פוגשות את התקווה, מביאות את השלום

אחרי שנתיים של מעשים קטנים וגדולים הגיעו אלפי נשים אל צעדת התקווה ולעצרת מול בית ראש הממשלה במסר חד וברור – אנחנו לא עוצרות עד להסכם מדיני

20/10/2016
שרית בלום קבלו עדכונים משרית
  • בדואר
  • RSS

לפני כשנתיים נפגשתי בתקווה. בטקס לזכרו של יצחק רבין עלתה לבמה קבוצה קטנטנה של נשים לבושות בלבן שדיברו אל ליבי במסר שהעלו – אנחנו רוצות לחיות בשלום ובביטחון. לא רוצות יותר לשלוח את ילדינו להילחם ולהיהרג  - זו הייתה התחלתה של תנועת 'נשים עושות שלום'. תנועה העוטפת את כל מגוון הקשת הפוליטית מימין, מרכז ומשמאל. האוספת אל בין תומכיה נשים דתיות וחילוניות, ערביות ויהודיות, אשכנזיות ומזרחיות מהקריות, הפריפריה וההתנחלויות.

צעדת התקווה (צילום: גל מוסנזון)

אחרי שנתיים של מעשים קטנים וגדולים – רכבת השלום, צום איתן, חוגי בית, עמידה בצמתים ובשווקים הגענו אל צעדת התקווה במסר חד וברור – אנחנו לא עוצרות עד להסכם מדיני.

במשך כשבועיים, החל ממוצאי ראש השנה, צעדו נשים יום יום בכל רחבי הארץ. ואתמול, בסוכות, חג העלייה לרגל, עלינו לירושלים.

צעדת התקווה (צילום: עדי כץ)

אוטובוס אחרי אוטובוס עצר ופלט נשים לבושות לבן אוחזות בסרטים כחולים, נשים ערביות בחיז'אב ומטפחות לבנות לראשן, נשים בשביסים, נשים מהצפון, הדרום והמרכז. כולנו הצטופפנו בכיכר אגרנט לפני בית המשפט העליון. ברקע נשמע השיר 'תפילת האימהות' שכתבה יעל דקלבאום במיוחד לצעדה  ומילותיה של ליימה גבואי  שהובילה את נשות ליבריה לשלום בארצה ובדבריה היא תומכת ונותנת השראה מעצימה לכל שומעת ושומע. אפשר היה לחוש את ההתפעמות באוויר  – חיוכים, חיבוקים ואווירה של ריגוש שעטפה את כולנו. ואז התחלנו לצעוד – המראה היה מיוחד ומרשים:  שיירה ארוכה, ארוכה, ארוכה נמתחה לאורך דרך שנמשכה כשעתיים. מדי פעם הבטתי אחורה ונפעמתי מן המסה הגדולה של נשים בכל הגילאים, גברים, ילדים ואפילו כלבים שצועדים בנחישות ובשמחה, מניפים כרזות, פורצים בשירה, מחפשים עוד ועוד שיר שמביע את הרצון לשלום ולהבנה הדדית בינינו לבין שכנינו.

צעדת התקווה (צילום: גל מוסנזון)

בדרך צפרו מכוניות לעידוד, אנשים יצאו למרפסות ונפנפו לשלום, גם פעמון ענק צלצל לכבודינו צלצולי עידוד. אבל כל זאת התגמד ברגע שנעמדנו מול ביתו של ראש הממשלה והתחילה העצרת עצמה.

צועדות בטבעון (צילום: גל מוסנזון)

החוויה הייתה מיוחדת במינה והשאירה רישומים נפלאים בליבי, ואני בטוחה שגם בליבם של הנוכחים האחרים. בזו אחר זו עלו לבמה נשים פועלות, נשים מעורבות, נשים שאכפת להן ממה שנעשה, או יותר נכון לא נעשה, כאן במדינה, נשים שסיפרו את סיפורן האישי, את סיפור הצעדה והביעו בדבריהן את הרצון העז של כל עשרות אלפי הנוכחים, ואת השאיפה של הרבה אחרים, להגיע להסדר מדיני. הייתה מן התרוממות רוח שעטפה את המקום. כשמיכל פרומן (עם ביתה התינוקת שקד אהובה שנקראה כך כי 'צריך לשקוד על האהבה') ואמרה שרק שיח משותף יוכל להביא לשלום, רוגשתי עד דמעות. הבטתי סביבי וראיתי אחרות כמוני, מוחות דמעה. כשסיפרו לנו שאלפיים נשים פלשתיניות הגיעו למפגש בקאסר אל יהוד וכי יש עם מי לדבר, יש פרטנר לשלום, מחיאות הכפיים היו סוערות. כשהזמרות עלו לבמה ושרו בעברית וערבית הקהל שר איתן בקול אחד ובכוונה מלאה.

נשים צועודת באום אל פאחם (צילום: נשים עושות שלום)

עם כל מסר של שלום, עם כל משאלה של הפסקת המלחמה, של סוף לקורבנות, סוף לדם שממשיך להישפך, של רצון להדברות להגעה להסכם מדיני נשמעו שוב ושוב מחיאות כפיים סוערות, שוב ושוב עברו גלי התרגשות בקהל. הייתה הרגשה שאנחנו חווים רגע היסטורי, רגע סוחף שלאחריו חייבת להגיע תגובה חיובית. הייתה הרגשה שיש כאן מאסה של כח נשי, שהביא איתו תקווה ורצון לשינוי שאסור ואי אפשר להתעלם ממנו.

ח"כ יהודה גליק משוחח עם הצועדות (צילום: נשים עושות שלום)

תמונות נוספות מהצעדה ופרטים על ארגון "נשים עושות שלום"

.

** הכותבת היא חברה בקבוצת הדיגיטל של ‘נשים עושות שלום’ ובקבוצה של ‘נשים בונות עתיד משותף’, אם לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים, יועצת קריירה, כותבת ומתרגמת עם תארים באנגלית, מדעי המדינה, פסיכולוגיה ותואר שני בחינוך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה