פרשת אונס הקשישה: איפה המשטרה?

איך ייתכן שקשישה נאנסת לאור יום במשך שעות מבלי שאיש שומע? ואיך ייתכן ששבוע לאחר מכן משוסף גרונה של צעירה על-ידי בעלה? כי הנשים הללו – כנשים רבות אחרות בדרום תל אביב - פשוט אינן מענייינות את כוחות הביטחון באיזור. וגם לא באמת את מיכאל בן ארי

01/01/2013
נועה קאופמן קבלו עדכונים מנועה
  • RSS

מתוך הבלוג של noaka. הכותבת היא רכזת זכויות פליטים ומבקשי מקלט ב"קו לעובד"

כל מי שמסתובב מדי פעם באיזור התחנה המרכזית יודע שכוחות ביטחון לא חסרים כאן. כמעט בכל רגע נתון ניתן לראות בלשים שעוצרים נרקומנים ברחוב ומחפשים סמים על גופם, יחידות של מג"ב ושוטרים מהתחנה הסמוכה בגן הקווקזים מגיעים לבתי העסק של הפליטים בשעה 22:00 ודורשים מהם לסגור את המקום- מי במילים ומי על-ידי אלות וגז מדמיע. ולעיתים רבות גם פקחים של משרד הפנים מסתובבים כאן ועוצרים כל מי שנראה חשוד כלא יהודי ובודקים את מסמכיו.

אם כך איך ייתכן שבמצב כזה, קשישה נאנסת לאור יום במשך שעות מבלי שאיש שומע? ואיך ייתכן ששבוע לאחר מכן משוסף גרונה של צעירה על-ידי בעלה והיא נותרת להתבוסס בדמה שעות ארוכות? האמת היא, שהנשים הללו – כנשים רבות אחרות באיזור – פשוט אינן מענייינות את כוחות הביטחון באיזור. כולם יודעים בדיוק איזה עסק הוא בר בלי רשיון, ואיזה עסק מסתיר מאחורי דלתותיו נשים שמוכרות את גופן כל היום. כולם יודעים באילו רחובות ניתן למצוא זונות שעומדות וממתינות ללקוחות, כאשר כמה צעדים מאחוריהן יושב הסרסור ומחכה לחלקו בעיסקה.

המצולמת לא קשורה לכתבה. התחנה המרכזית הישנה, תל אביב יוני 2012, צילום: ציפי מנשה

את הנרקומנים קל לעצור ולהטריד אותם בחיפוש גופני, אבל למה הדילרים ממשיכים להסתובב באין מפריע בפינת הר-ציון וברחוב פין? ואפילו אם היינו חושבות שאין לצפות מהשוטרים להגדיל ראש וללכת למקומות אליהם לא אמרו להם ללכת - האם איש לא חשב שאותה קשישה בת 83 לא צריכה לגור ליד ערימות של זבל, מהן נכנסים ויוצאים עכברושים ענקיים ללא מפריע? האם יש עוד מקום בתל-אביב בו הרחובות נראים כך?

ומדוע הרחובות הללו אינם מוארים בזרקורים, כדי שהנשים והילדים שמתגוררים שם יוכלו להגיע הביתה באין מפריע גם לאחר רדת החשיכה, ולא להפוך לאסירים בביתם?

דרום תל-אביב הוא איזור מיוחד בעיני, שונה מאוד מחלקים אחרים בעיר. יש משהו מרענן במפגש עם אנשים שונים ממקומות שונים וסיפורים שונים, בהליכה ברחוב כשמסביב עוטפים אותך ריחות מאכלים מכל העולם המאכלים, או מפגש עם המוני משתתפים בחתונה הצועדים ברחובות. אולם מאחורי היופי הזה, נמצאים גם פושעים, ואולי חשוב מכך- קורבנות. קורבנות אשר מופקרים כבר שנים לגחמותיהם של הדילרים, הסרסורים, האנסים והרוצחים אשר ממשיכים בשלהם גם כשיחידות שלמות של משטרה וצבא נמצאות מרחק יריקה מהם.

והיום תגיע עוד קבוצה לגזור קופון מהפקרות הנשים בדרום תל-אביב, מפלגתם של בן-ארי ואריה אלדד שמגיעים בכל פעם שכהה עור חשוד בפשע - פעם מעבירים קורסים להגנה עצמית תוך שהם מעצימים את הפחד והשנאה לזר, ופעם מציתים פוגרום של ממש בשכונה. ביטחון הנשים מעניין את אותם מסיתים כקליפת השום. הרי הנשים ממשיכות להסחר ברחובות לעיני כל והטרדות ותקיפות מיניות הן דבר שבשגרה באיזורים אלו (ובכל מקום, למען האמת). אני אינני מוכנה שהביטחון שהחברה אינה מעניקה לי כאישה, ישמש ככלי בידי גזענים שיסחרו בו תמורת מנדטים בבחירות הקרובות.

אנו צריכות לקום ולהגן על עצמינו - נשים מכל הארץ, עם או בלי מעמד בישראל, בעלות כל צבע עור. אם העירייה לא תעשה זאת, אם המשטרה לא תעשה זאת, אם המדינה לא תעשה זאת- נעשה זאת בעצמנו, ולא על חשבונן של אוכלוסיות אחרות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה