הציבור על ההוצאות הציבוריות האלה, אין לו יד ורגל במערכת השיקולים ובחלופות שעומדות על הפרק.

ולכן השאלה של הצוללות היא שאלה גדולה ברמה המהותית: האם ישראל צריכה צי צוללות גדולֹ? כמה צוללות צריך לכלול הצי הזה? מה החלופות לצי צוללות גדול? האם ניתן לקבל מענה לאיומים גם באמצעים אחרים, אולי פחות יקרים?

מה משקל חוות הדעת של הצבא בהחלטות האלה? מה משקל דעתו של ראש הממשלה בהחלטות האלה? ובהיות כל השיקולים האלה נסתרים מן העין, עד כמה אנחנו יכולים בכלל להעביר ביקורת, לחוות את דעתנו, או להציע חלופות.

אז זוהי השאלה הגדולה שצריכה להיות מונחת על השולחן ובה צריך לדון. כי אנחנו מקבלים כנתון את העובדה שהצבא שוקל את השיקולים, מציע את ההצעות, ההצעות מובאות למקבלי ההחלטות, יכולתם לבחון את החלופות היא מוגבלת משום שלא כל התמונה מונחת לפניהם וגם משום שיש יראה מובנית של אנשים שלא היו פעם גנרלים מפני אנשים במדים. וכך אנחנו בעצם לא יודעים מה הצבא רוכש, כמה זה עולה לנו ומה אפשר היה לעשות אחרת.

האם יש צורך בצי של צוללות? (צילום: דובר צה"ל)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה