פראות, מיניות ואהבה

הכל סוער אצל שרון אייל, הרגשות, המיניות, השיגעון והאהבה. בשנה הבאה היא רוצה קמטים מחיוכים ולא מעצב

03/10/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» נעמי אלון קבלו עדכונים מנעמי
  • RSS

» 10 מחוות מנצחות ליום אהבה

וולנטיינ׳ס הוא הזדמנות מצויינת להקדיש תשומת לב ליום אחד לאהבה ולזוגיות. 10 מחוות אהבה מנצחות

carmitas, 11/02/2016
שרון אייל, רקדנית
>> שרון אייל, רקדנית, צילום: איל נבו

שרון אייל

רקדנית וכוריאוגרפית

בת 40, בזוגיות עם גיא בכר, מוזיקאי מפיק מסיבות ואוצר אירועי אמנות מחתרתיים, אם לשניים נועה וצ'רלי,  בוגרת לימודי מחול באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים

הכל סוער אצל שרון אייל, והכל יוצא על הבמה כשהיא רוקדת או בעבודות שלה: הרגשות, המיומנויות, הפראות, המיניות, השיגעון והאהבה לריקוד. הכל בא מהרגש, יותר מעשרים שנה היא עובדת עם להקת "בת שבע", תחילה כרקדנית שהפכה למזוהה ביותר עם הלהקה, ככוריאוגרפית, בשנים האחרונות היא מחלקת את זמנה בין הארץ לעבודות בחו"ל.

ש. איך חווית את השנה האחרונה?

ת. עבדנו פשוט ללא הפסקה, נסענו לשיקגו ועשינו שם עבודה ממש טובה, ונסענו לנורווגיה ועשינו שם עבודה עם להקת קארט בלאנש, עבודה מאוד מורכבת שבמהלכה הרקדנים נמצאים על הבמה כל הזמן, בלי סולואים, ודואטים או רגע של מנוחה.  ועכשיו אנחנו עובדים על עבודה חדשה ל"בת שבע" אני פשוט כל הזמן בתהליך, תהליך, תהליך... אם הייתי יכולה הייתי פשוט נמצאת בתהליך אינסופי, שזה גם ככה קורה, פשוט לפעמים יש לי הפסקות של חודש או משהו כזה בין לבין.

ש. את עובדת בשיתוף פעולה עם בן זוגך גיא.

ת. אנחנו שותפים לכל  היצירה, גיא הוא אמן, הוא לא בא מרקע של מחול בגלל זה זה עוד יותר מעניין אותי, אנחנו מתייעצים  על הכל:  הצד הוויזואלי, אסתטיקה, קומפוזיציה, רעיונות השראה. על מוזיקה אנחנו עובדים ביחד עם אורי ליכטיק שהוא הדי ג'יי שלנו, והוא פנומן. זו עבודה בהחלט משותפת: אורי וגיא חברים מגיל שנתיים ככה שזה משהו מאוד קרוב.

ש. את מתעסקת בעיקר בכוריאוגרפיה בימים אלה או שגם רוקדת בעצמך?

ת. אני נורא מתגעגעת לרקוד, ואני גם מרגישה שעכשיו אני  הכי יודעת לרקוד. יותר מבעבר. הגוף שלי משוכלל מבחינה רגשית יותר, אז אני עובדת גם על כוריאוגרפיה, אבל אני אמשיך לרקוד. אני חייבת לרקוד.

ש. בפעם האחרונה צפיתי בך רוקדת ב"ביל" העבודה שלך.

ת. נכון, למרות ששם רקדתי בקטנה, בעבודות שלי אני מעדיפה יותר להישאר מאחורה, שם אני מרגישה שאני מכניסה את הרוח לעבודה.

ש. מה מקורות ההשראה שלך? איך המחול שאת עובדת עליו מתפתח?

ת. כל עבודה היא שונה לכשעצמה, בדרך כלל יש לנו תחושה לגבי העבודה, ויש גם רעיונות, אבל כשמתחילים לעבוד הכל משתנה, וגם נשאר תמיד טעם של מה שהרגשת. אני יוצרת יצירה מהגוף שלי, התנועה עצמה היא תמיד חומרים שאני יוצרת. והכל אימפרוביזציה כשאנשים מחקים אותי ועושים את מה שאני עושה. מאוד מעניין אותי חקר התנועתיות. מאוד מעניין אותי שהתנועה באה מתוך הגוף שלי ואז להעביר אותה הלאה לאנשים אחרים שהופכים אותה מתוך המקומות שלהם לתנועה אחרת לגמרי.

ש. מרגישה את ההבדל בין הקהל בישראל ובין הקהל מולו את רוקדת או עובדת בחו"ל?

ת. לא, אני מרגישה שאני מאוד מאוד מתחברת לאנשים, לרגשות, קשה לי להבחין בין הארץ וחו"ל, מקבלים אותנו מאוד יפה בשניהם. בשנה האחרונה הייתי חודשיים בשיקגו, ארבעה חודשים בנורווגיה.

ש. ובטח שמעת על הטלטלה החברתית שהייתה פה הקיץ, יצא לך באיזשהו אופן להתחבר לזה?

ת. אני מקווה שזה יעשה שינוי, כרגע אני עוד לא מרגישה.

ש. מה היה רגע השיא שלך בשנה האחרונה?

ת. נראה לי שזה מורכב מהמון המון שיאים קטנים, קשה לי לנקוב בשיא אחד כי יש מיליוני שיאים כאלה שהם בתהליך, תוך כדי התהליך, קשור למוזיקה, לתנועה, לקומפוזיציה, לאווירה, לוידיאו.

ש. את מרגישה שזה מתנה שהמקצוע שלך הוא לגלות דברים דרך הגוף?

ת. לגמרי. זה מדהים. זה כל הזמן לטפל בעצמך מבפנים, זה חזק, זה קשה גם. זה סוג של מודעות כזאת שאין לך לאן לברוח, זה רק יוצר חפירה עמוקה שלפעמים גם מכניסה אותך לבלבול.

ש. הריגוש עדין נשאר אותו ריגוש?

ת. כן, אני מאוד מאוד רגשנית, מאוד.

ש. ואיפה את מוצאת את המנוחה?

ת. לא מוצאת אותה. אני לא יכולה להגיד שאני מוצאת אותה.

ש. וזה טוב או רע?

ת. זה מה שזה, אני לא יכולה להגיד שזה טוב או רע.

ש. הבנתי שאת שואפת גם לעסוק בקולנוע...

ת. מעניין אותי, אבל כרגע אני כל כך בתוך מה שאנחנו עושים ואנחנו רק בהתחלה של משהו. קולנוע מעניין אותי כי זה מדיה אחרת, ויש שם אופציות כל כך גדולות.  אני מאוד מתחברות לזה. כרגע אני רואה את עצמי חוקרת  לעומק את היצירה ואת הריקוד.

ש. האמהות והזוגיות משתלבות באופן כלשהו בעבודתך?

ת. הכל משפיע. ברור שהאמהות והזוגיות, וגם מה שקורה בארץ, הכוכבים, הגלקסיה, הכל משפיע. אני לא יכולה להגיד שאני עושה עבודות יותר אימהיות, אבל יש לי מאז שהפכתי לאימא יש לי פרספקטיבה אחרת לחיים שזה משליך על פרספקטיבה אחרת לעבודה. אני בזוגיות, ואני מאוהבת בבן הזוג שלי, אני אוהבת אותו כל כך, הוא נותן לי השראה, אז זה מתבטא גם בעבודה. זה לא משהו שאת יכולה להצביע עליו נקודתית. עשיתי עבודה שבה רקדתי כשהייתי בחודש תשיעי, מבחינה טכנית זו הייתה העבודה הכי קשה שעשיתי, ורקדתי, כל הזמן רקדתי, ואני לא חושב שמישהו בעולם יראה את העבודה הזאת ויחשוב שהייתי בחודש תשיעי, הייתי אקטיבית והעבודה הייתה קשה ולא היה שם שום דבר שקשור לאמהות. שום דבר רך.

ש. מה המטרות שהצבת לשנה הבאה?

ת. כל הלוח שלי סגור לשנה הבאה, אני הולכת לעשות עבודות בוושינגטון, בגרמניה, בפריז. אני סוגרת את זה מראש. השנה הזאת אני עובדת על עבודה חדשה עם "בת שבע" שאני חושבת שארקוד בה. אמורים לעשות עוד יצירה בסוף אוגוסט, וגם נעשה עבודה עם האנסמבל, הלהקה הצעירה של "בת שבע".

ש. איך הרקדנים הצעירים באנסמבל מסתכלים ומתייחסים אליך?

ת. אני מרגישה סוג של כבוד ואהבה, אבל אנחנו מתעסקים במקומות שקשורים להשראה ותת מודע ותת הכרה, שההתעסקות היא שונה, ולעומק, ונוגעת בנשמה, בתחושות, ברגשות.

ש. יש איזה אישה שאת מאוד מעריכה?

ת. אני מאוד מאוד מעריכה את הנשים שאני עובדת איתן, הרקדניות, וגם הגברים שאני עובדת איתם.

ש. מה את מאחלת לעצמך?

ת. שהקמטים בפנים שלי יהיו יותר מחיוכים ופחות מעצב.

צילום שרון איל: אייל נבו
צילום ביל: גדי דגון



כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה