”פוקר פייס”: רומן אירוטי מסוג אחר

“בעיניי אישה היא הכל מלבד נשלטת ומובלת”, אומרת מיכל אדלר, מחברת הרומן שמציג סיפור אהבה “חסר גבולות, סוער וכואב שמביא אותך עד הקצה”, ולנו יש עותקים מהספר לתת לכם במתנה

12/11/2015
מיכל אדלר קבלו עדכונים ממיכל
  • בדואר
  • RSS

עטיפת הספר פוקר פייס של מיכל אדלר

הייתי לבד.

ילדה קטנה בתוך עולם כל כך גדול, לעיתים גדול מדי.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, מחובקת בזרועותיה של סבתי זכרה לברכה, שהלכה ממני לפני שלוש שנים והותירה חלל ענק שאף אחד לעולם לא יוכל עוד לצמצם. ישבתי בחיקה והיא לימדה אותי את השיעור הראשון והמשמעותי יותר בחיי – “אם אומרים לך שאת לא מסוגלת, זו הזמנה בשבילך להוכיח לעולם את ההפך”. וכך ניסיתי להוכיח, מאז ומתמיד.

כל החיים נלחמתי במוסכמות. עבדתי בכל עבודה אפשרית בתור נערה צעירה, חפפתי ראשים במספרות (והייתי גרועה בזה. מאוד), הייתי מארחת (מי המציא את התפקיד הזה?), מלצרתי (אני חושבת ששניים מהמקומות בהם הועסקתי עדין משלמים את החובות על כל הכוסות ששברתי) בקיצור, עשיתי הכל. אפילו ניקיון. רדפתי אחרי העצמאות שלי כמו אחוזת דיבוק.

הרכב הראשון שלי היה מאזדה מסוג 323, אלו עם הפנסים שהיו יורדים ועולים. זה היה רכב ישן, מודל 92, והכפתור של הפנסים נתקע רגע אחרי שיצאתי מסניף הדואר כדי לבצע העברת בעלות והותיר אותי עם פנס אחד למעלה ואחד למטה כך שהרכב שלי תמיד קרץ בעין אחת. אני מאוד אהבתי את זה, משטרת ישראל פחות התחברה להלצה.

בתור נערה אני זוכרת שתמיד נלחמתי על זכותי להיות שווה, לא ראיתי את עצמי שונה מכל נער אחר, לא אהבתי את חלוקת התפקידים בשיעורי ספורט שהבנים הלכו עם הכדור והבנות עם הדלגיות. דלגיות שעממו אותי, אז הלכתי עם הכדור עד שמורה הספורט התייאש ממני ונחקק חוק בלתי כתוב חדש שגם הבנות ישחקו בכדור, ואלו היו מסוג הדברים הטיפשיים שגרמו לי לאושר.

אבל כמו שהיו נקודות אור היו גם נקודות חושך, ולא מעט כאלו. משם נולדה הכתיבה.

את ספרי הראשון, “יהלום”, התחלתי לכתוב אחרי שקראתי מספר רומנים ארוטיים. כל כך אהבתי את העובדה שהטקסט מוקדש כל כולו לאישה וכל כך שנאתי את זה שהוא מחפיץ אותן. בכל הטקסטים אליהם נחשפתי האישה תמיד הוצגה ככנועה יותר, הגבר השולט הכל יכול, העשיר והמצליח והאישה שכרוכה סביבו ומתייצבת תמיד כשהוא קורא, לא משנה מה.

זה לא התכתב עם המציאות שלי. בעיניי אישה היא הכל מלבד נשלטת ומובלת, לאישה יש את הכוח הבלתי מעורער להפוך את העולם ולאחוז בו בשתי ידיה ואני לא חושבת כך מתוך אידיאולוגיה פמיניסטית אלא רחוק מכך, אני שואבת את זה מהחיים האמתיים, מחוויות שנצרבו בי ובתודעתי ולימדו אותי, לעיתים בכאב רב, שלאישה יש את הכוח לשנות את העולם.

היו סצנות רבות ב”יהלום” שנכתבו בדמעות. ג’ניפר שילדס היא בהרבה מובנים האלטר-אגו שלי. כל הספר נכתב על מקומות אמיתיים בהם הייתי, על סיפור אהבה שלא היה מנותק לחלוטין מהמציאות ועל מקרים ודיונים משפטיים שאכן התרחשו במציאות, אבל ג’ניפר, כאדם, הייתה המרכז של הכל בעיניי. לוחמת.

כן, הספר מכיל אירוטיקה. אבל שלא כמו ספרים אחרים הוא לא הכיל קטעי זילות, לא נכתב בשפה בוטה ומחפיצה, לא לקח את הכוח של האישה אלא העניק לה פלטפורמה חזקה להתנהל בה. כל זה נבע מהמחשבה שכאשר אדם קורא ספר הוא גם למד ממנו פרספקטיבות חדשות על החיים והפרספקטיבה שאני רציתי להעניק היא שאישה אינה חלשה, שניתן לקרוא ארוטיקה וגם להיסחף בתוך סיפור אהבה שחזק יותר מהכל, ובעיקר, להכניס את הקוראות והקוראים לתוך עולם המשפט תוך כדי טיול בנשמה שלי, בצורה שבה אני רואה אהבה.

החיים לא תמיד חייכו אלי, חוויתי כמו הרבה נשים אחרות הטרדה מינית שהשאירה בי חותם אומלל. כש”יהלום” יצא אל האור התחלתי לקבל אין ספור הודעות דרך עמוד הפייסבוק שלי מנשים שרצו להודות לי על החוויה ועל הצורה שבה הספר שלי שינה אותן. ממקומות של שגרה ועייפות הן מצאו דרך המילים שלי התעוררות מחדש והתקרבו, פיזית ורגשית, אל בן הזוג שלהן.על אף הפצעים שנגרמו להן במהלך החיים, פצעים שאף אחד לא באמת יכול לרפא. פצעים, כמו שלי.

נותרתי נפעמת. המילים שלי, מי היה מאמין, שינו מציאות של נשים זרות שמעולם לא פגשו בי ואפשרו לי לגעת בהן, ולו לרגע, במקום הרגיש ביותר. בלב.

באותו הרגע גמלתי החלטה בליבי שאת הספר הבא שלי “פוקר פייס” שראה אור בחודש זה ממש, אני לוקחת צעד אחד קדימה. האישה היא בעלת הממון, בעלת הכוח והגבר הוא ה”פשוט”. לא ממקום של רצון להאדיר את האישה על פני הגבר (וכל מי שיקרא את פוקר פייס יבין מהר מאוד שניק, הגיבור, הוא הרבה דברים אבל פראייאר הוא לא) אלא מתוך רצון להראות שהמעמד כלל לא קובע ושאישה, מעצם היותה, היא לביאה אמיתית בין אם היא מיליונרית או חסרת כל.

סיפור האהבה שנרקם בין ג’וליה וניק בפוקר פייס, בעיניי, הוא הדוגמא הטובה ביותר לצורה האמיתית של האהבה. חסרת גבולות, סוערת, מתנגחת, משלימה, כואבת ומביאה אותך עד הקצה. ממש כמו בחיים האמיתיים, לעיתים נדירות אנו מוצאים את עצמנו מסוגלים לעצור ולהקשיב להגיון כי הלב תמיד מנצח. גם אם זה כנגד כל הסיכויים.

ברגע מסוים מאוד בחיי, מצאתי את עצמי עומדת מול תהום. מצד אחד החיים ומצד שני אבדון. שנייה לפני שקפצתי מהמצוק הווירוטאלי הזה הבטתי במראה, ולראשונה בחיי ראיתי את עצמי כפי שסבתי תמיד ראתה אותי. מנצחת.

אילו אצליח לגרום לאישה אחת בכל העולם הזה לעצור ולהביט בעצמה, רגע לפני הקפיצה, רגע לפני הוויתור, רגע לפני המשבר והשגרה והחיים, שרק תביט בעצמה ובדמעות שמטפטפות הישר אל ליבה ולהבין עד כמה היא חזקה, זה יהיה שווה הכל עבורי.

כי בסופו של יום, אנחנו לא לבד, אנחנו אחד בתוך השניה, מתערבבים עם סופת הרגשות ועם התהומות והשיאים שהחיים לוקחים אותנו אליהם.

אבל בכל רגע כזה, שאתה עוצר את הכל, ככל הנראה אם תיקח רגע ותביט לאחור, תמצא שם מישהו שמוכן לתפוס אותך.

רגע לפני הנפילה.

מיכל אדלר, היא מחברת הרומן האירוטי “יהלום” ובימים אלה יוצא לאור רומן אירוטי חדש שלה  “פוקר פייס”, שניהם בהוצאת ספר לכל. להשיג בחנויות הספרים המובחרות ובאתר: www.bookme.co.il/index.aspx

***

רוצים לקבל עותק של “פוקר פייס” במתנה?

מלאו את פרטיכם בטופס המצורף ואולי תזכו בעותק עד הבית

על מנת לקבל את ההטבה, כמה פרטים בבקשה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה