פרינסס: משחקי אור וחושך

טלי שלום עזר, שסרטה החדש עוסק בפדופיליה ובמין בתוך המשפחה, הצליחה לקחת נושא מטלטל ולטפל בו באופן מדויק, עדין ורך, כמו שרק אישה יכולה

22/03/2015
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

פרינסס. צילום: יח"צ

"פרינסס", סרטה החדש של הבמאית טלי שלום עזר, הוא סרט שיכל בקלות ליפול לקלישאות. הסרט, שעוסק בפדופיליה ומין בתוך המשפחה, מזמין מעצם העיסוק בנושאים אלו רתיעה מסויימת. אך בעוד אנשים מהססים אם ללכת לראות או אם בכלל להיחשף או להזדעזע, אני פגשתי את הקסם הקולנועי: נושא מטלטל שמטופל באופן מדויק, עדין ורך באופן שרק אישה יכולה לדייק ובתוך התרחשויות שרק אישה יכולה להבין ולבטא.

הסרט מספר את סיפורה של אדר בת ה-12 (שירה האס, שגילה האמתי בזמן הסרט הוא 17 וכיום היא בת 19) שלומדת בבית ספר למחוננים וחווה הטרדה מינית מצד מיכאל (אורי פפר), בן הזוג של אמה החד הורית (קרן מור) שאף מתגורר איתן בבית.

מבעד לעדשת המצלמה אנו מתוודעים לעולם של רגש פיוטי פנימי ועמוק של נערה מתבגרת שמגלה את זהותה המינית ועולמה גובל בתעתועי דמיון, כאשר בשלב מסוים זהותה מתפצלת ונחלקת בינה לבין נער העונה לשם אלן (אדר זוהר הנץ) הדומה לה בדיוק מדהים.

הסרט משלב מקוריות ותעוזה בסרגל רצף הנע בין הריאליזם והסוריאליזם בתוך העיסוק במיניות, פדופיליה וניצול מיני. אך מעבר לכך, במרכזו לפני הכל ניצבת מערכת יחסים נשים טעונה המהווה השתקפות לקשר שבין אם לבתה.

כולנו כילדות צפינו באימהותינו הנשים שהיו אז צעירות ויפות. כולנו השווינו את המיניות שלנו לשלהן. כולנו בתמימות לא רצינו להיות כמותן, לא חשבנו שנהיה שם ולא דמיינו שיום אחד נהפוך גם אנחנו לנשים עם חולשות. היום אנו חוות זאת מול הילדות שלנו שתופסות אותנו על חם דווקא שם.

פרינסס. צילום: יח"צ

הסיפור, באמצעות משחקי אור וחושך, ערבוב בין דמויות, ארוטיקה וכינויי חיבה אגדתיים כמו "נסיך", מלהטט בין מציאות לאשליה. הצופה כאילו שבוי בחלום. הדמויות רוב הזמן ישנות. האם והבת חושפות מערכת טעונה של נשיות ומיניות כשבמרכזה גבר אחד - המאהב ובן הזוג של אמא והאנס המאיים של בתה. במהלך הצפייה צפה תחושה מטרידה ביחס לאם ומאוד קשה להבין את הבחירות שלה כדמות, שמצד אחד עוסקת במקצוע רציונלי כמו רפואה - מקצוע שבמהותו הדאגה לאחר - ומצד שני נוהגת בקלילות דעת ועיוורת לחלוטין לניצול המיני ולתהליכים הנפשיים הקשים שעוברת בתה.

התסריט מטפל בנושא בעדינות ואסתטיקה נדירה שרק אישה יכולה לבטא, וכתוצאה מזה גם מהסצנות המורכבות והרגישות ביותר קשה להזדעזע. היצירה מטפלת בהתרחשויות המיניות בטכניקה כוריאוגראפית של משחקי ילדות והתבגרות שהארוטיקה בתוכה והגבול בין תעתועי הדמיון למציאות היא פרשנות שהצופה משלים.

המשחק בסרט מדויק ואמין. אובדן הנעורים, אי הוודאות והתום מפציעים לנו דרך הדמויות ומצליחות לרגש. ההשתקפות של הילד בילדה הגיבורה וכניסתו לחייה עם התחלת ההטרדה מצד בן הזוג של אמה, מצליחות לתעתע בנו כצופים.

באחת הסצנות ניצבת אדר על גג בניין נטוש. זו סצנה של בדידות וייאוש נעורים שמזכירה סצנת התאבדות. אבל היא כדמות בוחרת בחיים ואותה בחירה מפגישה אותה עם הנער בן דמותה. המפגש הוא התחלת הגאולה הפנימית שהיא תצטרך לעבור עד למקום שבו תוכל לכנות את התוקף "סוטה" ולעצור אותה ואת אמה "זונה" כדי שתבין סופסוף את עומק הכאב ממנו היא בורחת.

לסיכום, אם חששתי מהסרט בגלל סצנות התקיפה המינית הרי שהסצנות עצמן מבוטאות בטכניקות כוראוגראפיות ומשחקיות שאינן פולשניות, פוגעניות או חושפניות מדי ועל זה ראויה שלום עזר להערכה רבה ואולי כאן גם על הדרך מתחדדת זהותה כבמאית אישה.


הטריילר של הסרט

מבחן מרלנה: עובר++

כוכבים: 5




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה