פרידה מעינת

"בשנייה אחת הכל התהפך והפך לחלום בלהות שכולנו מנסים להתעורר ממנו כבר כמה ימים". גילי קצנלנבוגן מספיד וכואב

09/08/2011
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» כמה כאב ואהבה נמהלים בקוקטייל המר הזה שקיבלנו. קצנלנבוגן

עינתי אהובה שלנו,

אין לי אפילו את ההתחלה של המכתב הזה אלייך ואולי אלה המילים היחידות שאיתן אתחיל, עם זה שאין לי מילים כרגע. את מה שקרה לא ניתן לתקן ולשנות. ככה זה בחיים כשקורה אסון כזה.

אני רק יכול לכתוב לך ילדה אהובה שלנו, מה קורה כאן כרגע, בימים האחרונים אחרי התאונה האיומה בהודו וזה לא נתפש, פשוט לא נתפש שאת כבר לא כאן עם כולם. אם רק היית רואה כמה חברים וכמה בלאגן יש כאן סביב מה שקרה לך, לבטח היית באה ועושה לנו כאן קצת סדר ומפזרת את ההתקהלות הזו.

אם רק היית רואה כמה כאב ואהבה נמהלים בקוקטייל המר הזה שקיבלנו, היית מסמיקה, כי לא היית מאמינה. כולם חוזרים ואומרים איזו ילדה – בחורה מדהימה את. כי את באמת-באמת מדהימה. נתת כל כך הרבה בחייך הקצרים לכל כך הרבה אנשים. בכל אחד מהם נגעת את הנגיעה המיוחדת הזו שלך. הם מספרים על הסבלנות שהיתה בך לשמוע, לעזור, ללטף ולהנות עם כולם. כל אחד שמגיע לכאן מספר מה אמרת, ומה למד ממך וכמה העריצו אותך. פשוט העריצו אותך עינתוש. כל אחד כאן לוקח ממך פיסת אהבה, טוב וזכרון שהופך לגעגוע כזה גדול.

אני שומע היום סיפורים שלא ידעתי עלייך, על צדדים כל-כך יפים שגיליתי אחרי מותך. לאט לאט נבנה לי כאן פאזל ענקי של בן אדם מאד-מאד אהוב ומיוחד, עם כל כך הרבה אחריות ורצינות. מילאת את החיים שלך בידע, העשרת את עצמך בהרבה תחומים, אהבת אנשים, מסעות, הרפתקאות וטיולים. מלימודי יפנית ללימודים בהודו במסגרת התיכון  ועד לימודי הרפואה בהונגריה, תמיד הצטיינת בכל מקום. כולה בת 28 ואני מוריד בפנייך את הכובע, כי זה באמת מדהים.

ילדת טבע אחת. כמה אהבת לטייל כמה. אבל הטבע הזה, הכל כך יפה, במקום הכל כך קסום בו צללת למותך יכול להיות כל כך אכזר. בשנייה אחת הכל התהפך והפך לחלום בלהות שכולנו מנסים להתעורר ממנו כבר כמה ימים. אני עוצם את העיניים והתמונות רצות כמו בסרט. כל הזמן רצות תמונות.

זה פשוט לא פייר באמת שזה לא פייר שזה קרה לך ככה פתאום, עוד בלי שהספקת להשלים את כל מה שחלמת עליו.
..

....

סבא אביגדור סיפר שהבאת לו חפיסת שוקולד לפני חודש בדיוק כשבאת לבקר אותם. ביום שקרה לך מה שקרה, הוא אכל את הריבוע האחרון בחפיסה וטעם ממך את הטעם המתוק. ממש במקרה באותו היום סיים את החפיסה. אבא הספיד אותך כל כך יפה ובכזו עדינות וצניעות, ודאג לומר שאם זה היה תלוי בך, לבטח היית מבקשת בלי הספדים, כי את צנועה ותמיד עשית כל כך הרבה וכל כך-כל כך בשקט.

ואיזה אחים יש לך, איך הם שומרים על אמא ואבא עכשיו, כמה הם שם בשבילם כרגע ואחד בשביל השני, אחים אמיתיים, מלוכדים ואוהבים. היית גאה לראות אותם עכשיו, מחזירים את כל מה שהם קיבלו ומקבלים מההורים המופלאים האלה שקיבלתם וממך. כל כך לא מגיע למשפחה הזו שהיתה כל כך שלמה לאבד חלק כזה גדול.

אמא ואבא כואבים עמוקות, כל אחד בדרכו, וסבא אביגדור וסבתא פנינה וסבתא ויולה חלשים כרגע. ביקשנו מהם שלא יבואו ללוויה שלך כי הם באמת כבר לא יכולים להכיל את הכאב העצום הזה. אני בטוח שגם את היית מייעצת לנו שלא יבואו להתעמת עם הכאב הענק.

החיוך

העיניים החכמות, הכחולות והצלולות והחיוך הנצחי והמלא הזה שלך ניבטים אלינו מכל התמונות עכשיו. כמה יופי וחיים יש בתמונות האלה. בכל תמונה את מחייכת אלינו עכשיו ואם לא מחייכת אז קוראת ספר ולומדת או חוקרת משהו.
...

 אהבה

אמא שלך אמרה לי אתמול, שבדרך כלל מבקשים מהמתים סליחה על כל מיני דברים. "אני חושבת על זה ומסתכלת לאחור", אמרה אמא, "אין לי על מה לבקש סליחה, באמת על כלום, פשוט על כלום. כי הייתי שם בשבילה תמיד, וקיבלתי ממנה כל כך הרבה ונתתי לה את עצמי תמיד. אני רק יכולה לומר לה תודה על כל הרגעים האלה. כאלה חברות טובות היינו".

ובאמת, איזה חברות טובות הייתן את ואמא. כמה טיילתן ונהנתן אחת מהשנייה, ועכשיו זה נגמר.

אם היית יודעת באיזו אהבה אבא מדבר עלייך וכמה בא לו לחבק אותך עוד ועוד ועוד. אם היית רואה אותו עכשיו, למרות הכל, מתקתק כאן את כל העיניינים בכזו שליטה ובכזה סדר, היית מאד גאה בו. עינתוש כמה אהבה נשפכת עלייך מכל עבר. את, שכל כך היית צנועה, באמת שלא היית מאמינה.

כמשפחה שחטפה כבר פעם אחת את הבומבה האיומה הזו, כשאחות שלנו נהרגה בתאונה, נמשיך את מה שאת היית הכי רוצה שיקרה בעולם. נמשיך לחיות ולהנות אחד מהשני ולחבק וללטף ולאהוב ולשמוח. למרות שהותרת כאן חתיכת בור עצום שלא יתמלא אף פעם. בנשמה של כולנו.

הציפור

בבוקר יום הלוויה, נכנסה ציפור לביתך והתיישבה לה בסלון. ואבא שלך ניגש אליה והיא לא ברחה הציפור. נתנה לו להרים אותה בכפות ידיו. הוא הביט עליה והוציא אותה לחצר, ואז היא עפה ונעלמה. הציפור הקטנה.

יכול להיות שהיה בציפור המפתיעה הזאת חלק ממך? אולי זה היה סימן? אני אישית מאמין שכן, שאין מקריות בחיים, ומנסה לקוות שאת חיה בתוך ציפור עכשיו, ממשיכה לעוף, להנות מהנופים ולהגשים כל מיני חלומות חדשים. אני רק יכול לקנא בציפור הזו או בכל מי שהנשמה שלך חיה בתוכו.

 עינתוש בובה אחת, את היית שושבינה בחתונה שלי וליווית אותי בהרבה מקומות בחיים. גם כשהיית ילדה קטנה. אפילו שבשנים האחרונות בילית בעיקר בחו"ל, תמיד כשנפגשנו היה חיבוק וצחקת עם הצחוק המלא והמלאכי הזה שלך. אחיינית חכמה, אחראית, טובת לב ומוכשרת. אני אזכור אותך תמיד כמי שדאגה במסירות שלמה. לכן רצית גם לעסוק בזה ולרפא חלק מהעולם הזה שאהבת ולהחזיר לו.

.

עינת תבורי בתמונה שצולמה דקות אחדות לפני מותה

הלוואי והיית כאן איתנו עכשיו עינתי אהובה שלנו, ילדת עולם שכמותך, אנחנו כל כך מתגעגים וכואבים את לכתך. את בן אדם מופלא, מוצלח ומיוחד.

מלאכית שכולה טוב, עלתה לשמיים במקום שיקרה ההיפך - שהשמיים ירדו אליה יקודו לה קידה על כל מה שנתנה ועל האור הרב שפיזרה על כולם.

את תשארי בליבנו תמיד תמיד.

נמשיך להתגעגע אלייך ולאהוב אותך. תמיד!

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Ella Gofman 09/08/2011

    הי גיל!
    מנסיון מר של לפני עשור אני יודעת שאין מילה או משפט שינחמו אותך,אולי רק יחזקו לדקה שתיים.
    עברתי אותה חוויה טראומתי אותו מקרה אסוציאטיבי רק הלוקיישן שונה.
    ההלם המועקה וידעה אם כי חוסר ההבנה שהיא כבר לא תחזור לחייך,לטייל לאהוב וכ’ו…אחי האהוב היה צעיר מעינת סה”כ בשנתיים במותו וכמוה אהב וטייל המזרח בהודו,נפל,תחלד והאזור.
    אני אמנע מלומר לך כמו שאמרו לי לפני עשור “שהזמן יעשה את שלו והחיים ממשיכים”
    כן החיים אומנם ממשיכים השאלה מה טיסם או איכותם ולא אל תאמין להם הזמן לחלוטין לא עושה את שלו הוא רק מזכיר יותר כואב יותר הגעגועים רבים ואינטנסיביים יותר,הכל משתנה
    הבטן מתהפכת כמו החיים כל יום מחדש.
    אז כמו שהבנת אני לא מאמינה במילות ניחומים כי הן לא….
    רק תהיו חזקים ותמשיכו להזכיר אותה הכל מקו ודרך אפשרית.
    תנחומיי
    אלה.

  • תמונה אישית debby 09/08/2011

    וואו. אין לי מילים. שלא תדע צער…

בחזרה למעלה