פינת ליטוף - גרסת המציאות

משק החי בקיבוץ חפץ חיים עמד לפני סגירה, עד שחברת הקיבוץ חווה זליגר החליטה לקחת אותו לטיפולה. היום, ב"חווה של חוה", כל החיות מאושרות ומכל הארץ מגיעים ילדים לפגוש אותן

05/10/2014
רעות חוצה קבלו עדכונים מרעות
  • RSS

 

 

פינת הליטוף של חווה (צילום: אלבום משפחתי)טיול חמורים בחווה של חוה: חלק מהילדים פוגשים את החיות האלה לראשונה (צילום: צוות החווה)

היא טיפלה ביעלה שאימה מתה בהמלטה וגידלה אותה בעצמה, את משק החיות המיועד לילדים בקיבוץ חפץ חיים היא הצילה מסגירה יחד עם בעלה, והיא לא אוכלת ארוחת בוקר לפני שכל החיות אכלו את שלהן – חוה זליגר, חברת קיבוץ ואם לעשרה ילדים, פרשה בגיל 50 מעבודתה כגננת רק כדי "לאמץ ילדים חדשים", את חיות המשק.

"החלטתי שאני חייבת לעשות גם לעצמי אז יצאתי לשנתיים לימודים", נזכרת זליגר. "למדתי ציור, אומנות וקורסים נוספים, ואז הבנתי שאני הכי רוצה לטפל בבעלי חיים. אבי עבד עם חיות, בעלי עבד עם חיות, זה חלק מהמשפחה כך שזה היה מעבר טבעי. בתור ילדים היינו חייבים קודם כל להאכיל את החיות ורק לאחר מכן אכלנו אנחנו ארוחת בוקר. זה ציווי מהתורה - קודם לדאוג לבהמה".

את המשק שנמצא בבעלות המשפחה היום, "החווה של חוה", רכשו חוה ובן זוגה יעקב לאחר ההפרטה. "לא היו לו קונים רבים. כל מי שהציעו לו את המשק טען שזה 'יקר לו מדי'. גם לנו המקום היה יקר, אבל הוא היה יותר יקר לנו ללב", היא מודה. "גייסנו את הסכום, אפילו שלא היה לנו ממש מאיפה, וקנינו את החווה". התפקיד החדש התאים לזליגר כמו כפפה ליד. "כל מי ששמע שאני הולכת לנהל את המשק מיד אמר 'איך זה מתאים לך!', אבל ההתחלה הייתה קשה. הייתי פה לבד, עשיתי הכל: גם לטפל בחיות, גם לנהל וגם לשווק. בן זוגי היה הגזבר כי אני לא הבנתי כלום בעסקים, אפילו לא ידעתי לכתוב צ'ק".

חוה זליגר בפעולה (צילום: אלבום משפחתי)בתמונה: חוה זליגר עם אהבותיה הגדולות - ילדים ובעלי חיים (צילום: צוות החווה)

היום מנהלים את החווה שניים מילדיה של זליגר – נועם מנהל את החווה ("הוא היה חייל משוחרר, חיפש את עצמו, ומהר מאוד הגיע אלינו") וקרן מנהלת את השיווק ("היו עוד מנהלי שיווק לפניה אבל היא באמת נהדרת"). גם את קבלת ההחלטות העבירו כעת ההורים לדור הבא: "אנחנו מייעצים ושותפים למחשבות, אבל ההחלטת בפועל הן של נועם וקרן", אומרת זליגר.

 כאן לומדים לאהוב חיות

זמן קצר לאחר שהזוג זליגר נכנס לעסק, החלה החווה גם לארח ילדים מכל רחבי הארץ והפכה למשק עם פינת ליטוף. "היינו חייבים להכניס קצת כסף. בכל פעם שהגיעה קבוצה, מיד השקענו את הכסף הזה בחזרה בחווה. רווחת החיות הכי דבר חשוב ואנחנו כל הזמן דואגים לשפץ ולתקן את החווה".

ושתי הנאקה החמודה (צילום: אלבום משפחתי)ושתי הנאקה. "היא הגיעה אלינו בפורים וחיפשתי עבורה שם של אישה חזקה ועצמאית" (צילום: צוות החווה)

המשפחות שמגיעות עם הילדים יכולות לפגוש בחיות מקרוב ולהכיר את בון ושון הסוסים, את ממתק היעלה הקטנה, את ושתי הנאקה ועוד הרבה חיות משק אחרות. בנוסף מתקיימות פעילויות חינוכיות שמקרבות בין הילדים לחיות. "ילדים בימינו כמעט לא פוגשים בחיות בסביבת המגורים שלהם ופה בחווה הם מכירים אותן ולומדים לאהוב ולכבד אותן", אומרת זליגר בגאווה. "ילד שמרים יד על חיה מיד מורחק ואנחנו מסבירים לו כמה זה חמור". החיות, לדבריה, נהנות מחברת הילדים שבאים. "תקחו לדוגמה את ממתק, היעלה הקטנה שאימצנו מיום היוולדה. אני האכלתי אותה וטיפלתי בה מהרגע שבו נולדה, ומאז היא מסתובבת בחווה וכמו חתלתולה מחפשת ליטופים וחברת בני אדם", היא צוחקת.

ממתק היעלה והחברות (צילום: אלבום משפחתי)"ממתק" - היעלה הקטנה וחברים. "היא מחפשת ליטופים בכל רחבי החווה" (צילום: צוות החווה)

זליגר חושבת שיחד עם עליית הפופולריות של רווחת החיות וטרנד הטבעונות בישראל, הדרך שבה הנושא עולה לכותרות היא לא הנכונה ביותר. "לדעתי החינוך לאהבת חיות צריך להיעשות בדרך נעימה ולא באלימות או בפרובוקציה. זו התרומה שלנו לעניין".

בגיל 50 החליטה חווה זליגר לעשות שינוי, לקחה הפסקה לחשוב על החיים, ולבסוף החליטה לשלב את שני הדברים שהיא אוהבת, בעלי חיים וילדים, בעסק עצמאי. היא מסכמת: "אני ממש קוראת לנשים – אל תפחדו לעשות שינוי ואל תתעלמו מהצורך בשינוי. תמיד תשאפו להגשים וללמוד דברים חדשים".

* התוכן הינו מערכתי ואין בכתוב משום המלצה של בנק הפועלים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה