פמיניזם ישראלי, עאלק

לאן נעלמו כל הפמיניסטיות הדגולות כאשר ח"כ חנין זועבי הותקפה בהערות שוביניסטיות מכוערות בבית הנבחרים שלנו?

07/06/2010
בעז גאון קבלו עדכונים מבעז
  • RSS
» פמיניסטית אינטואיטיבית. ח"כ חנין זועבי

אישה בהירת שיער מתנפלת על אישה כהה המנסה להתנסח במתינות. גברים דוחים צועקים על כהת השיער שהיא "רווקה בת שלושים ושמונה", ועל כן אין לה זכות דיבור. אישה עוד יותר דוחה, אפילו יותר מבהירת השיער, ששימשה פעם – הו כמה הולם – בתור הפה של צה"ל, עולה גם היא על הפודיום של כנסת ישראל, מנגבת בהינף אצבע פס זוהר של זיעה מהשפה העליונה, ואומרת בקול רוטט כי הרווקה בת השלושים ושמונה היא בעצם "בוגדת" ועליה "ללכת לעזה". וכדי לשוות לאמירה נופך קצת יותר דוחה, כלומר קצת יותר מיוזע, כלומר קצת יותר גזעני, היא אומרת את כל זה בערבית, בהיגוי עילג ונכה, בליווי ההערה המתנשאת "אני מקווה שאני אומרת את זה נכון". כאילו שפתה של "הרווקה בת השלושים ושמונה", אולי ההערה השובניסטית ביותר שהושמעה בפרלמנט בתקופה הזכורה לאוזן, מבלי שאף אחת מה"פמיניסטיות" של הכנסת מרימה ציפורן משויפת, איננה השפה הרשמית השנייה של מדינת ישראל, אלא רצף השיעולים וההשתנקויות של גיבורי "אווטאר".

ואני אומר כך: איפה הפמיניסטיות בכל זה? איפה אתן? והאם זה לא אומר שהפמיניזם הישראלי הוא בדיחה? אילוזיה? קשקוש?

מנפצת קירות זכוכית

אז נכון, חברת הכנסת חנין זועבי, מורה ומפקחת במשרד החינוך הישראלי ונצר למשפחת נצרתית ששורשיה הפוליטיים במפא"י ומפ"ם, עלתה על ה"מרמרה" הטורקית כדי למחות על המצור הישראלי על עזה. אפילו בישראל – אפילו בין חברות הכנסת הישראליות השוביניסטיות, אנסטסיה מיכאלי ומירי רגב וציפי חוטובולי – אין מי שטוען כי היא ידעה כי כל העסק ייגמר בדם. אין בדל בדילה של ראיה כזו. זועבי היא מנהיגה פלסטינית אנטי-ציונית. היא נחשבת למקורבתו של עזמי בשארה, אחד מחברי הכנסת הרהוטים והמבריקים שהסתובבו פה, שנעלם יום אחד בתוך ענן של שמועות על חבירה לחיזבאללה. מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום. מעולם לא הוגש נגד זועבי כתב אישום. היא אישה ישרה, ישירה, שסיפרה בזמנו לנרי ליבנה ב"הארץ" כי היא הפכה ל"פמיניסטית אינטואיטיבית" ביום שראתה את אמא שלה מוזגת למים לאבא שלה, ושאלה את עצמה "למה אף פעם לא קורה ההפך?" חנין זועבי, אני מנסה לומר, היא הדבר הכי קרוב שתמצאו למודל הפמיניסטי של האישה המנפצת את קירות הזכוכית של החברה שסביבה כדי לעזור לנשים אחרות לעשות את אותו הדבר. היא יותר פמיניסטית מאנסטסיה מיכאלי, היא יותר פמיניסטית ממירי רגב, היא יותר פמיניסטית מציפי חוטובלי, בעלת התואר הקומי "יושבת ראש הוועדה לקידום האישה", שלא אמרה מילה, חצי מילה, רבע מילה, בגנותו של חבר הכנסת השוביניסט יוחנן פלסנר, בוגר הרווארד וסיירת מטכ"ל, שהתנסח על הפודיום כאילו רווקותה של זועבי הוא פשע מביך, נורא, שמלמד על נכות, כשל. אי יכולת לספק את תפקידה הבסיסי של האישה, שהוא להתחתן עם מטכ"ליסטים בוגרי הרווארד כמו פלסנר, לעשות להם שני ילדים, ולמזוג לו מים כשהוא חוזר לביתו הממורק שבהוד השרון.

איפה אתן?

ועדיין, אף אחת לא מוחה. כלום. שקט. איוושת רוח. לא ציפי ליבני, הפמיניסטית עאלק. ולא ציפי חוטובולי, שעסוקה בקידום מעמד האישה היהודייה, ולא אף אחת מהכותבות המפולפלות של "סלונה". גם לא דנה ויס וגם לא עירית לינור וגם לא מיקי חיימוביץ'. נאדה. עומדת אישה אמיצה – איך שלא תסתכלו על זה – והמון משולהב של גברים שוביניסטים ונשים שוביניסטיות מתנפל עליה. לא בטיעונים פוליטיים – אלא בטיעונים שוביניסטים. במחי פעולה מדינית-צבאית כושלת אחת וקמפיין אגרסיבי של ממשלת ישראל ודובר צה"ל, נכרתת לה ברית יהודית-לאומית שמעלימה כל הבדל בין נשים לגברים. חוטובולי ופלסנר חד הם. אין "מעמד האישה". יש גברים ונשים יהודים, נגד "הרווקה בת השלושים ושמונה".

יותר נעים בבונקר

ואני אומר: כל עוד שהפמיניזם הישראלי, בהנחה שיש כזה, לא יבין שעליו להתעלות ברגעים כאלה מעל האינסטינקט הגברי-מיליטריסטי לסווג כל מטח אש כסימפוניה של ברהמס, ישראל תמשיך להיות מפעל גברי פטרנלי. כל עוד מירי רגב תסווג כ"פמיניסטית" בזכות פעילותה למען נשות קבע בהיריון, עניין הנוגע לנשים יהודיות המשרתות בצבא ההגנה לישראל – כך התנועה הזו תראה. כל עוד אנסטסיה מיכאלי – שהתנגדה לבחירתה של זמרת מזרחית לאירווויזיון כי "יש לה חזות ערבית" – תחשב כפמיניסטית, כך התנועה הזו תראה. כל עוד צבא שלם של נשים לוחמות מוכן לעבור בשתיקה על זעקה דוחה, שפלה, מסריחה כמו "את רווקה בת שלושים ושמונה", כי זה לא אופנתי להגן על אישה ערביה בימים אלה – אני מבקש שלא לבוא בטענות אודות "קיר זכוכית". הקיר הזה יתנפץ - כשתעיזו לנפץ אותו. בינתים נוח לכן יותר בבונקר.

צילום: Mr. Kate, ויקימדיה
מתוך הבלוג חדר משלי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית אורית אגמי 07/06/2010

    פוסט מצויין. תודה.
    הבעייה הגדולה היא שעל הפמיניזם השתלטו נשים כוחניות. אפשר היה להבין את זה בתחילת המהפכה הפמיניסטית של שריפת חזיות, אבל לא היום. אני מחכה ליום שנשים רכות ונשיות יובילו את המחנה הנשי. לא בלהט ובכוחניות אלא בטונים נעימים, באמפתיה ובחמלה. שלא יהיו תואם גבר אלא מודל אחר. אלטרנטיבה. יש לי בעייה עם חברת כנסת שפועלת בניגוד להחלטת ממשלה אבל יש לי בעייה לא פחות גדולה עם העלהום שעשו עליה. הנשים שהתשתתפו בזה מביישות את בנות מינן – בעיקר בהערות שהוזכרו כאן. אני מקווה שזה נאמר בלהט הסערה ושהן מתחרטות. אני הייתי מציעה להן להתנצל על דבריהן באופן פומבי ושאינו משתמע לשתי פנים.את חנין זועבי אני מכירה במקרה באופן אישי מעבודתי בעולם העמותות. היא אישה נעימה ותרבותית, אם כי איני מזדהה עם עמדותיה הפוליטיות כלל ועיקר. דמוקרטיה שפוייה חייבת לשים גבולות. קווים אדומים. חופש דיבור – כן. פעולה ישירה נגד החלטות שהוחלטו על ידי ממשלה ריבונית בממשלה דמוקרטית – לא. דיברי הסתה ופעולות הסתה נגד המדינה – לא. שריפת דגלים של המדינה – לא וכן הלאה. לעניין הדגלים : אני לא לאומנית. רק חושבת שצריך כבוד מינימאלי לסמלים שלנו.

  • תמונה אישית איילת מוהר 07/06/2010

    האמת, התלבטתי אם לכתוב טור על ח”כ פלסנר, שמתהדר בכל מיני תארים ופקה-פקה, סיירת מטכ”ל, אוניברסיטת הרווארד. כמה מאכזב שבתוך כל זה לא נשאר לו גרם של שכל. באותו ערב שכל זה קרה, מצאתי את הדף שלו באתר הכנסת. הרמתי את הטל’ להתקשר. רציתי לשאול אותו אם זה בסדר שאני בגיל של זועבי ורווקה, ואולי הוא רוצה לשלוח גם אותי לעזה או לפחות להוציא אותי מהחוק. משהו. יחס. בכל זאת בחור צעיר עם תואר אקדמי!
    בטוח שאיפושהו יש אמא פולניה שגאה בו, בלי לדעת מה באמת מסתירה האישיות הק-ט-נ-ט-נ-ט-נה שלו.
    בסוף החלטתי שהוא לא שווה את הטירחה, וגנזתי את שיחת הטלפון.
    אולי בכל זאת הייתי צריכה להתעקש על זה.
    אבל אני לגמרי מסכימה איתך, בעז גאון- כל הפמיניסטיות הגדולות שעושות הרבה רעש בד”כ, נאלמו והשתתקו. אני מעדיפה לא להזכיר שמות, למרות שדי ברור לי מי ברשימה . שקט מופתי.
    מדהים, לא?

    (ולאלה שרוצים לספר לי ש”זועבי היא בוגדת”, וכל זה? וותרו על זה. אל תסיטו את הדיון, אני לא אתן לכם).

  • Michal East 07/06/2010

    גם אני אינני מזדהה עם מעשיה של זועבי, אך כאשר אני שומעת משפט כמו “הרווקה בת השלושים ושמונה” אני כבר לא יכולה לחשוב על מעשיה של זועבי, הם מאבדים רלוונטיות מפני שעתה אני נעלבת בשם כל הנשים הרווקות בנות השלושים ושמונה. אלו שתומכות בזועבי וכל אלו שלא!. במקרה כזה, אני כבר לא נלחמת על דעותיי הפוליטיות אני יודעת שמספיק אנשים עושים זאת. זה הרגע שאני נלחמת על הזכות לכבודן של רווקות וכבודן של נשים בכלל.וכמה אבסורדי שבסופו של יום, גבר מזכיר לנו מה סדרי העדיפויות שלנו צריכים להיות.

  • חדר משלי | התנועה הפמיניסטית-לאומנית 27/07/2010

    [...] ומירי רגב. הפמיניזם שלהן שוביניסטי במובן זה שהוא מכוון לתועלתן של נשים מגזע אחד, יהודי. קחו את מיכאלי ורגב, הוסיפו להן אשכים וזקן – [...]

  • הפמיניזם הלאומני | סלונה 27/07/2010

    [...] ומירי רגב. הפמיניזם שלהן שוביניסטי במובן זה שהוא מכוון לתועלתן של נשים מגזע אחד, יהודי. קחו את מיכאלי ורגב, הוסיפו להן אשכים וזקן – [...]

בחזרה למעלה