פרשת אורי שגיא: הביטחון לא תמיד מעל הכל

שלי יחימוביץ' בחרה לא להסתכן וויתרה של שירותיו של גבר שכתם אפשרי מתנוסס על עברו. היא בחרה בנו, הנשים. אלינור דוידוב חושבת שמדובר בסטנדרטים חדשים בזירה הפוליטית

09/11/2012
אלינור דוידוב קבלו עדכונים מאלינור
  • RSS

שלשום התבשרנו על פרישתו של אורי שגיא מרשימת העבודה. הסיבה נותרה עלומה למשך כמה שעות, אך משנחשפה, ובהנחה והיא נכונה, נעשה אולי צעד קטן וראשון בישראל לקראת פוליטיקה חדשה. הישג נוסף עשוי להירשם לטובת האישה המובילה את מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'.

גילוי נאות: איני נמנית על מצביעי מפלגת העבודה, והפוסט הנוכחי לא נועד לגרום לכם להפוך להיות כאלה, אלא לגרום לכם לדרוש מהנציגים שלכם בכנסת את אותם הסטנדרטים שמציבה יחימוביץ' בשדה הפוליטי המלוכלך מטבעו.

כנראה שלא נוכל לדעת לעולם האם אורי שגיא אכן הטריד מינית את המתלוננת האלמונית לפני שנים רבות, על אף שהבוקר נודע שאישה נוספת טענה כי הוא הטריד אותה. הרשימה הזו אינה נוקטת כל עמדה כלפי המקרה הפרטי של שגיא, ודאי כל עוד לא הוגשה נגדו תלונה, או כל עוד הוא לא הורשע בבית המשפט. נכון לעכשיו, אין לדעת האם יש אמת בתלונה האלמונית שהובאה בפני יחימוביץ' ואני לא יודעת בוודאות אם יחימוביץ' אכן ביקשה משגיא להסיר את מועמדותו, כפי שפורסם, או שהוא קיבל את ההחלטה על דעת עצמו, אבל הפרשיה כפי שנחשפה עד כה עשויה ללמד אותנו מעט על התנהלות פוליטית חדשה במחוזותינו.

כל אישה צריכה גנרל

גם בשנת 2012 מנסים ראשי הרשימות, גדולות כקטנות, להתהדר בגנרלים ואנשי צבא יפי בלורית ותואר, כאילו לא למדנו על בשרנו כי הניסיון הצבאי לא מביא איתו יתרונות מוכחים אל בית הנבחרים או אל הממשלה. יחימוביץ' ביקשה להציב קרוב אליה ברשימה גנרל עטור ניסיון, לא רק במובן הצבאי הצר: שגיא, בין שאר תפקידיו, היה חלק מצוות המשא ומתן עם סוריה, גם בתחילת שנות ה-90 וגם בסופן, בפעם הראשונה כחלק מתפקידו בתור ראש אמ"ן, ובפעם השנייה כבר ללא מדים לבקשת ראש הממשלה דאז, אהוד ברק.

יחימוביץ' לא יכלה לבקש לעצמה יותר מאשר איש כמו שגיא: מושבניק, שימלא את משבצת בן המושבים (לאחר שמיגרה ביד חזקה את תופעת השריונים הבזויה), איש צבא כאמור, ובעל דעות מדיניות מתונות ושקולות. שגיא יכול היה להיות הגבר לצדה, מי שנוכחותו תאפשר לבוחרים החוששים להרגיע את הפחד מפני העיתונאית לשעבר, כביכול חסרת הניסיון בשדה הפוליטי, שתיאלץ לנווט לבדה במרחב פוליטי, כלכלי, מדיני וצבאי לא פשוט כמו מדינת ישראל.

רגע לפני סגירת הרשימה של מפלגת העבודה, דקה לפני הפריימריז, הודיע האלוף במיל' שגיא על פרישתו מהרשימה. ייתכן ונגלה בימים הקרובים כי מניעים פוליטיים פנימיים גרמו לפרישתו, ייתכן והיה מי שרצה ברעתו. אבל אם כל אלו אינם נכונים, הרי שהצעד של יחימוביץ' לבקש משגיא להסיר עצמו מן הרשימה בגלל עדות שהגיעה אליה על הטרדה מינית לפני עשרות שנים ראויה לציון.

בחרה בנו, הנשים

אין צורך למנות ולהזכיר לקוראים את העבריינים המורשעים שממשיכים לתפקד בפוליטיקה הישראלית, מיותר גם לציין את אלו שהואשמו והוענשו, או עדיין מרצים עונשם לאחר שנים של הטרדות. לא חייבים גם לשוב ולדבר בחוסר המעש נוכח מדיניות ה"אל תגלה", או קשר השתיקה סביב גברים שמטרידים דרך קבע ועדיין ממלאים תפקידים רבי חשיבות בציבוריות הישראלית.

יחימוביץ' בחרה באפשרות הבעייתית מבחינתה, היא לקחה את הסיכון. נכון, לפוליטיקאים שמורה הפריבילגיה לצאת בהצהרות מפוצצות, ויום אחרי כן לשנות דעתם ולעשות את ההפך המוחלט, אבל צעד כמו זה, הסרה מרשימה שנסגרת בכל רגע, הינו צעד בלתי הפיך, ועשויה להיות לו השפעה על הפופולריות של המפלגה כולה, ברגע האמת, יום הבוחר.

כללי ההתיישנות על עבירות מין בישראל קובעים כי לסבל של קורבנות התקיפה יש תאריך תפוגה. המציאות מוכיחה את ההפך. התלונה שככל הנראה הובאה בפני יחימוביץ', על עבירת מין שנעשתה לכאורה על ידי שגיא, מתייחסת למקרה שקרה בעבר הרחוק, לפני עשרות שנים. ניתן היה להתעלם מן המתלוננת, או לחליפין לדרוש ממנה להגיש תלונה ולגרוף את ההון הפוליטי על האבירות שבמעשה. יחימוביץ' בחרה לשוחח עם שגיא, בלי להכפיש את שמו בצורה יוצאת דופן (אם כי ייתכן מאד שהיא זו שהדליפה את הידיעה לכלי התקשורת) ולבקש ממנו להסיר את התמודדותו. היא בחרה לא להסתכן בהצבת גבר שכתם אפשרי מתנוסס על עברו במפלגה שלה. היא בחרה בנו, הנשים, תוך שהיא מסתכנת בכך שתצטייר, שוב, כפמיניסטית רודפת ונוקמת, כאישה קטנונית, כלוחמת צדק מיותרת. על כך נתונה לה תודתי.

* אין בכתוב משום קביעת עובדות כלשהן לגבי מהימנות הטענות נגד אורי שגיא ככל שהן אכן קיימות. המאמר שלפניכם הוא מאמר דעה בלבד




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה