פרידה מרונית מטלון: ''היה לה קול פמיניסטי וקשוב לפער המעמדות''

באחד הערבים אירחתי את הסופרת רונית מטלון. אני לא אשכח את העדינות שבה השיבה לי בטלפון ובאימיילים, את הצניעות והנועם. היא הגיעה אליי ביום חורף, עם צעיף אדמדם ונעלי סירה אדומות שכישפו אותי

29/12/2017
יעל שכנאי קבלו עדכונים מיעל
  • RSS

רונית מטלון שהלכה בלילה שעבר לעולמה, שעות ספורות לאחר שקיבלה את פרס ברנר לשנת 2017, בו זכתה על ספרה האחרון "והכלה סגרה את הדלת", הייתה בעיניי אישה שהיא עולם. עולם ספרותי בפני עצמו. מרגע שהתגלתה ככותבת, לצד היותה אשת ספרות באקדמיה ובתפקידה האחרון כראש התוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית באונ' חיפה, בעלת תואר פרופסור, היה ברור שמדובר בכותבת מקורית הנאמנה לקול הייחודי שלה שקשה היה לראות בו דמיון לקולות ספרותיים אחרים. מה שייחד את מטלון בכתיבתה, באופן שאני חוויתי אותו, היה היכולות להעמיד שורה של דמויות בתוך סיפור צבעוני ולהטיל אותם תמיד לתוך מארג חברתי, פוליטי, רב-תרבותי, רב-ניגודים, ובתוך כך להתחקות אחר מה שקורה להם. ספריה תמיד ערבבו מציאות עם בדיה, ביוגרפיה עם דמיון, ומעניין היה  לראות כיצד היא  מצליחה לתעתע בקורא שלא יכול לדעת אם הדמיון – מציאות הוא או שמא המציאות בדויה.

מטלון בעיניי תמיד הייתה סופרת שֶקולהּ היה קול חברתי, פמיניסטי, קשוב למצוקות חברתיות ולפער המעמדות. גיבוריה נגעו תמיד בבחירה שהם צריכים לעשות. האם להיטמע בקולו של הרוב? או להיבדל ולשמור על הייחודיות והאינדיבידואליזם של הפרט על פי מגדר או שיוך עדתי. הדמויות שלה תמיד מורכבות בכך שניתן לזהות בהן את מידת יכולתן לשלם את המחיר על איפוק או הבלגה, על התפרצות וזעם, על עמידה על עקרונותיהן. זהו מחיר שלא כל אחד רואה עצמו כיכול לשלם עבור קולו וחירותו אבל מטלון תמיד תעלה את השאלות האלה למחשבה ביצירותיה ולא תהסס להרים מראה אכזרית לעיני הקורא.

רונית מטלון מסך

לפני כמה שנים נהגתי לארח בביתי ערבי סלון ספרותי עם סופרים וסופרות. באחד הערבים אירחתי את רונית מטלון. אני לא אשכח את העדינות שבה השיבה לי בטלפון ובאימיילים, את הצניעות והנועם. היא הגיעה אליי ביום חורף, עם צעיף אדמדם ונעלי סירה אדומות שכישפו אותי. היא נראתה כמו ילדה שסיימה את שיעור הבלט ויצאה החוצה כשרגליה עדיין נתונות בתוך נעלי הריקוד האדומות. בדיוק כמו של דורותי מהקוסם מארץ עוץ. היא הגיעה מוקדם, לפני כולם, וסיפרה שחיכתה קצת למטה כי לא רצתה להעיק ולעלות בזמן שמסדרים את הכיסאות ומארגנים את הכול אבל בסוף החליטה לעלות בכל זאת ואני גערתי בה בחיוך שאין לה מה להרגיש לא נוח וחבל שחיכתה בקור, וכל העת עיניי היו נעוצות בעיניה ובסיכה המנצנצת בשערה ובנעליה האדומות. כשכולם הגיעו, היא החלה לדבר והס הושלך. קולה היה רך ושקט ואנשים שמרו על האזנה כרויה כדי להצליח לשמוע כל מילה שנלחשה מפיה. היא ריתקה את הסובבים והמפגש התארך מעבר למצופה.

כמו כל חוקי המרפי שבעולם, חיטטתי במחשב היום כדי למצוא את התמונה שלה מהערב ההוא ומסתבר שהיא לא עברה מהמחשב הישן לחדש, כמו עוד כמה קבצים שאנשים נוטים לאבד לעולמים כשהם מחליפים את המחשבים שלהם, אבל הזיכרון שלי מהערב ההוא חי כאילו היה זה היום.

רונית מטלון בחוץ מסך

לפני כשנה וחצי נתקלתי בסיפור "אח קטן" של מטלון, מאחר שהיצירה המופלאה נכנסה לתוכנית לימודי הספרות לבגרות בבתי הספר. בני, שהיה אז תלמיד י"ב, למד את הסיפור ואני, שהתעניינתי ביצירות הנלמדות, קראתי אותו לראשונה, אף שפורסם כבר בקובץ הסיפורים של מטלון מתחילת שנות התשעים, בספרה "זרים בבית". "אח קטן" נכתב בהשראת סיפור אמיתי שארע בכפר שלם בשנת 1982, אז נהרג שמעון יהושע ז"ל מיריות שוטר כשניסה למנוע את הריסת ביתו.

בסיפור יש את תמצית הנושאים שמטלון עוסקת בהם בספריה: מצב בני עדות המזרח, קיפוח, עוולות חברתיות, מעמדות חברתיים, משכילים מול בורים, נשים חסרות השכלה וחסרות סיכוי להגיע למקומות של נשים חזקות, בעלות השכלה ומעמד, כוחניות, משפחה חד הורית, ועוד. "אח קטן" הוא סיפור ההתבגרות של ניסו הנער, שעֵד לירי באחיו כשבא להגן על בנייה לא חוקית שנבנתה צמוד לביתם. הסיפור הוא על התמודדות עם אבל ועל סטריאוטיפים של דעות קדומות. מטלון, כמי שגדלה בגני תקווה לאב שהיה פעיל חברתי למען זכויות בני עדות המזרח ומיקם את מרכז פעילותו בשכונות מצוקה, עסקה רבות בכתיבתה בתהליך בניית הזהות של בני עדות המזרח בישראל ומעמדה של האישה בחברה הזו וגם בחברה הישראלית בכלל. בעיניי, תרמה רבות דרך ספריה להענקת זוויות ראייה נוספות בנושאים אלה, אצל קוראיה.  קראתי את רובם וקל להתרשם מקולה שהלך והשתבח מספר לספר. ללא ספק אחד מהקולות הנשיים הספרותיים החשובים בישראל מתחילת שנות השמונים. קולה נדם. לא יישמע יותר קול צעדיה.

 ** הכותבת, יעל שכנאי, היא מו"ל הוצאת "רימונים", סופרת ועורכת.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה